אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יהדות


מאמרים בנושא יהדות

קריאה חוייתית בפסוקי התנך – חלק ד

לכאורה משמעות הפסוק היא, שקניית החכמה והשימוש בבינה, תוצאותיהן לקיחת מוסר השכל, צדק, משפט, ומישרים. קודם הופיעה המילה מוסר לעצמה. עתה היא מופיעה ביחד עם המילה "השכל". לכאורה נוצרת כאן משמעות חדשה. אין זה מוסר לבד, אלא "מוסר השכל". המשמעות הפשוטה לכאורה כוונתה למוסר הנובע מהתבוננות שכלית, ולא מידיעה של אופני הייסורים. זאת אומרת: על ידי התבוננות בחכמה ובבינה האדם מגיע למצב בו הוא מייסר את עצמו באופן שכלי, ואינו צריך להגיע לידיעת העונשים הניתנים על העבירה על המשפט.

רהב - קריאה חוייתית בפסוקי התנך – חלק ג

חלוקה בין המים מעל ומתחת לרקיע, מראה על פחיתות. היפך מגאווה. בוצעה כאן פעולה כפולה: עשיית הרקיע, וחלוקת המים. ההבדלה, שהמעיטה את המים, נעשתה על ידי הדיבור. הרקיע נעשה בפועל. [איני נכנס בכוונה למדרש חז"ל המפורסם, לגבי שרו של ים הנקרא רהב, שממנו נלקחה הפרשנות לגבי היות רהב כינוי לנחש, כי באתי לפרש פשוטו של מקרא. מדרשי חז"ל הינם נושא בפני עצמו, ואין כאן המקום לדון בהם באריכות]

קריאה חוייתית בפסוקי התנך חלק ב

קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך חלק ב. אחר שראיתי שהמאמר הקודם בנושא נקרא על ידי מספר רב של קוראים, אני מביא את המשך הפסוקים, ואקווה שגם מאמר זה יתקבל ברצון על ידי הקוראים היקרים.

העין של הכעס

העין של הכעס (ויחי עד)

לקח אחד כולם זוכרים, שאסור לאחים לפגוע באחיהם. וגם את הלקח הזה אנחנו מפרשים, כל אחד בהתאם לנטיותיו הטבעיות ולהשקפת עולמו. כך שלאמיתו של דבר, שום לקח אינו נלמד באמת. ברשימה לפרשת ויגש הזכרנו כבדרך אגב ובקצרה את החודש (טבת) ואת האות שלו (ע). בין השאר אמרנו שהעין היא אבר הראיה, אבל מה שרואים תלוי במה שמסתתר מאחורי העין. כלומר, שני אנשים יראו את אותו דבר בדיוק וכל אחד יזהה בו משהו אחר/

אין מלך בישראל - איש הישר בעיניו יעשה

אומרים שבמדינת ישראל צורת השלטון הנה דמוקרטיה. לא נתווכח על אמירה זו כעת; בעבר הבענו דעתנו לא אחת ואף נטינו לקבוע כי הדמוקרטיה אצלנו הנה מסווה לבולשביזם השולט כאן. כעת ננסה להבין את ההבדל בין צורות ממשל שונות, ומהי צורת הממשל העדיפה, בהתייחס לפרשת השבוע שלנו, פרשת וישב. קודם נביא את הטקסט במלואו: ראוי להתבונן היטב בפסוקים אלו; עשינו זאת בשנים קודמות בהקשרים שונים; וכמובן, לא נלאה את קוראינו במיחזור רעיונות. הפעם כאמור, נבדוק מהי צורת הממשל הרצויה על פי הטכסט שלפנינו.

