אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יהדות


מאמרים בנושא יהדות

אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, מנדלי מוכר ספרים ברשת, עיצוב עטיפה: יעל ניצן

לשׁגות, להתפלל, לשׂגות: דו משמעותו הניגודית של הפועל שגה

הפועל שגה מציין את אלה המתרחקים מהאל שלא בכוונה תחילה, כיוון שהוטעו, על ידי טירופם שלהם או על ידי שחיתותם של אחרים. הפועל שגה מציין, כמו כן, את אלה המתנגדים לאל מדעת, אלה השוגים במזיד, כדוגמת נביאי השקר הארורים, עובדי השטן, שוטם הבריאה

תיקון שבועות עדות המזרח. צילום: תפארת חקק

תיקון שָבועות בלֵיל הנְהרה

בלֵיל חג שבועות, לֵיל מתן תורה, נשארים המבקשים לקחת חלק בתיקון ליל שבועות ערים שעות ארוכות. את תפילת ערבית נוהגים להמשיך עד אחרי צאת הכוכבים. הנימוק לכך הוא, שחג השבועות מתקיים על פי התורה במלֹאת "שבע שבתות תמימות", לכן יש למלא את ספִירת העומר בשלמותה

ערוכים לקראת אירועי לג בעומר וחגיגות הילולת מירון

במרכז הרפואי זיו נערכו לקראת הילולת ל"ג בעומר בקבר הרשב"י במירון, שתפתח במוצאי שבת ה- 13.5.2017, אך מבקשים מהחוגגים לנקוט במשנה הזהירות לבל תיפגם השמחה עקב מקרי פציעה או כוויות.

רבקה ניגשת להשקות את אליעזר, ג'יימס טיסו, סוף המאה ה-19

רבקה, המתפללת הראשונה

בדברינו אלה נעיין בפסוקים כב-כג בפרק כה בספר בראשית. הכתוב מספר על רבקה וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה', והרמב"ן על אתר מציין: "לא מצאתי דרישה אצל ה' - רק להתפלל." ויחד עם זאת נוסח תפילתה חסר. האם ניתן להשלימו?

גליל ג'פרסון, מראה מכונת הצפנה פרימיטיבית המיישמת צופן החלפה רב-אלפביתי. הומצאה על ידי תומאס ג'פרסון בסוף המאה ה-18

הצפנים בתורה

נתחיל את הדיון בהצגת הצפנים שבתורה כפי שהובאו במאמר מתוך ביטאון מס' 1 של "אל המקורות", דצמבר 1997, ולא מן הנמנע כי צירוף מופלא זה צוטט גם בפורומים אחרים מדעיים ופסבדו-מדעיים שונים, ועוד הרבו לאתר צירופים מפתיעים וחוברו בנושא זה מאמרים וספרים

אור, צילום: אדי הרשקוביץ (באדיבות: הדה רכניץ)

אגדה אינדיאנית לחנוכה

מזמן, מזמן, מזמן, כל כך מזמן שלא היה בכלל אור, היה רק חושך. באותם ימים רחוקים, עם הנמלים עבד מאד קשה. ולעיתים, כשיצאו לחפש מזון, לא מצאו את דרכם חזרה הביתה.

מישהו לוקח אחריות?

הנושא המרכזי בפרשת השבוע הוא כמובן המבול ששטף את העולם. על רקע השחיתות המתעצמת של אנשי הדורות הקודמים, הקב"ה כביכול מתחרט על בריאת האדם ומחליט להחריב הכל ולהתחיל מחדש. על הרקע הזה מתבלט נח בצדקותו (בראשית ו): [ח] וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. על נח הוטלה המשימה לבנות את העולם מחדש והוא אכן היה לאבי האנושות, שעל כן בפי חז"ל "בני נח" הוא כינוי רווח לגויים. התורה מספרת על נח כמה פרטים אבל דוקא מתוכם נובעת התהיה מי הוא היה באמת, מה היה שיעור קומתו? האם דמות מופת היסטורית או אולי נקלע לדור הנכון בזמן הנכון? וכאמור, התהיה הזאת נובעת מהמילים בהן התורה מתארת את נח.

