אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תרבות


וויצק בקאמרי

גיאורג ביכנר מת בגיל 23. את מחזהו (השני) וויצק לא גמר לכתוב. לאחר מותו בטיפוס נמצאו אוסף הסצנות ממנו הורכב המחזה המוצג היום. למרות שנקבעה איזו גרסה של הצגת המחזה, למעשה כל במאי ופרשן יכול לשנות את הסדר ולהציג את המחזה לפי תפיסתו.ביכנר נחשב לאחד מאבותיו של התיאטרון המודרני. הוא עומד על קו התפר שבין תיאטרון הבגדים היפים, כלומר מחזות על החברה הגבוהה המצריכה בגדים מפוארים, לבין מחזות העוסקים באדם הפשוט. לעולם כבר לא נוכל לדעת לאן היה מוליך את כישרונו.וויצק הוא האדם הפשוט. פשוט מאוד.

עולם קיברנטי

התקשורת המקוונת בישראל, על פניה השונים והרבגוניים, היא יחסית גדולה במרחב הגלובאלי המקוון. אולם היא עדיין לא הגיע לא למיצוי הפוטנציאל שלה וכפועל יוצא נעדרת הכרה רשמית באלה שמצטיינים ומחדשים בה. ישראל אף שהיא כאמור מדינה קטנה, היא חלק בלתי נפרד מאותה רשת בינלאומית ענקית אף שבתודעה הציבורית זה עדיין לא נצרב. בפתח - המהפכה של גוגל שבמסגרתה רשתות התקשורת הגדולות יעבירו דרכה בין היתר - מאות ערוצי טלוויזיה מכול העולם. באירופה ובאמריקה קיימת מודעות רבה לתחום הזה, מודעוּת שבאה לידי ביטוי בפרסים שונים בתחומי הקיברנטיקה ובכך אלה נותנים דחף לתקשורת המונים האולטימטיבית, שהשפעתה על העולם הולכת וגדלה.לישראל בשורה זאת טרם הגיעה אלינו.

איחש פישר בקאמרי

מעשה בגבר שאיננו איש אלא איחש. לפעמים הוא פישר (בפה דגושה) כלומר משתין. ולפעמים פישר, כלומר דייג. ואכן אלו הן הסיטואציות ביניהן מיטלטל איחש. אני איש שמשתין באסלה, הוא אומר בתחילת המחזה. "נשארתי עם עצמי ובלי קטן. אבל מי זה עצמי. אולי יש שם יותר עצמי מאשר פה"זהו עוד אחד ממחזות העיזבון של חנוך לוין. אינני יודע מתי כתב אותו. לפי השפה די מוקדם, כשעוד נהנה לזעזע את הצופה הבורגני בהתעסקות בהפרשות. אך לוין כמו אצל לוין מתכוון להרבה יותר מזעזוע. הפרשות הן סמל להגדרת האדם בפני עצמו. חיפוש משמעות ההגדרה. נורית יערי מרצה לתיאטרון, כותבת בתכניה שהמחזה נכתב בעת האחרונה בחייו.

רצח בכביש המהיר / תיאטרון תמונע

אני חייב להתחיל באיזו הצטדקות. אינני הולך מספיק להצגות פרינג'. או בגלל שהן לא מושכות אותי, או בגלל שלא נוח להגיע אני עצלן. וגם מפני שאני שמרן כנראה ונדמה לי שתיאטרון ניסיוני יהווה לי בעיה. אינני יודע מניין לי המחשבה הזו. תיאטרון פרינג' נחשב בדרך כלל לתיאטרון המעלה ניסיונות חדשניים ועומדים נגד התיאטרון הרפרטוארי המקובל. אך לנו אין תיאטרון מקצועי מספיק טוב שיהיה מה לעמוד נגדו.

בדברים שראיתי בתיאטרון תמונע נהניתי מחלק מההצגות. משהו הביא אותי לרצות לראות את ההצגה הזו.

