אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תרבות


אהבה בשלושה קולות – מלה, תמונה, צליל

התחלתי לכתוב שירים בתיכון. הפרסום הראשון היה בעלון בית הספר, ואולי היה בזה גם אלמנט של קנאה ותחרות עם בת כיתתי. מאותה נקודת זמן ומאותו קטליזטור של תחרות והתמודדות מצאתי את עצמי מתחברת מאוד לשירה ובעקבות כך גם לביקורת על שירה.

החור הגדול

בני אדם אמורים להיות אחראים על מעשיהם, אולם עם כול יכולתם, תושיותיהם, ומאמציהם, תנאי החיים שלהם מוכתבים בעיקר על ידי נסיבות. יכול אדם להיות נהג זהיר ביותר, נוהג ע"פ התקנות וההיגיון הצרוף, די אם מולו, לצידו, או מאחריו נהג או נהגת שנוהגים בצורה מסוכנת כדי שהוא יימנה עם הנפגעים. חֶברה אשר מערכת הנורמות שלה מרושתת עם חורים גדולים, וממסד אשר משאיר חללים רבי היקף באורח החיים- התוצאה היא שאלה מתמלאים רפש, רעל והתנהלות בשולי האנרכיה.

תל אביב בשנת 2009

העיר תל אביב חוגגת את שנת המאה שלה. ולרגל זה יהיה מעניין לראות איך ראו ראשי העיר של תל אביב בעבר את תל אביב כפי שתהייה בשנת 2009. במה צדקו ובמה טעו.

אבי עורי ראיון

את פרופ' אבי עורי הכרתי לפני שנים, כשהגעתי למחלקת שיקום בביה"ח שיבא בתל- השומר, במסגרת עבודת הסטאז' שלי שם. אני זוכרת עד כמה היה נערץ על ידי חוליו שרבים מהם היו נכי צה"ל במצב קשה. לא פחות מהטיפול הרפואי המקצועי לו זכו במחלקה זכורות לי שיחותיו עם החולים

מדיטציה – התוודעות אינטימית לתודעה

רציתי לספר קצת על המדיטציה שאני מתרגל, גם מבחינה תיאורטית וגם מבחינת ה"טכניקה" עצמה. כמו בכל דבר אחר בחיים, הדבר החשוב ביותר במדיטציה הוא המטרה שלשמה אנחנו עושים אותה

מדונה בהופעה – היפר מציאות לשמה

הייתי בהופעה של מדונה, ההופעה השנייה ב- 2.9.2009. היה נפלא. החוויה הייתה מיוחדת במינה

נובל – נשברה המסורת

כבשנים קודמות, בפרוס חודש אוקטובר, אני מקדיש מספר מלים לפרס נובל ששמות הזוכים בו מתפרסמים בתקופה הזאת. החידוש הגדול, או שבירת המסורת כפי שהגדרתי את זה, מתייחס לצד הנשי. השנה יש חמש נשים בין הזוכים

כיפה אדומה

מעשה בכיפה אדומה - הגרסה החרדית

מעשה בכיפה אדומה – רויטע יארמולקה – הגרסה החרדית. נכתב הוגה והואר בידי מוהר"ר ר´ אברהמלה (רמי) ניידערפער נ"י שליט"א

נזיר מגלי - ראיון

ראיון עם העיתונאי הערבי הבכיר נזיר מג'לי, במסגרת סדרת הראיונות "אם תירצו (יש לי חלום)" -- ראיונות עומק עם אנשי ציבור, אינטלקטואלים, אמנים ופעילים חברתיים בעלי מעשה ואמירה חשובה על עתיד האדם והחברה שלנו, על זהות, תפישת עולם, ערכים, חלומות והדרכים להגשמתם.

יוסף אגסי ראיון

פרופ' יוסף אגסי ורעייתו פרופ' יהודית בובר, זוג האינטלקטואלים החיים כאן בצניעות. זה שישים שנה שהם יחד וכשמביטים בהם ניתן להבחין בקורים הדקים והעדינים המחברים בין אנשים שעשו כברת דרך כל כך משמעותית ולא נטולת קשיים. מידי ערב הם מסבים לארוחה ליד השולחן הישן ושותים כל אחד כוס יין לבן. לפעמים הוא מבשל ומגיש והיא מפנה את הכלים. אחר כך כבמין ריטואל קבוע הם דנים בספרים שהם עסוקים בכתיבתם או בקריאתם. העולם בחוץ נראה לרגע כעומד מלכת ומתמקד בזוג החשוב הזה- השייך לדור ההולך ונעלם.

שנה טובה: שתעשה מכה ותהיה עשיר

מנהג משלוח אגרות ברכה בימים שלפני ראש השנה מקורו בגרמניה של ימי הביניים. מנהג זה התפשט בצורה ממשית בקהילות מזרח אירופה עם הופעת הגלויות המסחריות במאה התשע עשרה. חיקוי מנהגי הגויים, לצד השימוש הגובר בגלויה הרחיבו ומיסדו את המנהג העממי.