ההחמצה הגדולה - בראשית עז

העובדה היא שאנחנו נמצאים כאן מכוח הצדק האלקי ולא מסיבה אחרת כלשהי. טיעונים המבוססים על חשיבה כזאת יתקבלו היטב על דעתם של הגויים, כולל הערבים. אצלנו כל נושא מקבל גוון פוליטי כי כך אנחנו מתייחסים. שנאה (של גויים או להבדיל של יהודים) כלפי ישראל – נושא פוליטי

החיים כגעגוע, עטיפת הספר

המרוץ לנשמתו של רבי נחמן מברסלב

סיפוריו של רבי נחמן מברסלב היו ונותרו חידה. מי שקורא בסיפורים, חש שהוא קורא צופן שנכתב בכתב סתרים עתיק. האדמו"ר הבודד והסבוך, מסתיר עצמו מעינינו מאחורי שלל נסים ונסיכים, גלריה של נופים אנושיים שנעים בין טירות וארמנות לבין שולי הרחובות של החלכאים שבחברה: קבצנים פגומים ושלמים כאחד. השדר שאנו מתחברים אליו לוקח אותנו למציאות אחרת, לתפאורה עמוסת סמלים - והלב שואל: לאן רצה רבי נחמן להוליך אותנו?

בריאה כצריפה

המאמר בוחן את דימוי זיקוק הכסף כאמצעי המחשה לתיאור זיכוך המים בבריאת העולם. המים הקדמוניים, הבוצניים, הסרבניים, מזוהים עם האלילים הזרים, רהב, נחש ותנין - מפלצות בעלות גרמי ברזל ובשר נחושת. אלה, שזקפו ראש כנגד האל הבורא, הותכו, נשרפו, רוקעו ועוצבו באש מפוחו של הצורף הגדול.

חזון המקדש - אפוקליפסה דיסטופית

קירוב הקץ האסכטולוגי ("אחרית הימים") בעקבות הגשמת הקמת "בית המקדש השלישי" בהר-הבית במקום המסגדים – יביא למלחמת "גוג ומגוג" ולשיבתו של ישו הנוצרי המשיח הגואל. כך מאמינים בחזונם המיסטי האוונגליסטים הנוצרים המשיחיים, המכנים עצמם "ציונים נוצרים".

שבילי עולם, דרך הטוב

בריאת העולם כמתווה לחיסול הגלות ולבוא הגאולה: הגערה שגער הבורא במים מקבילה לגלות בני ישראל. רגיעת המים והצטמצמותם במקווים המיועדים להם מקבילה להרגעת שבי ציון וגאולתם. המצב הדרמטי בו נמצאים אנשים שעולמם נהרס בן רגע מחזיר אותם אחורה, למים הרבים, לתוהו ובוהו הראשוני שלפני הבריאה שאין ממנו מוצא, בלי התערבות כמו פלאית

מתן תורה ומתן שירה בחג השבועות

מתן תורה ומתן שירה בחג השבועות

הסיפור על חוני המעַגל הזה הוא עלינו היוצרים, על הסופרים ועל המשוררים. כמה אנו יגעים לנטועַ עצים של מלים בתוך התרבּות שלנו. כמה מתייגעים אנו. ואיננו יודעים מתי השְתילים שאנו נוטעים יִתנו פרי, וּלמי. התרבות נבנֵית נדבךְ על נדבךְ , נטיעה על נטיעה, וכך אנו יוצרים בַּעמל כפינו את הרפובליקה העברית. וכשם שנטעו אבותינו לנו, אף אנו נוטעים לבנינו. וכשאנו נוטעים, אינֶנו מתעַלמים מהַנטיעות של אבותינו. אדרבא, אנו בונים את הנדבך שלנו , איש איש בסַדנת היוצר שלו, אִשה אִשה בסדנת היוצר שלה, אנו עמלים ובונים על הנדבכים שקָדמו לנו.

