הגות

הפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט, הציע שהתרבות האנושית בכללה, לרבות אמנות, מוזיקה, ספרות, משחק וכו' מקורם במרחב נפשי מיוחד במינו הנוצר בגיל הינקות. מרחב זה הוא כינה "מרחב ביניים של החווייה" שכן, הוא פרוש בין הפנים לחוץ: בין דמיון למציאות, בין הזיה לעובדה קיימת, בין שינה לעירות, בין התינוק לאימו.

קשה. קשה הוא המצב הפוליטי והחברתי בארץ. אם אפשר להשלים עם חכמת חלם בארץ, למה אי-אפשר להשלים עם מדינת ישראל כאספמיא? אם אסקפיזם הוא דבר מקובל, למה שחלומות לא יהיו דבר מקובל? ואפילו שנאמר: "חלומות השווא ידברו" (זכריה י' 2). או בגירסה המקובלת כיום: "החלומות שווא ידברו" (מסכת ברכות נה' עמ' ב'). למה שלא נברח לחלום חלומות באספמיה!

הקדמה קצרה:

בתאריך 2.4.2006 פורסם כאן באימגו, הפרק הראשון מסיפרי החדש: "אאוטסיידרים ומורדים, על העומדים מחוץ ומנגד".

הספר המאוד חשוב הזה בנוי מכמה חלקים שונים. האחד בוחן ומנתח אתברית המועצות שלפני גורבצ'וב. מנתח כלכלית וחברתית ומסביר למה השנוי כבר היה הכרחי. בהמשך ישנם שש ביוגרפיות בעיקר כלכליות של שישה מאלו שהצליחו הכי הרבה והפכו למולטי מיליארדרים עם פריצת השינוי ופתיחת הדלת לכלכלה חדשה.

חזון קשור קשר הדוק ובלתי אמצעי למנהיגות. שמעון פרס אמר פעם לרובין שארמה (הנזיר שמכר את הפרארי), שמנהיגות, פירושה "לחיות עבור משהו גדול מעצמך". חזון הוא משהו גדול מעצמך, ומנהיג/ה נמדד/ת לכן בחזונו/ה, בהצהרת המשימה שלו/ה, ביישומה וביצירת הצהרות משימה נוספות ומתקדמות יותר לאורך הדרך

בפרק זה נתקדם לעבר מטרתנו – מתן הסבר משכנע (או אולי לא?) לפיתרון בעיית הגוף והנפש – מהי המודעות, כיצד היא נוצרה וכיצד ניתן להסביר את ה"פרדוקסים" כביכול שהיא מעוררת?

אחד המניעים והתחושות החזקות ביותר שאנו חווים בדרך כלל היא תחושה שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו להסתירה; להסתירה עמוק כל כך עד שאפילו את שמה אנו הוגים בלחש: תשוקה. כמה מכם אמרו בקול רם "אני משתוקק", ולאו דווקא לפרטנר מיני. נכון שהמלה לא "יושבת" טוב על הלשון, אך אם היינו משתמשים בה היינו מתרגלים. תשוקה יכולה להיות כל דבר. התשוקה תמיד תתחבא מאחורי ניסוח אחר. כשאנחנו כבר לא ילדים אך עדיין אוספים בולים אנו יכולים להגיד.

כעת הגיע זמן הפוליטיקה. באמריקה גלי מחאות נגד כל דבר אפשרי. בעיקר מלחמת וייטנאם בעד זכויות אדם ושחורים אבל גם נגד השמדת לוויתנים, ללותר קינג היה חלום. צרפת עלתה בלהבות הסטודנטים. אווירה של חופש מחשבה חדשה של עולם אחר שיקום. כמה נפלאה הייתה התמימות. איזו תקווה נפלאה. הרי אנחנו הולכים לשנות את העולם לעולם נפלא באמת.

מאמר זה הנו המשך ופיתוח של החלק הראשון. החלק השני של המאמר מפורסם לקראת צאתו לאור של סיפרי: "אאוטסיידרים ומורדים, על העומדים מחוץ ומנגד".

במאמר זה מנסה המחבר להבהיר את טבען של הנחות מתמטיות ואת הקשר שלהן לעולם המניה והמדידה. כיצד והאם בכלל ניתן להגדיר את המושג "הנחה מתמטית".

נער הייתי גם זקנתי וכעת אני חושב שאני יכול להגיד דברים מתוך הסתכלות רחבה יותר. אחת הפריווילגיות שבגרות נותנת לך היא הכרות רחבה יותר ואולי טיפת עומק שמעבר לסיפור המילולי המידי. כולנו שומעים לאורך חיינו סיפורים מחברים ולעתים קרובות אנחנו הם אלו המספרים אותם.