מדונה - מלכת הקבלה

בימים אלו הופיעה המדונה הזמרת המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם כיום ומאז שנות השמונים בישראל. אגב ההופעה הכריזה על ישראל כמרכז האנרגיה של העולם והתחבבה מאוד על הציבור הישראלי. מדונה ידועה כזמרת וכוכבת על כבר מזה 25 שנה רציפות קריירה שאין לה כמעט מקבילה באריכות ימים בתחום המוזיקה הפופולארית כיום. אולם מה שהרבה פחות ידוע הוא שהיא גם סופרת ילדים פורייה ביותר ושלא פחות משישה מספרי הילדים שלה תורגמו לעברית

וודסטוק 40 שנה לפסטיבל - מדוע הוא כה מיתולוגי?

הכרזה

הכרזה המקורית של פסטיבל וודסטוק

לפני 40 שנה זה קרה. בתאריך ה-15 לאוגוסט 1969 התכנסו חמש מאות אלף היפים למופע החשוב ביותר בהיסטוריה של מוסיקת הרוק, וודסטוק: שלושה ימים של שלום ואהבה. הפסטיבל נחשב לאירוע השיא של שנות השישים, של תרבות הנגד ושל מוסיקת הרוק המתהווה.

לאה שקלאר - ראיון

לאה שקלאר (1957) היא מתנחלת דתייה מהתנחלות עפרה, אשתו של מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, ואם לחמישה ילדים. היא עובדת ביחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך, עבודה שמיועדת לקידום נשים במערכת החינוך, וממלאת בה תפקידים שונים

הבדלה / תיאטרון הקאמרי

הספרי בודק שוב ושוב את חיי הציונות הדתית. ולא בחיבה. הוא הרחיב את הטרילוגיה חמץ קידוש שבעה לקוורטט. האמת שלא מוכרחים לקשר. אין קשר ישיר בין המחזות. השנה 1967. מלחמת ששת הימים זה עתה נגמרה. הספרי מעמיד מראה מול חברה שיכורה בכמה צורות. מצד אחד משפחה ששרדה את השואה, מאמינים בנס מלחמת ששת הימים. מיליטריסטים במהותם הפנימית. מצעד צה"ל הגדול בירושלים אחרי מלחמת ששת הימים הוא משאת נפש. והכול בשם ערכי מוסר עמוקים. מצד שני להבדיל, משפחה דתית, חסרת ערכים, שורשים ירושלמים עמוקים, שהכסף והוא מראית הכל ומניע הכל. הציונות איננה ערך עליון אצלם. הם תושבים ירושלמיים וותיקים.

מטעם 19 - חנוך לוין

לציון עשר שנים למותו של חנוך לוין הוציא כתב העת מטעם גיליון המוקדש כולו לחנוך לוין. לא מאמרים או ניתוחים אלא אוסף מכתביו שלא ראו אור, או שהתפרסמו הרבה לפני שהיה למפורסם. שירים, סיפורים וסצנות שלא נכנסו למחזות בסופו של דבר. לפני כל קבוצה,המחולקת לפי שנות הכתיבה, מוסיף לאור מאמרון המסביר ומייחס את היצירה לתקופה.יצחק לאור עורך הגיליון מעלה מחדש בדברי פתיחה קצרים את השאלה שהוא קורא לה חידת חנוך לוין. השאלה איך זה שצעיר שבתחילת דרכו התפרסם דווקא בגנות ואיבה ציבורית רחבה בוודאי של הימין אך גם של חלק מהשמאל בשל אותם שלושה ערבי קברט סטירי שכתב.

הדוד וניה / תיאטרון בית ליסין

אין הרבה עלילה ב"הדוד וניה". זהו סיפורם של אנשים המכים את חייהם המשעממים, מצהירים כי אין להם אשליות בעניין חוסר המשמעות של חייהם. כל האהבות נכזבות, החיים הם סבל, והם בכל זאת מוכנים לרמות את עצמם בהתלהבות על כך ש"צריך לחיות".

כזאת היתה אמא / תיאטרון בית צבי

המחזה כזאת הייתה אימא מעורר בי סוג של נוסטלגיה מעורפלת. המחזה עלה לראשונה בסוף 1948 בתיאטרון הקאמרי. זה היה תפקידה הראשון של אורנה פורת בארץ ובעברית. אבל אני בוש להגיד שאני לא ממש זוכר אותה שם. את תשומת לבי גנבו שניים.

הצדעה לקרייני קול - ישראל

הצדעה homage - - לקרייני קול-ישראל

מאיר אשל: ראיון עם מעצב הבולים

"כל בול הוא פרויקט של החיים שלי": בולי הכתובות העתיקות שיצאו לאחרונה – הפנו את הזרקור למעצב הבולים, מאיר אשל

איכות הסביבה: זהירות מוקשים !!!

שוחרי הסביבה וזכויות אדם חייבים לכבד גם זכויות וחובות של השלטון, שלא לדבר על חציית גבול החוק. התנועות לאיכות הסיבה, לשמירה על הטבע, לזכויות האזרח, וכיוצא באלה גופים וארגונים וולונטריים שתכליתם להגן על הפרט, על כבודו, על זכויותיו, סביבתו ומפני שרירות הלב של השלטון, ראויים להערכה, לכבוד ולתמיכה מרבית.