שמואל

שאול המלך: המפגש הראשון בין שמואל לשאול

רף הציפיות משאול גבוה ביותר. שניים מארבעת השמות קושרים אותו אל נס הבריאה ושניים מהם מורים על קרבתו למחוללהּ. אביאל ובכורת מציבים אותו כבנו הבכור של האל, כבחירו, בָּחוּר וָטוֹב (שם, ט:ב), אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' (שם, י:כד). צרור ואפיח מעידים על עתידו של שאול, העומד בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר (שם, ט:יח), כפותח תקופה חדשה. בעוד שצרור, כפי שראינו, מצביע על השינוי שחל במים, ביום השני וביום השלישי לבריאה, אפיח, קשור לאור שבקע משחור תוהו הלילה ביומה הראשון. לבוקר כל הבקרים מרמז גם פסוק כו בפרקנו: וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר (ראו: משחור התוהו לשחר הגאולה). כאשר יפוח היום וינוסו הצללים,

צרור החיים

מי השמים ומי התהום כמו עטופים ומכוסים בשמלה. סבך נחשולי המוות המפותלים והאפלים, המשתוללים בחמת זעם, המסתערים, המתגבהים - כוחות הטומאה ההרסניים, נצררו לצרור חיים סדור ומהודק - כוחות הבריאה הברה, הרוגעת והצחורה. מי הישועה, הצרורים בשמלה, מופיעים, ערב יציאת מצרים, בדמות הבצק, שלא יוכל להחמיץ, הנישא, גם הוא, צרור בשמלה, על שכמם של היוצאים מכלאם, מקרבי התנין:

כתונת הפסים כציר חיינו

כתונת הפסים כציר חיינו

בחרנו לכתוב על כתונת ילדותנו, כתונת הלידה שקיבלנו מאמא, כיצד הפכה הכותונת לציר חיינו. נפתח בשירו של רבי משה אבן עזרא. נדמה, שביום שנולדנו, הגן אכן לבש כתנות פסים לכבד הולדתנו. משפחתנו גרה אז בבית על גדת החידקל, ובגן הבית הייתה התרגשות מיוחדת. בבגדד הורגשה תכונה: שנים רבות שלא זכרו שם הולדת תאומים. בשיר של בלפור נקראה לידתנו "הוּלַדְתַיִם". מכל קצות העיר הגיעו אנשים לראותנו, ואמנו נאלצה מרוב פחד מעין הרע לשים עלינו שוּמים וקמעות, לקשור לרגלינו מצילות (גְ'נִיגְ'ל) שמרחיקות מזיקים, ומתחת לכרית הניחה ספר רזיאל המלאך.

אביב

משמעות המונח אביב במקורות העבריים העתיקים

שמור את חודש האביב: על משמעות המונח 'אביב' במקורות העבריים העתיקים. הוראתו הרווחת ביותר של מונח 'אביב' בעברית החדשה היא העונה שבין החורף ובין הקיץ, החלה בערך בין החודשים העבריים ניסן-סיוון. הצצה אל מקורותינו הקדומים מלמדת על כך, שיסודו של מונח זה במושגי החקלאות הארצישראלית הקדומה, והוא מתייחס לשלב בהתפתחות השעורה. למעשה, מבחינה אקלימית קשה לטעון שבאקלים הים-תיכוני אליו משתייכת ארץ ישראל (שדרת ההר, השפלה ומישור החוף) יש עונה הקרויה אביב (באנגלית Spring).

עץ הספירות

האם שאבה תורת הספירות בקבלה ממיתולוגיות זרות?

איזו התאמה מפליאה בין לשון המקרא לבין מיתוס יווני קדום לפיו לא נולד העולם אלא במחול של אישה! סיפור בריאה של תושביה הקדומים של יוון, הפלסגים, שיש בו, ככל הנראה, גם יסודות פיניקיים וכנענים, מספר על אלת כל הדברים, אם כל חי, אאורינומה, שהפרידה בין שמים לארץ (ראו: מהעקוב כנחש לישר כאל) . לאחר מכן פתחה במחול על פני הגלים. הרוח שנשבה הפכה לנחש שהפרה את המחוללת. אאורינומה הפכה ליונה והטילה ביצה שממנה בקע כל העולם כולו.