"הוא אמר לי, הוא עשה לי, אמרתי לו, לא עשיתי לו." מעבר למלים אמורות להסתתר תובנות נוספות. כל הסיפורים הנשמעים מתרחשים בה בעת לפחות בשלוש רמות שונות.

נחשים הילכו עלי קסם ואימה מאז ומתמיד. התנועה הנחשית המהירה, המתפתלת והבלתי צפויה, הגוף הפאלי, הגמיש והחלקלק, יכולתו המדהימה של הנחש להשיל את עורו, לשנות צורה ולהעלם באחת אל תוך חללי האדמה, מבטו החודר והכשתו הקטלנית. כל אלה הטילו עלי, כמו גם על רבים אחרים מעין כישוף. וכך יצור קדמוני, מרתק ומסתורי זה, הטביע חותמו בתודעה האנושית כאובייקט להערצה וסגידה, אך גם להשלכה של פחדים קמאיים, וסביב דמותו נרקמו מיתוסים מדהימים (ולעיתים סותרים) מאז שחר ההיסטוריה האנושית.

הכל הופך ליותר ויותר שטוח. למשל אנו מבקרים במקומות מרתקים, אך מחמיצים את החוויה כי אנו עסוקים בלצלם אותה, ואז לראות אותה מעל צילום שטוח, או מעל מסך די וי די שטוח. פעם גם מסכי הטלוויזיה והמחשב היום כמו תלת ממדיים, והיו להם גם עומק, היום כל המסכים שטוחים לגמרי.

סלבוי ז'יז'ק, פילוסוף ופסיכואנליטיקאן סלובני הוא אחד מאנשי המחשבה המובילים בימינו. הוא כותב הרבה ומרצה מסביב לעולם. לפני כמה חודשים היה בארץ, כמעט ואי אפשר היה לקבל מקום בהרצאות שלו. הוא מנתח כל מני תופעות המתרחשות בעולם. אמנות, סטלין, קומוניזם ו-נצרות, מלחמת העולם השניה, נפילת מגדלי התאומים, קולנוע, לפני איזה זמן כבר פורסם ספרו על "המטריקס". ולכן, כל מה שאנושי. כל הניתוחים שלו מבוססים על תורתו של לאקאן. אותו פסיכיאטר צרפתי שהרחיב ושינה את מערכות ההסתכלות וההבנה מתוך נקודת המוצא של הפסיכואנליזה אל תוך כל מבני החיים התרבותיים.

בשבת נפטרה בטי פרידן. ביום הולדתה, בגיל 85. פרידן, שחוללה סערה עם צאת ספרה "המיסטיקה הנשית" ואשר הקימה בשנות ה-60את ארגון הנשים הלאומי (now), היתה בחייה האישיים אישה מוכה אשר התקשתה להיפרד מנישואיה האומללים בשל הנורמות השמרניות שהיו נהוגות אז בחברה האמריקאית.

גורדייף וניטשה, שני הוגים. האחד מחוץ לקונצנזוס, (גורדייף) השני, עמוק בתוכו, (אך לא ברור איך ניטשה הצליח להכנס פנימה, עם כל רעיונותיו הרדיקליים. לא לחינם אומרים עליו כי הוא נביא הפוסטמודרניות).

ספר מחקרי חשוב זה פורסם בימים אלו. אדיר כהן שהוא מטפל באמנות מנסה להסביר את מהות הבדידות. אותו רגש מפחיד שכה רבים מאתנו נושאים בתוכם והוא מעיק עד כאב.

שיחה עם עזרא אוריון עורך "סביבות"

מאמר זה הנו תגובה לדעתו של ד"ר אבשלום אליצור בנושא ההומוסקסואליות. אליצור נשא הרצאה בכנס שקיימה לאחרונה אגודה ישראלית לטיפולים מיניים וכן מעביר קורס על הומוסקסואליות בתכנית ללימודי תעודה למטפלים מיניים בבר-אילן. הוא יוצא חוצץ נגד מוסכמות רבות המקובלות ביחס לנטייה הומולסבית ולגבי הגישה המחקרית והטיפולית המקובלת בנושא. עמדתו עוררה הדים רבים ופורסמה בתקשורת. אליצור לא העלה עד היום את טענותיו במאמר מסודר, אבל עמדתו סוכמה באתר פופולארי באינטרנט[1]. בעקבותיה התפתח דיון לוהט בהיבטים שונים הנוגעים להבנתנו של כל התחום של הנטייה המינית.