שוברטיאדה

השוברטיאדה חוזרת... יום הולדת לפרנץ שוברט - "הגאון מווינה" מרתון - ברוחו של פרנץ שוברט מנהל מוסיקלי, רז כהן מוצאי שבת , 30 בינואר 2010, מהשעה 19:00 ערב יום הולדתו ה-213 של פרנץ שוברט, המלחין המובהק של בירת המוסיקה, וינה, נשוב ונתכנס, חבורת מוסיקאים ל"שוברטיאדה", לחגיגה שהיא רצף של מטעמים מוסיקליים. וינה של פעם, של תחילת המאה התשע-עשרה, וינה של הסלונים הגדולים, שבה לחיים, ואנו פוגשים זמרים – הפעם לא פחות מ-שנים עשר!! - המנעימים בקולם וכן נגני הרכבים קאמריים המנגנים במקלדת ובכלי הקשת.

עִדו נתניהו - רופא, סופר ומחזאי / ראיון

נפגשתי עם עדו נתניהו בבית קפה קטן, לא הרחק מהאולם בו נעשות החזרות האחרונות לקראת עלייתו לבמה של המחזה פרי עטו: "הפי אנד".

ירושלים של סליחות

אלף סליחות לירושלים

המאמר פורסם ביום שישי 3 בספטמבר במקור ראשון

לילה לא שקט / תיאטרון הקאמרי

אני לא מוצא טעם רב בוויכוח המתעורר מדי שנתיים שלוש אם תיאטראות כמו הבימה או הקאמרי צריכים להעלות מחזות זמר. לתיאטרון בית ליסין אי אפשר לבוא בטענות, הוא נחשב לתיאטרון מסחרי, אליו הטענה יכולה להיות הפוכה. למה לא איזו קלאסיקה. לבימה ולקאמרי יש תוספת תואר מחייבת. האחד תיאטרון לאומי והשני עירוני.בסוף שנות השישים החליט לורנס אוליוויה, אז לא רק גדול השחקנים אלא גם מנהל התיאטרון הלאומי הבריטי להעלות את המחזמר "ברנשים וחתיכות" בתיאטרון שלו. הרוחות סערו לרגע, ואוליוויה הסביר שתיאטרון המתאמץ כל כך כל השנה.

מעגל הגיר הקווקזי בקאמרי

מעגלמעגל הגיר הקווקאזי הוצג בארץ כמה פעמים. אך בכל פעם שיזכירו אותו יחזרו להצגת מופת אחת שעל פיה יישפט כל ביצוע אחר. ואני מתכוון כמובן להצגה של תיאטרון חיפה לפני כארבעים שנה.יוסף מלוא בשיא תקופת גאוניותו יצר הצגה מדהימה. זהרירה חריפאי הייתה גרושה מזעזעת, תפקיד שפתח לה את הדלת לקריירה הענקית שלה. חיים טופול היה אצדק ואם למישהו היו ספקות הוא הוכיח שהוא שחקן תיאטרון ענק.אינני יכול לספור את מספר הפעמים שראיתי אז את ההצגה. באותם ימים התיאטרון החיפאי היה מגיע תכופות להצגות בתל אביב.

אנחנו והביצה

הביצה ואנחנו

הזמן ,אם הוא עושה משהו, מוליד תהפוכות גם בחי וגם בצומח. מי שהיה גיבור אתמול, יכול להפוך למתחזה, ולהיפך מי שנחשב חדל אישים בשעתו מתגלה כאיש של מעשים. זה אמור גם לגבי נושאים שונים, לרבות מאכלים וביניהם הביצה שהפכה לא רק לחידה מה קודם למה- הביצה או התרנגולת- אלא היא בכבודה ובעצמה הוכתרה כמלכת הכולסטרול ואילו אימָה התרנגולת – סמל הדיאטה.

ברוך נאה - ראיון

בחג השבועות למדנו לקבל תורה, ויש הרגשה של רוחניות יתרה, הבנה פנימית. הרצל חקק הלך למעצב המותגים המוביל ברוך נאה כדי שיסביר לו תורה אחרת, את תורת עיצוב המותגים. איך מעצבים לוגו, איך הופכים את סיפורן של חברות ישראליות מובילות לדרמה של עיצוב מקורי ושובה את הלבבות. נעשה ונשמע זה סיפור של חג השבועות, כאן אפשר ללמוד – נעשה מותגים ונשמע מה הציבור אומר על כך...