זילות השם המפורש -  י ה ו ה

זילות השם המפורש - י ה ו ה

שי פירון היה צריך להיות אשף מחדש חידושים, שכן הוא מותח גבולות של מושגים שונים כרצונו. הוא גם מושח בשמן הקודש ספרים שונים, שאינם בעיקרם "ספרי קודש" אלא מוגדרים כספרי לימוד רגילים, הקרויים לעתים "ספרי עבודה". חדירתו הדורסנית חסרת הרגישות של שי פירון למערכת החינוך החילוני זכתה השבוע, לפני ימים אחודים, בצעד משמעותי נוסף החושף את הסכנות הטמונות באיש החשוך הזה מבחינת החינוך הליברלי בישראל. לפני ימים אחדים פורסמה ידיעה בענין זה בעיתון "ישראל היום". תחילה חשבתי ביני לביני שמדובר בבדיחה תפלה. רק לאחר עיון מסתבר כי עדיין לא ירדתי לעומק מוחו הנפתל מרעיונות עיוועים של שי פירון.

קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך

קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך

רציתי לשתף את קוראי "אימגו" היקרים בתחילתו של ספר שאני מעוניין לכתוב על התנ"ך. אני מנסה מהלך מסויים של הבנה, המתבסס בעיקר על המילה הכתובה, תוך השוואתה למקומות אחרים בטקסט התנכ"י. אין אני מחפש לבאר, אלא יותר לשאול שאלות, שתתכן להם יותר מתשובה אחת. אשמח לשמוע את תגובותיהם של הקוראים היקרים, ואם הדבר ימצא חן, אשמח לשתף את הקוראים הלאה בחוייתי האישית תוך כדי כתיבת הדברים. כאן הבאתי את הפסוק הראשון בתורה, וכיצד עברתי בין מילותיו.

רמיה כדרך חיים (ויצא עד)

הגויים מנסים "לתרבת" אותנו, הם טוענים שזה לא תרבותי שנשלוט בירושלים למשל, ונעזרים בכך ביהודים שונאי יהדות. ואנחנו דנים איתם כאילו באמת יש על מה לדון ומשום מה נמנעים מחשיפת השקרים הבוטים שהם משמיעים. יהודים בעלי תודעה היסטורית, זוכרים את צוררי ישראל שהתאמצו לפגוע בנו כל אחד בזמנו. אמנם בדור האחרון נוטים לזכור רק את הצורר הבולט האחרון, את היטלר ימ"ש, אבל לענ"ד זו תופעה שאינה נובעת מתודעה היסטורית יהודית אלא מזו הישראלית. בתודעה היהודית זוכרים את פרעה ואת המן וגם את אנטיוכוס. ואין פלא, הרי יש לנו חגים לזכר הצלתנו ממזימות הרשע שלהם.

שאול המלך - רמברנדט

שאול המלך: מסע חיפוש האתונות

בפרק ט בספר שמואל א אנו מתוודעים אל שאול בן קיש, האיש שנבחר למלא את תפקיד המלך הראשון לישראל. פרשנים רבים עמדו על כך שאין הפרק פותח במלך המיועד עצמו, שאול, כי אם באביו ועובדה זו משמעותית ביותר. הפסוק הראשון בפרק מוקדש לקיש, אביו של שאול, להשתייכותו השבטית ולייחוסו המשפחתי: שאול מופיע רק בפסוק השני, כמו לציין כבר מההתחלה שעל המלך להיות כפוף לסמכות קודמת, זו המייצגת את אלוהים. בפסוק הראשון מופיע קיש, אביו של שאול, כסמכות זו ולאחר פגישתו של שאול עם שמואל הנביא, יופיע זה האחרון כתופס מקומו של קיש, כאביו הרוחני של שאול.

מגן דוד - העקרונות של הדת היהודית

העקרונות של הדת היהודית

נתבקשתי על ידי המגיב הוותיק, ידידי גיורא, לפרסם מאמר הסברה מפורט מהי לדעתי היהדות, ומי עונה להגדרה "יהודי" מבחינתי. אני מדגיש: הדברים נכתבים על דעתי, ואחריותי הבלעדית. איני אחראי לדבריהם של אחרים, ולכן אין טעם להגיב: "אבל פלוני אמר אחרת", מהסיבה שאני כותב את דעותי האישיות (כמובן עם מקורות תורניים), וממילא כל התייחסות היא אישית אלי. היהודי, או העברי, הראשון בעולם, היה אברהם בן תרח מאור כשדים, שבא לארץ הנקראת "כנען", שהובטחה לו על ידי הבורא, ששלח אותו לשם.