ללכת עמו קרי: האם ביטוי שכוח יכול להפוך שכיח?

ללכת עמו קרי: האם ביטוי שכוח יכול להפוך שכיח?

במקרא מופיע הביטוי הייחודי ללכת עמו קֶרִי בפרק כו בספר ויקרא, בחלק התוכחות אחרי חלק הברכות, שבע פעמים. קרי, מהשורש קרי/ה, קרה, לקרות, שפירושו כאן הוא לפגוש/לפגוע, דהיינו, לפגוש במובן העוין של המילה, ללכת נגד, להתנגד ל-, לקרוא תגר על, להתעמת עם, להילחם ב-. פירוש השם קרי, שמופיע אגב רק בביטוי השלם "ללכת עמו קרי", ולא באופן עצמאי, הוא אם כן מפגש עוין, התעמתות, קרב.

נחלים: מנהר גן העדן לנחל בית המקדש

נחלים: מנהר גן העדן לנחל בית המקדש

המאמר בוחן את המשמעויות המנוגדות של המילים המספרות את סיפור גירוש אדם וחוה מגן העדן לגלות הערבה וחזרת האנושות אל גאולה מועצמת. בין לבין, מתחוללים מעברים בין הרס לפריחה וחוזר חלילה שהם כחוט השני המחבר את בריאת העולם, דרך תולדות עם ישראל, לחזון הגאולה של הנביאים.

הערבה

גן עדן ומדבר במקרא – דו משמעותה הניגודית של המילה ערבה

משחק ההפכים הבלתי פוסק, מתוהו ובוהו ליקום סדור על אופניו, מארץ מיושבת, בנויה ופורחת לעיי חרבות צחיחים, לארץ מלחה וחוזר חלילה, על פי הדגם הראשוני של בריאת העולם והגירוש מגן העדן – נצחון התוהו, משתקף במובן הצפון והנסתר של מילים שרק פן אחד מהגדרתן ידוע לנו. פירוש המילה ערבה כמדבר וציה מושרש ומוכר. אך הפן העלום, המתחבא, הקיים בה בכוח, מבראשית הימים, ערבה כגן עדן, כגן ה' כמו הובס זמנית, וממתין לאחריתם שבה ייתגלה במלוא משמעותו, יצא אל הפועל ויוכל ליריבו/אחיו/תאומו.

המנורה בשער טיטוס ברומא

חג החנוכה התחדש בדורנו כחג הגבורה היהודית

חג החנוכה זכור לנו מימי ילדותנו כחג מרכזי במערכת הלימוד. כילדים קיבלנו את המֶסר שאנו כאן בארץ ממשיכיהם של החשמונאים. "להיות יהודה המכבי", היה חלומו של כל ילד בבית הספר העברי בארץ המתחדשת. במועדון "תקוותנו" שבו היינו חברים אחרי שעות הלימודים, ארגְנו אותנו המדריכים לצאת בשעות הערב בירושלים בתהלוכת לפידים. זו הייתה חוויה מרגשת לשׂאת לפיד בוער ולצעוד בתהלוכה של נושׂאי לפידים...הציונות קמה לחולל את נס השיבה בעצמה. לא פלא שהשיר המשמעותי ביותר שהושר אז בחג החנוכה בראשית שנות המדינה היה שירו של זאב - אנו נושאים לפידים.