"לעצב זה לספר סיפור, העיצוב צריך להיות נכון.יפה זה כבר לא מספיק"ברוך

ברוך נאה. צילום הרצל חקק

אביב מתעורר / תיאטרון בית ליסין

המחזאי פרנק וודקינד נולד ב 1864 בהאנובר. מאוחר יותר עברה משפחתו לציריך אך הוא חזר ללמוד במינכן ומאוחר יותר התחיל לכתוב לתיאטרון.את מחזהו המפורסם ביותר "לולו" על זונה המסתבכת ביחסים מכל המינים, בורחת מגרמניה לאנגליה ונרצחת שם על ידי ג'ק המרטש לא העלו בארץ. אני מכיר רק את הסרט האילם הנפלא שנעשה לפי המחזה וכמובן האופרה שכתב אלבן ברג. וודקינד היה פרובוקאטור חברתי כל ימיו וניסה בדרכו לשנות את החברה הבורגנית.האביב מתעורר כבר היה מוכן להצגה בשנת 1906 אך הצנזורה פסלה אותו ברגע האחרון וההצגה לא עלתה. הוא הוצג לראשונה רק ב1946.

קווים לאנטומיה של תקשורת בשיווק ההון הגדול

שיווק עצמי באמצעות שווק הון, פוליטיקה שחיתות, ורכילות הוא כיום חלק בלתי נפרד מן העיתונות. מבחינה זאת אין כול הבדל בין צהובונים לבין מגזין יוקרתי כמו ד' מקרקר שהוא המקדש הפופולארי ביותר לסגידה לממון. הפרסום הוא גם המוליך וגם המסר. שני שערים לכוהנים הגדולים של שועי ממון ועוצמה אלה. החלק העסקי שבו חוגג פולחן העושר ואלה שעומדים במרכזו, שהם קומץ קטן והחלק האישי, כלומר החשיפתי, הצד האינטימי כביכול של אותם עתירי ממון והפוליטיקאים שאוהבים לגעת בכנף בגדיהם.הזרקור הזה לא מאיר את ה"פוּאֶבלות" של ישראל. מה שזה נותן למדיה ולאח"מים אלה –זה ברור, אבל מה זה אומר לנו הקוראים.

אקספו 2010 - ראיון עם חיים דותן האיש שלנו בסין

ראיון עם חיים דותן, האדריכל שבנה את הביתן הישראלי בתערוכת "אקספו 2010" , תערוכה שתיפתח בתחילת מאי בעיר שנגחאי בסין

האיש שלנו בסין

שיחה עם חיים דותן, מה הסוד של הביתן הישראלי בתערוכה העולמית "אקספו" 2010, מדוע בחר לבנות ביתן שחציו זכוכית, חציו אבן – ומה הסוד מעבר לשיריו המיסטיים

חיים

חיים דותן במשרדו. צילום הרצל חקק

בזכות קרבות הכלוב

מיתוסבסרט אומניות הלחימה הקלאסי "ספורט הדמים", בכיכובו של ז'אן קלוד ואן דאם, לוחמים שונים מכל קצוות תבל מתכנסים לטורניר מחתרתי של קרבות-ללא-חוקים על מנת לגלות מי הטוב בעולם. בזירה מתנגשים סגנונות שונים ותרבויות שונות. ישנו לוחם הסומו האימתני, ישנו המתאבק האמריקאי הגס והשחצן, יש אפילו לוחם-קוף משונה. התוצאה היא מפגן מרהיב של בעיטות, סלטות, שפגטים, מכות-מוות-מסתוריות, ואפילו ניצחון ע"י מעיכה (סומו vs לוחם-קוף ז"ל) או בקיצור- הכל חוץ מלחימה אמיתית.

כוכבים יש רק בשמים - אוטוביוגרפיה של גילה אלמגור

כשרואים את הספר הזה של גילה אלמגור עולה איזו שאלה עמומה. מה היא יכולה עוד להוסיף ולספר. גילה מתראיינת כבר קרוב לחמישים שנה. את מה שלא סיפרה למראיינים כתבה בשני הספרים שלה

"הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס" אנו יודעים על אביה שנרצח לפני לידתה וחיפושיה אחריו. אנו יודעים על מחלת הנפש של אמה. אנו זוכרים עשרות תפקידים שלה בקולנוע ובתיאטרון. מה יש לגילה לחדש.

כמו כל כך הרבה "סלבריטאים" נדמה לנו שאנו מכירים אותה רק בגלל מפגשי התפקידים שלה, כי גילה איננה נראית במקומות בילוי כמצופה לכוכבת במעמדה. היא מגנה על הפרטיות שלה.