מדינת ישראל ככור היתוך (תולדות עד)

מי שמרשה לעצמו לכפות על זולתו את תרבותו שלו, תרבות שהיא זרה לחלוטין לאותו זולת, אין בעולם שום נימוק הגיוני שישכנע אותו להמנע מהימור על חייו של אותו זולת. שכן השורש הרעיוני של שתי התופעות הוא אותו שורש, פטרונות. דומני שההבדל בין שני הכורים הוא במידת המגע עם האש

אבן בין מים למים, שכם בין כתפיים

אבן בין מים למים, שכם בין כתפיים

המים מתחת והמים מעל שקולים כנגד חומת המים מימין וחומת המים משמאל. בני ישראל עוברים כרקיע בין מים למים, צועדים על קרקעית הים היבשה כעל דרך כבושה, כשמשני צדיהם גלי ספיר קרושים וזקופים, מהעבר מזה ומהעבר מזה, אחד מפה ואחד מפה. בין אם כך ובין אם כך (ואולי אחרת, חידת הבריאה לא תפענחה בינת אנוש), דגם הגאולה מעול מצרים, לפיו נפדו בני ישראל מידי כל נוגשיהם הרבים שהלכו בדרכה, חוזר על שחרורה של הבריאה מכלא התוהו, מחור הנחש, ממרבץ התנין (ראו מאמר קודם: מה מתוק מדבש ומה עז מארי).

הקונגרס העולמי של היהודים יוצאי מצרים

לפני כשבוע הסתיים הקונגרס העולמי של היהודים יוצאי מצרים WCJE: WORLD CONGRESS OF JEWS FROM EGYPT. לא תאמינו, הקונגרס התקיים באוניברסיטת חיפה בין ה- שניים ביולי עד לשישה ביולי. פרופ' עדה אהרוני מחיפה יזמה את הכנס יחד עם ז'אק פרז מיוקנם, שהוא מנהל הקונגרס.

ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל

חלה הידרדרות קשה ביחס שלנו אל הקשר בינינו לבין ארצנו והוא הגיע לשפל חסר תקדים. ולמרות שחששנו מהידרדרות למצב זה ואף הזהרנו מפניו בקול ענות חלושה – קשה מאד להתמודד עם המציאות הקשה שהגענו אליה, אותה מציאות שהתורה מזהירה מפניה מראש, ואנחנו – בעקביות מרשימה של עם קשה עורף, מסרבים לשעות לאזהרות וממשיכים לדהור במדרון.

מכת חושך - ציור שלומי ישראל

העדר אור, או ממש חושך?

מסיבות אישיות וגם כי הדברים נכתבים לקראת סיומו של חג האור, רצינו לכתוב רשימה חיובית ושמחה מן הרגיל. משהו, עם מסר אופטימי מובהק. אבל לא נראה שזה מסתייע; כי אור נרות החנוכה, עם כל עליזותם של הנרות והאופטימיות שהם משדרים, לא די בו כדי להאיר את חשכת חיינו פה בארץ חמדת. כלל ידוע הוא שהחושך אינו מציאות; חושך הוא העדר האור. והראיה, גם החדר הכי חשוך, יואר לפתע בהידלק גפרור אחד. אבל כמו בכל כלל, גם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל – חושך מצרים.

מזמור: על סף בית המקדש בשערי ירושלים בפתח הבריאה

מזמור: על סף בית המקדש בשערי ירושלים בפתח הבריאה

מזמור פד בספר תהילים מספר בכיסופי המשורר לאיחוד מיסטי עם האל ובשבח העליה לרגל למקדש בירושלים אשר מקרבת אותו להגשמת מאוויו. ירושלים נמשלת בפסוק זה לספל מלא רעל אשר כל מי שישתה ממנו, העמים הצרים עליה, העומדים בשעריה, הצובאים על פתחה, על סיפה, כדי לכבשה – ייפגע. הרגלים הפוסעות על הסף (פסע, סף) מקבילות לשפתים הגומעות משולי (סף) הספל. האויבים המאיימים על העיר מקרבים את שפתותיהם אל סף הספל. רוע הרעל מתמזג ברוע שותיו ומכריעם.