קרקוב

מסע לקרקוב

השואה הינה פרק משמעותי ובלתי נשכח בהיסטוריה היהודית, השארנו מאחור(אך לעולם לא נשכח!) זוועות ורוע אנושי שאינו ניתן לתפיסה, וכיום אנו במירוץ קדימה אל העתיד. אך במירוץ בלתי פוסק זה כל אחד ואחד מאיתנו צריך (אם תרשו לי לומר "חייב") לבקר בפולין. לקרקוב החלטתי לנסוע במסגרת עבודת הדוקטורט שלי. עבודת המחקר הינה על קהילות יהודיות קטנות מתחת לאלף חברים ברחבי העולם. בפולין קיימות כיום חמש קהילות יהודיות מרכזיות ופעילות: קטוביץ, ורשה, וורצלב, לודג' וקרקוב. מתוך חמשת הקהילות הנ"ל בחרתי לחקור דווקא את קרקוב, הממוקמת בדרום פולין והינה העיר השלישית בגודלה.

פסל דוד של מיכאלאנג'לו

אברי הרבייה הגבריים במקרא

סופרי המקרא, כאשר כתבו על האיברים המוצנעים בגוף האדם, השתמשו בדרך כלל בשלוש מילים - ערווה, חלציים ועורלה. המונח ערווה מתייחס הן לגברים והן לנשים. במקרא קיים ציווי אכזר וכפוי טובה , המוטל על הגברים. פצוע דכא פירושו גבר שאשכיו נפגעו, ואילו כרות שופכה, גבר שאיבר-מינו נכרת, וכוונת מחוקק המקרא הייתה לדעתי, שגבר בישראל שלא יכול להוליד ילדים, שילך לחפש אלוהים אחרים. מפרשי המקרא לדורותיהם ישבו וליבנו את הפסוק, וחיפשו דרכים על מנת להקל על גברים הנמצאים בקטגוריה זו. חכמי המקרא לדורותיהם, הצמידו כל דבר אפשרי למונח כלי-גבר -שלאשה לא יהיה כלי זיין, שלא תצא למלחמה, שלא תענוד תכשיטי גברים ושלא תלבש בגדי גברים ועוד.

מעברות הירדן: מעברה לבריאה, מבריאה לעברה

מעברות הירדן: מעברה לבריאה, מבריאה לעברה

מעברות הירדן קשורות לרדיפה שבסופה הצלה וישועה גם בסיפור שני המרגלים אשר שולח יהושוע ליריחו כדי לבדוק את הלך הרוחות בעיר. באכסנייתה של רחב, שבה נטו ללון, מתגלית זהותם. מלך יריחו פוקד על רחב להסגיר לידיו את שני הזרים. אך רחב מטעה את שליחי המלך ומספרת להם שהמרגלים כבר יצאו מהעיר, לפני סגירת שעריה לעת ערב (בערי המזרח היה נהוג לנעול את השערים אחרי שקיעת השמש, ולא לאפשר לא כניסה ולא יציאה אחרי מועד זה). המרגלים חבים את הצלתם לתכסיס זה של רחב.

בין תפסח לתפסח: תפסח כמעבר לגאולה, תפסח כמעבר לגלות

בין תפסח לתפסח: תפסח כמעבר לגאולה, תפסח כמעבר לגלות

שם העיר תפסח נקרא פעמיים במקרא. בפעם הראשונה מופיעה העיר כסמל לשגשוג ושלום וממחישה את נצחון ערכי הבריאה על התוהו - שלמה הרחיב את תחומי ממלכתו השלווה מתפסח ועד עזה. בפעם השנייה, להפך, מופיעה העיר כסמל לחורבן וכהמחשה קיצונית במיוחד להשתלטות תאוות רצח וענישה - מנחם בן גדי הרס את תפסח וסביבותיה, הרג את כל תושביה וביקע את בטן כל נשותיה ההרות כנקמה על כך שהעיר לא פתחה לו את שעריה. שלמה ומנחם הלכו בכיוונים הפוכים. מעשיו של זה האחרון מנוגדים בתכלית הניגוד למסר הבריאה.