נמרוד אלוני - ראיון

פרופ' נמרוד אלוני משמש כמרצה בכיר לפילוסופיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים, כראש "המכון למחשבה חינוכית" וכראש "קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי". פרופ' אלוני הוא גם יו"ר "כנס תל אביב לחינוך מתקדם", והמנהל של תחום האתיקה החינוכית ב"מרכז לאתיקה שבירושלים".

זובין מהטה עונת 2009-10 בפילהרמונית

זובין מהטה הציג את תכנית עונת 2009 - 10 וצריך להגיד, שמעתי את מהטה מדבר הרבה פעמים ותמיד נהניתי להקשיב לו. איש חם עם חוש הומור ובעיקר גם אכפתי. הוא נראה עייף מאוד במפגש ולרגעים היה נראה שיירדם על השולחן אך גם אז היה מלא חן והומור.

מפגשים כגשר אנושי

בעידן של תקשורת אלקטרונית מקוונת או אחרת,עידן שבו הקשר האינטראקטיבי הוא א-פרסונאלי, כלומר יש בו כמעט הכול שנוגע לקשר בין הבריות מלבד הבריות עצמם - life size, אנשים בשר ודם, יש חשיבות עליונה למפגשי אנוש. אני מעלה היבט זה בהזדמנויות שונות, כאשר הקשר הוא בלתי אמצעי והוא יעיל. הוא חיובי, חשוב ופורה בכול מפגש, בייחוד כאשר התכלית היא החלפת מידע, רעיונות,תהודה לתהיות והמענה להם, שלא לדבר על הבנה בין אנשים מארצות שונות.

מנחם בן - הסלבס האחרון פגישה אישית

מנחם בן כבש את עולמו בזכות אמירת האמת שלו בנושאים שונים. אמירות שקלעו לטעמו של הקולקטיב

חזרה לימי הרדיו

הרדיו הוא המדיום ההמוני הידידותי ביותר. צריך רק להאזין ולהבין את המושמע. הוא מהיר בהבאת חדשות וענייני היום, הוא מגוון בהבעת דעות, הוא מביא מוסיקת פופ ומוסיקה קלאסית- חג לאוזן, והוא נייד ונגיש בכול מקום ולכול מקום. עם הקמת הטלוויזיה הוא נסוג. האינטרנט פגע בו עוד יותר. אבל הוא החזיק מעמד ועכשיו הוא מתחיל להתאושש. יש שנהנים מחידושים, ויש שמתגעגעים לימים ההם.

ללמוד מהשוודים, אבל את הדבר הנכון

שוודיה היא כבר לא דוגמה כל כך טובה לסוציאליזם משגשג. לעומת זאת, היא דוגמה טובה מאוד לרפורמה שעיקרה הפרטה חלקית של מערכת החינוך, בצד מתן תגמול הולם למוסדות חינוך מבוקשים המשבר הכלכלי הנוכחי החזיר צבע ללחיי אנשים רבים – במיוחד במחלקות מסוימות באקדמיה הישראלית – העוינים את כלכלת השוק החופשי.

לרקוד עם דמעות בעיניים / ניסן שור

לרקוד עם דמעות בעיניים - ההיסטוריה של תרבות המועדונים והדיסקוטקים בישראל / ניסן שור. הוצאת רסלינג.

ע 17

חמישה נחלאים צעירים, חברי גרעין, המכירים אחד את השני מאז ילדותם יוצאים לשרות מילואים בעזה. השנה 1989. עזה הייתה סיוט למשרתים בה, אך לחמישה הללו היה מזל. הם זכו בפינוק. הושיבו אותם על גג הבניין הגבוה ביותר בעזה, הקומה ה17 משם היו צריכים להשקיף על מחנה הפליטים. הם לא הסתובבו ברחובות. לא רדפו לא היכו, לא אוימו על ידי אחרים. קייטנה בעזה. המחזה מבוסס על זיכרונותיו ועל הספר "לך לעזה" שכתב שי להב. כשהזיכרונות חזרו אליו שנים אחרי האירועים. לא קראתי את הספר, ואין שום צורך להכיר אותו לפני שרואים את ההצגה. אני מבין שהמחזה מעובד מפרק אחד בספר.

המסע המופלא אל הכוהן יוחנן

העיתונאי הבריטי ניקולאס ג'אבר יצא במסע אל אתיופיה שמטרתו הייתה להשלים מסע שנערך לפני יותר משמונה מאות שנה של שליח האפיפיור בעקבות מלך מסתורי "הכוהן יוחנן". עקבותיו של השליח נעלמו. וגם המלך נשאר מסתורי כשהיה. ג'אבר יצא למצוא את אותו מלך מסתורי ולתת לו לבסוף את מכתב האפיפיור באיחור קל של יותר משמונה מאות שנה.

הנצפים ביותר