מעגונה לגאולה: סיפור תמר ויהודה בראי מילותיו

מעגונה לגאולה: סיפור תמר ויהודה בראי מילותיו

סיפור תמר ויהודה בפרק לח בספר בראשית בנוי על המתח השורר בין כיליון להמשכיות, בין אינות לנצח, בין עיוורון לראייה נכונה, בין עוול למשפט צדק, בין האלילות לתורת ה'. מייצגי ערכי האלילות הנתפסים כשליליים הם עֵר ואוֹנָן, בניו הראשונים של יהודה, שעשו את הרע בעיני ה' ונענשו במיתה. נושאת הדגל המובהקת של ערכי תורת ה' הנתפסים כחיוביים היא תמר, היושבת בְּפֶתַח עֵינַיִם, בְּגַן אֱלֹהִים, עַל פַּלְגֵי מַיִם. יהודה הוא עצמו מיטלטל בין שני עולמות, מטעה וטועה, אך, בסופו של דבר, מוצא את הדרך הנכונה, בתיווכה של תמר שהייתה לו לעינים, ובתמיכתו של חִירָה, רעהו הנאמן.

מסירת הבצק  לשולחן

מסע בעקבות המצה השמורה

כך אופים מצות שמורות. מסע בעקבות המצה השמורה, תהליך האפייה, ההתקדשות, כיצד נשמרים ממצב החימוץ, סיפור שעובר מדור לדורכך. ביקשתי לסקר את אפיית המצות בעיצומה של האפייה, ממש "על חם". האברכים ניסו לסבר את אוזניי קצת בענייני הלכה. מדוע מצה שמורה? האפייה מוקפדת מאד, כדי למלא כהלכה את הצו מן התורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות י"ב 17). אבל, אל תחמיצו את ה"פואנטה"...יש חשש שרפיון מה של קטע בתהליך האפייה, עלול לגרום להחמצה של המצה. צריך לזכור: המצה עשויה מבצק שעלול להחמיץ, ולכן יש החמרה יתרה, שהרי קבעו חז"ל לשמור בכל שלב בתהליך להישמר מן ההחמצה.

תכלית המציאות של יהודי (תרומה עג)

תכלית המציאות של יהודי (תרומה עג)

הגענו לפרשה מספר תשע עשרה בתורה ואפשר לומר שבפרשה זו התורה מתחילה לדבר אתנו תכל'ס. היא כבר אמרה לנו מהו תפקידנו בעולם; בפרשת יתרו, הפרשה השבע עשרה (גימטריא "טוב") בתורה, למדנו מהו היעוד שלנו (שמות יט): [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: (...). אבל מה פירוש מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וכיצד הופכים את עצמנו ל-גּוֹי קָדוֹשׁ, את זה מתחילה התורה ללמד אותנו בפרשת השבוע תְּרוּמָה. כעת היא מתחילה לתת הוראות מפורטות לביצוע כדי שנצליח למלא את התפקיד המוטל עלינו.

 חוקים יוצרי חיים (משפטים עג)

חוקים יוצרי חיים (משפטים עג)

התורה אינה מתביישת להורות בפירוש על כך שיהודי צריך להעדיף את טובתו של יהודי שני על פני טובתו של גוי, אפילו אם לכאורה הוא עשוי להרוויח מהגוי יותר מאשר ירוויח מהיהודי. בעצם, אסור בכלל להרוויח מהלוואה שנותנים ליהודי. בפרשה הקודמת, פרשת יתרו, זכה עם ישראל למעמד הר סיני, ההתגלות האלקית הנעלית ביותר מאז ועד בכלל; התגלות אור עליון כל כך, שכל החולים נרפאו פתאום ואפילו הנכים חזרו להיות ככל האדם. האור הזה גם הפך את כולנו לצדיקים, כי כשרואים את הקולות, כפי שהיה במעמד הר סיני, את מה שבדרך הטבע משיגים רק בשמיעה, שוב אין שאלה אם יש או אין עולמות נסתרים, אם יש או אין כח עליון שמנהל את כל העולמות.