שאול המלך חלק ד: שלושה אותות בדרך חזרה

שאול המלך חלק ד: 3 אותות בדרך חזרה

מסע חיפוש האתונות יצא מהעיר גבעה והסתיים בעיר רמה, לאחר שלושה ימים. משהגיעו לארץ צוף, שאול, שרצה כבר לחזור בידיים ריקות, שינה את דעתו ושמע לנערו אשר המליץ לו ללכת לעירו של שמואל הנביא כדי לשאול בעצתו. קבוצת נערות כיוונה אותם לעבר שמואל אשר הזמינם לעלות אתו לבמה, לסעודת זבח שערך לכבוד המלך המיועד, שאול. לאחר הסעודה לנו האורחים בביתו של שמואל. למחרת ליווה אותם שמואל לקצה העיר בדרכם חזרה. שם ביקש משאול לתת לנערו להתרחק ואז משח אותו לנגיד, בארבע עיניים. לאחר ששמואל מושח את שאול ונושק לו, הוא שולח אותו לביתו תוך שהוא מציין בפניו שלושה אירועים העתידים להתרחש/

מכת בכורות- ציור שלומי ישראל

הפועל פסח - דו משמעותו הניגודית

בעברית מדוברת משתמשים בפועל פָּסַח במשמעות של עָבַר לְיַד בְּלִי שֶׁנִּכְנַס, נִמְנַע מִלִּנְגֹּעַ, דִּלֵּג עַל, הִתְעַלֵּם.במשמעות זו נהוג להבין פועל זה, פָּסַח, החוזר שלוש פעמים בפרק יב בספר שמות: אך למשמעות זו של הפועל, לֹא עָבַר, מצטרפת משמעות ניגודית, עָבַר גַּם עָבַר. הוכחה לכך נמצאת בשם העיר תִּפְסַח שפירושו הוא מַעֲבָר, וליתר דיוק, מַעֲבָר בְּמַיִם. תפסח הייתה בימי המקרא עיר גדולה, מבוצרת ועשירה, על גדתו המערבית של נהר הפרת (סמוך לחאלב בסוריה של ימינו ויש המזהים אותה עם תָּפְּסוּהוּ הבבלית, ליד כרכמיש), שהייתה ממוקמת על דרך מסחרית חשובה שקישרה בין מזרח למערב.

שמואל מושח את שאול

שאול המלך: חלק ג: משיחה סודית בקצה העיר

ובין העלייה לעיר והירידה ממנה למחרת מפריד ליל הלינה בביתו של שמואל שבו שמע שאול דברי אלוהים - טעם מוקדם של מציאות אחרת שבה החושך יהיה כאור ופני העולם יהיו כפני עיר הנביא. רָמָתַיִם צוֹפִים, שכשמה כן היא - עיר כפולה היושבת על שתי רמות, זו צופה אל זו, ושתיהן צופות אל החוץ, למרחקים, מבטיחות כך את בטחונה - מייצגת דגם מוקטן של כל היקום כולו, שמים וארץ, שיהיו מאוחדים בשלום ובאחווה, כיאות לתאומים, מחוברים יחדיו. נשיקתו של שמואל לשאול במהלך טקס המשיחה, החותמת את איחודם הרוחני ומסמלת את הגבהתו של שאול לדרגת תאומו הסמלי שמואל, מזכירה את נשיקת עשו לתאומו יעקב .

ראש השנה הקבלי: תחנות במסע הרוחני של האדם

הקבלה מאפשרת לנו לפתח חוש שישי, שדרכו נוכל להרגיש את המציאות השלמה. המקובלים, שכבר פיתחו בתוכם את ה"חוש השישי" הזה, בחרו לכנות את המציאות הרוחנית הזאת בשם "עולם השורשים". ג) את פרי מחקרם כתבו המקובלים בשפה ציורית וסמלית - "שפת הענפים". בדומה למדענים שמתמצתים את מסקנותיהם בנוסחאות, כך גם המקובלים תיארו ותיעדו את תגליותיהם במילים ובשמות מיוחדים.