שלל / בית צבי

חייו של המחזאי האנגלי ג'ו אורטון היו מעניינים כמעט כמו מחזותיו. הוא התחיל להתפרסם בשנות השישים המוקדמות עם מחזהו "מארחים את מר סלון" קומדיה נועזת ופורצת דרך, שהוצגה בארץ כמה פעמים.פרחח צעיר ממעמד הפועלים שהלך ללמוד בשנת 1951 בבית ספר לתיאטרון בלונדון. שם פגש את קנת הליואל שהיה מבוגר ממנו.והם הפכו לזוג נאהבים. הם חיו מדמי אבטלה. והם נתפסו גונבים ספרים מספריה.לארח את מיסטר סלון מחזהו הראשון לא זכה להצלחה בתחילת חייו על הבמה, אך אחרי שעבר לתיאטרון קטן בווסט אנד בלונדון החל לצבור שם וקהל. סלון היה הראשון בקומדיות השחורות של אורטון. ההצלחה של סלון הביאה להעלאה מהירה של שלל, מחזהו הבא.

מסיבת יום הולדת / תיאטרון גשר

מסיבתמן הראוי להקדים במשהו לפני שאני ניגש לדיון במחזה. עודד קוטלר שכבר עבר בכל התיאטראות והקים תיאטראות משלו הקים עכשיו פרויקט חדש. הוא אסף סביבו להקת שחקנים שהקימו את "עת" ( עבודת תיאטרון). קבוצת תיאטרון שמטרתה להעלות מחזות חשובים שלא מוצגים בתיאטרון הרפרטוארי. מסיבת יום הולדת הוא הראשון שבהם. עודד כבר עבר עם ליאורה בזמן האחרון, גם שיחק מולה בבנאליות של אהבה בבית ליסין וביים אותה בתיאטרון גשר בהצגה הרפר ריגן.

רעמיי אביב בפוסט מוסיקה

נעימות פרדריק שופן מלוות אותי מאז ילדותי. תיבות נגינה השמיעו את הוואלסים, הפולונזים ואת המָזוּרקות של מלחין זה יליד פולין שבילה את רוב חייו בצרפת, אבל היה סמל לגאווה לאומית כמו המדענית הדגולה מארי קירי( שנולדה בשם מריה סקלודקובסקה), שחיה רוב חייה בפריז, כמו הסופר אדם מיצקייֶביץ. האות של תחנת הרדיו של קרקוב, בירתה העתיקה של פולין, היה מתוך פולונז של שופן. בבואי ארצה כמתבגר, הקסימה אותי נערה צעירה בפריטת הוואלס בסי מינור של שופן. על פסנתרה.

גטו בקאמרי

אין ספק שגטו הוא האירוע התיאטראלי החשוב ביותר של השנה. ולא רק התיאטרלי אלא המטלטל וקורע קרביים.עברו כמעט שלושים שנה מאז הוצג לראשונה בתיאטרון חיפה. צריך לברך את התיאטרון הקאמרי על שהחזיר את המחזה לבמה ונתן לו חיים חדשים למען קהל שלא ראה את ההצגה קודם לכן. טוב שחזר כעת אל הבמה. המחזה, ההצגה וכל השאלות שהוא מעורר..כשפוגשים את המחזה מחדש, לא מתפלאים שזהו המחזה המוכר ביותר והמצליח ביותר שיצא מישראל.אני זוכר בהתרגשות את המפגש הראשון שלי עם ההצגה. אחר כך הצליח המחזה בכל מקום בעולם. ללונדון הגעתי אחרי שירד מבימת הנשיונל כך שלא ראיתי אותו שם.את גנס שיחק בחיפה יוסוף אבו ורדה.

האיגוד ארצי של עיתונאי ישראל - בר מינן שקם לתחייה רגעית

אבירי "הממלכה הרביעית" - "האיגוד ארצי של עיתונאי ישראל"- בר מינן שקם לתחייה רגעית במשבר רשות השידור.

חייו של ג'ון לנון - חלק ב

סרגנט

חייו של ג'ון לנון - כולנו רוצים לשנות את העולם / ג'ון וייז ג'קסון. חלק א' הוצאת רסלינג

הביטלס אולי לא היו מחוללי השינוי של שנות השישים, אך המוסיקה שלהם הייתה פסקול עיקרי. לונדון השתנתה והפכה לבירת הסווינגינג סיקסטיז. לבוש, אורח חיים, סגנון חלופי שלם. תרבות הנגד הגיעה מאמריקה עם סרבני הגיוס. לונדון הפכה למרכז צעירים ומפיצת תרבות חדשה.כל הוודאיות נופצו. נכנסו רוחניות, אזוטריות, מתירנות מינית, כל מה שלא היה יכול להיחשב אנגלי.