עשרה מאמרות ועשרת הדברות (יתרו עג)

חז"ל אומרים לנו (אבות ה, א) כי: בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם; ובפרשת השבוע אנחנו קוראים את עשרת הדברות, שבתורה הם קרויים עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. האם יש קשר בין עשרת המאמרות לעשרת הדברות? וגם, מדוע הם קרויים בשמות שונים? הרי לכאורה, אמירות ודיבורים זה היינו הך, לא? מסתבר שלא ממש, אפשר לומר שאמירה מתייחסת למציאות ואף קובעת אותה, בעוד דיבור הוא עניין של הנהגה, או ליתר דיוק, מנהיגות (קהלת ח, ד): בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ, שִׁלְטוֹן; וּמִי יֹאמַר לוֹ, מַה תַּעֲשֶׂה. מכאן, מסיקים בחסידות, שעשרת הדברות תפקידן לנהל ואף לאפשר את קיום העולם שנברא בעשרת המאמרות. אבל האמת היא שהרעיון הזה מצוי כבר בחז"ל; על הפסוק בתהלים (עו, ט) מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין; אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה. שואלים חז"ל (שבת פח/א): אם יָרְאָה – למה שָׁקָטָה, ואם שָׁקָטָה – למה יָרְאָה?

השבת בונה את הבית יהודי (בשלח עג)

דומני כי טוב יעשו הפוליטיקאים מן הזן הישן אם יתבוננו בתוצאות הבחירות מתוך הנחת יסוד שהן מהוות מסר אישי מהבוחר אליהם. התבוננות כזאת תגלה להם שאנחנו רוצים תנועה במרץ אל עבר בית יהודי שיש לו גם עתיד.רובם ככולם מסכימים כי הבחירות שנערכו השבוע הניבו כמה הפתעות; בבית הנבחרים החדש ישבו זו לצד זו מפלגות שנצטמקו להפליא בצד מפלגות שתפחו קשות, ולצידן כאלה שאך זה נולדו וכבר יש להן מימדים מרשימים שנראה כי יש להתחשב בהם.

משמעותו המיסטית של הריבוי הזוגי במקרא

משמעותו המיסטית של הריבוי הזוגי במקרא

סיפור המלחמה נגד נחש העמוני, כמו כל העימותים בתנ"ך, וריאציות שונות של אותו לייטמוטיב, חוזר וממחיש את הניגוד הקמאי בין כוחות התוהו וכוחות הבריאה. שבעת ימי הארכה הניתנים לתושבי יביש עד להצלתם, עד למניעת ניקור עין ימינם, מסמלים כמובן את שבוע בריאת העולם. לפי הווריאציה הנוכחית, ששת ימי המשא ומתן של זקני יביש במאמציהם למנוע את האסון מקבילים לששת ימי הבריאה. כריתת ברית עם הנחש פירושה הפרת הברית עם אלוהים. עבודת אלילים משולה לעיוורון.

בית הכנסת מנחת יהודה

יהודה פתיה: נפלאות החכם

ילדים היינו בשנות החמישים, ילדי תהילים. למנצחים שיר מזמור, וכך הגענו עטופים באהבה למנגינות תהילים, עניי רוח המבקשים להעשיר חיינו בדברי תורה, ביופי של השבת בבית הכנסת 'מנחת יהודה'. יחד התכנסנו שם כל שבת לקרוא שם מזמורי תהלים. כל ילד חיכה לתורו וקרא את פרק תהילים, וכך חזר הגלגל עד שהשלמנו כל הילדים ק"ן מזמורי תהילים, קן תפילותינו הנידחות. בכל שבת ושבת הגענו לאותה שעה יקרה, לאותה חבורת 'ילדי תהילים', ותמיד לאחר תפילת שחרית עם אבינו בבית הכנסת "אוהל רחל".

המשכיות או חילופי דורות? (חיי שרה עג)

היופי האמיתי, הפנימי, נתגלה דוקא אצל מי שסירב להתפתות לסקרים המחמיאים, לאלה שניבאו לו הצלחה מסחררת אם רק יתפתה לעמוד בראש "מפלגה חברתית". ומצד שני, רק מעטים עדיין משלים את עצמם כי תצמח תועלת ממצעד הכוכבים במפלגות שונות.

הנצפים ביותר

.