דתי לאומי חדש

מטרת מאמר זה היא להמשיך ולפתח את הדיון בשאלה ולברר האם עומד בפנינו סקטור הקורם עור וגידים ולנסות ולהתמקד במתהווה על ציבור זה ולשער במידת האפשר את הכיוון העתידי אליו הוא נד. בכדי לנסות ולתאר את ייחודו של הדתי-לאומי-החדש (להלן: דתי-חדש) ובכלל להניח אם הוא מתקיים כמגזר בפני עצמו

מאחורי מסך המשי / בן-ציון יהושע

מאחורי מסך המשי- יצירתו הספרותית והמחקרית של בן-ציון יהושע

"מאחורי מסך המשי: עמים ויהודים במרחב האיראני-פרס-איראן, אפגאניסתאן, בוכארה", ספרו האחרון של בן-ציון יהושע-רז על רקע יצירתו הספרותית והמחקרית. לאחר שבן-ציון יהושע פרש ממשרתו כמנהל הוצאת מאגנס הוא החל בפעילות ציבורית, בין היתר כשליח מדינת ישראל במדינות מרכז אסיה. בשליחות זו, שנמשכה על פני מספר שנים לא מועט, הגיע בן-ציון יהושע למימוש האמיתי של אישיותו, שכן נשתלבו בה הבחינות השונות והמגוונות של אישיותו כבן ירושלים יליד שכונת הבוכרים למשפחה שנתמזגו בה, מצד האב – התרבות של היהדות האיראנית, ומצד האם – התרבות של היהדות האיספניולית, שלימים החלו לכנותה 'יהדות הלאדינו'.

מהתרהבות להתבהרות

רוחו של אלוהים מונגדת לחושך על פני תהום. נחש החושך שחוח, רוח אלוהים המזהירה מרחפת מעל. אלוהים הכריע את הים, מחץ את רהב, דיכא את נחש הבריח. ברוחו התבהרו השמים. רהב, המתרהב, בשיכול אותיות, בהר, המתבהר. מכאן אנחנו למדים שהתרהבות מזוהה עם חשיכה. כוחות החושך הם אלה המורדים באלוהים. אך המרד דוכא. רוחו של אלוהים הפכה את החשוך והמתרהב לבהיר ולמזהיר. פסוקים באיוב מתארים עימות אלים בין כוחות הבריאה היוצרים לכוחות הכאוס המורדים. אין התוהו ובוהו מעוניין בשינויים. כל רצונו הוא להמשיך להשתולל, להתהולל, להרעיש, להתערבל, כאוות נפשו.

קריאה חוייתית בפסוקי התנך – חלק ד

לכאורה משמעות הפסוק היא, שקניית החכמה והשימוש בבינה, תוצאותיהן לקיחת מוסר השכל, צדק, משפט, ומישרים. קודם הופיעה המילה מוסר לעצמה. עתה היא מופיעה ביחד עם המילה "השכל". לכאורה נוצרת כאן משמעות חדשה. אין זה מוסר לבד, אלא "מוסר השכל". המשמעות הפשוטה לכאורה כוונתה למוסר הנובע מהתבוננות שכלית, ולא מידיעה של אופני הייסורים. זאת אומרת: על ידי התבוננות בחכמה ובבינה האדם מגיע למצב בו הוא מייסר את עצמו באופן שכלי, ואינו צריך להגיע לידיעת העונשים הניתנים על העבירה על המשפט.

רהב - קריאה חוייתית בפסוקי התנך – חלק ג

חלוקה בין המים מעל ומתחת לרקיע, מראה על פחיתות. היפך מגאווה. בוצעה כאן פעולה כפולה: עשיית הרקיע, וחלוקת המים. ההבדלה, שהמעיטה את המים, נעשתה על ידי הדיבור. הרקיע נעשה בפועל. [איני נכנס בכוונה למדרש חז"ל המפורסם, לגבי שרו של ים הנקרא רהב, שממנו נלקחה הפרשנות לגבי היות רהב כינוי לנחש, כי באתי לפרש פשוטו של מקרא. מדרשי חז"ל הינם נושא בפני עצמו, ואין כאן המקום לדון בהם באריכות]

הנצפים ביותר