קסמי הגליל: מחרוזת רשמים חורפיים מן ההר

כאשר החזאי מבשר על גשמים בצפון, ואתה מגיע לראש פינה ויורדים עליך ממטרים מתונים, אל תסיק מסקנה שזה מה שקורה במרחק 11 קילומטרים מערבה בכביש המתפתל בואך לצפת, או מחצית המרחק במעוף הציפור או העננים. זה בדיוק מה שקרה לנו, בעלותנו בגב ההר לצפת ומשם לבירייה, במקום שבו הזמנו צימרים. לא ברור היה לנו אם אנו בתוך העננים או שהם בתוכנו. הייתה שעת בין ערביים והערפל היה סמיך כמו מרק אפור וכאשר נדלקה תאורת הדרכים (בבירייה קשה לדבר על רחובות) המרק הפך לצהוב. דומני שבהרי סקוטלנד נתנסיתי בערפל סמיך כזה.אבל שם ישנה תאורת ערפל מיוחדת. אך בכך טמון היה היופי, המסתורין, ההצצה הפנימית בקרביים של ההרים מתוך הערפילים הללו ומהם אל העָבָר. כמו הצצה מעבר למסך אל במת ההיסטוריה.

דליה הרץ: הזמן העירוני - חלום הנרקם ממילים

אני שמח לבשר שבימים אלו הופיע גיליון המגזין "עמדה מספר 20" המוקדש כולו למשוררת הנשכחת שלא בצדק דליה הרץ ויש לקוות שגליון זה יביא לשדרוג במעמדה הספרותי של דליה הרץ.

מוריד הגשם / תיאטרון בית צבי

מוריד הגשם, מחזהו של ריצ'ארד נאש זכה להצלחה מרובה כשהוצג בתחילת שנות החמישים בברודווי. לפני כעשור הוצג מחדש וזכה שוב להערכה ופרסי טוני.

הנוסעים הראשונים בזמן

אבל כנראה שרעיון המסע בזמן לעבר במקום לעתיד קשה הרבה יותר להעלות אותו על הדעת ולכתוב עליו. . מעין גרעין של הרעיון נמצא עוד בספר החיצוני של חנוך שמוצאו במאה השלישית או השנייה לפני הספירה שבו מלאך מספר לחנוך על מרד המלאכים שהתרחש דורות לפני זמנו וכנראה לוקח אותו לצפות בכך .בחלקים אחרים של הספר ובספרים אחרים על חנוך הוא מתאר את העתיד לבוא באחרית הימים וניתן לראות בכך תיאורים ראשוניים של מסע בזמן לעתיד. אולם כל אלו הם תיאורים לא ברורים ולא מפותחים של הרעיון הבסיסי.

חייו של גון לנון - כולנו רוצים לשנות את העולם

חייו

חייו של ג'ון לנון - כולנו רוצים לשנות את העולם / ג'ון וייז ג'קסון. הוצאת רסלינג

רות גולן - ראיון

רות גולן היא פסיכולוגית לאקאניינית ופסיכואנליטיקאית במקצועה, ובשנים האחרונות לומדת ומתרגלת את תורת ההארה האבולוציונית של המורה הרוחני אנדרו כהן

מוטי שקלאר - ראיון

מרדכי (מוטי) שקלאר (1954) היה ממייסדי ביה"ס לקולנוע "מעלה" בירושלים, מנכ"ל "רדיו קול חי", ויו"ר ומנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. מאז 2006 מכהן שקלאר כמנכ"ל רשות השידור ולאחרונה התמנה גם ליו"ר וועדת העורכים. הוא מתגורר ביישוב עפרה, נשוי ל-לאה שקלאר ואב לחמישה.

הרפר ריגן / תאטרון גשר

על הניר, כשקוראים את רעיון המחזה הוא נשמע מבטיח לעניין. אישה נעלמת ליומיים עוברת סדרת מפגשים ומגלה את עצמה. במחזה על הבמה הדברים עובדים קצת פחות טוב, והמחזה מתגלה בחולשתו היחסית.

הנצפים ביותר