לאחר שניסיתי לעשות הכרות עם כמה מהמונחים שטבע לאקאן אעבור לתורתו כפי שהיא מובאת בספרו של בואי. "זה שהאיווי מנוסח, בדיוק בשל כך אין הוא בר ניסוח" במשפט מצוטט זה מתחיל בואי את הספר ומרמז מתחילתו על הקושי. לאקאן הוא תיאורטיקן של התשוקות האנושיות המקיים בתוך עצמו עוינות מתמדת לשפתה של התיאוריה. הוא כמו אותו ג'ונגולייר בקרקס המעיף באוויר כדורים רבים כשהקהל המתוח מצפה שיתפזרו. בתחילת שנות השלושים כשהחל לכתוב התגבשה אצלו ההשקפה כי על שפתו התיאורטית להישמע כמו הלא מודע שעליו היא מדברת. שפה שהיא שרשרת, סליל חוטים, מארג של יסודות בוני מובן. היא שוכנת בזמן ומצויה בתהליך מתמיד.

המדע יודע כבר למעלה מ-100 שנה שהאור הוא גל אלקטרו-מגנטי (ולא ניכנס כאן לאופיו הפוטוני של האור). האור, מרכיב כה מרכזי בהוויה שלנו, בעיני המדע, אינו אלא אותו תחום צר של גלים אלקטרומגנטיים הניתנים לתפיסה על ידי העין האנושית. אורך הגל של האור הנראה הוא בין 400 ל-800 ננומטר. לאנשי המדע, אין המושג "צבע" מייצג אלא אורך גל של האור.

ספר משלי הוא אחד מספרי החוכמה של התנ"ך. מופיעים בו כמה סוגים של בני אדם, כמה טיפוסים. למשל הצדיק. הרשע. המלך. החכם והנבון. איש התבונה. כסיל. בער. חכם לב. חסר הלב. עיקש לב. הערום, הלץ האוויל (משלי כ"ז). והפתי.

איך אני יכול להסביר את זה בלי להישמע מחנך? איך אפשר להסביר שכששומרים מרחק, אף אחד לא צריך לבלום בפתאומיות, לקלל ולצעוק? שכשהצומת פנויה, לא נוצר פקק? שמסלולים הולכים וצרים הם לא מלחמת התשה עם הנהג השני, אלא חוק תנועה פשוט שמצייתים לו ועוברים לפי הסדר? שכשמחייכים להולך הרגל ונותנים לו לעבור, כשאף אחד לא מצפצף לך, צועק לך, מקלל אותך וכשנותנים זה לזה לנשום ולחיות על הכביש, התנועה הופכת מחויכת יותר, רגועה יותר, שלווה יותר?

לקריאת החלק הראשון, החלק השני והחלק השלישי.

המתנה הגדולה ביותר שקיבלה האנושות היא הבחירה החופשית – אמת היא שאנו מוגבלים בבחירותינו, אולם מעט הבחירה החופשית שבידינו היא מתנה כה גדולה ושווה כל כך הרבה, שרק בשבילה כדאי לחיות. (יצחק בשביס זינגר, 1968).

בדרך כלל, אנחנו לא עושים את מה שאנו רוצים, אלא רוצים את מה שאנו עושים. (מדע המוח המודרני).

הכל צפוי והרשות נתונה. (רבי עקיבא, פרקי אבות).

הצורך לכתוב על הקשר בין הפיסיקה לנפש האדם נובע מהמאמר של צחי כהן על העולמות המקבילים וההשפעה על נפש האדם והדיון בו בפורום, אבל הוא עקרוני ומעבר למאמר הספציפי הזה.

פסעת לתוך הנחלהמים כבר זרמו להלן הדף שביקשת, לא נמצא. (הייקו )

בפרקים הקודמים של מאמרנו הגדרנו את הבעיה הפסיכופיזית, הבהרנו את מושג הרדוקציה, המתארת כל תופעה במושגים של מרכיבי מציאות ומידע, ועמדנו על הסתירה שבין ראיית הנפש האנושית, המחשבה והתודעה "מבחוץ" בכלים מעשיים ובין ראייתנו אנו את עצמנו. בהגדרת השאלה הגדרנו גם מה ייחשב ל"פיתרון".

ספר חדש מאת אבירם אדמוני, נוגע באופי אומות העולם, וטוען שהדבר נובע מהמאכלים שלהם. זו אינה ביקורת ספר, אלא הצצה (מוגבלת) לתוכו.

וראשית כמה מילים על האיש. מרטין היידיגר היה הוגה דעות חשוב, שהגותו קראה תגר על החשיבה הפילוסופית טרם זמנו. הוא גם היווה את הבסיס וההשראה לדקונסטרוקציה של דרידה, ולפוסט מודרניזם – שתי גישות מרדניות ונונקונפורמיסטיות, (שבגלל חולשת הערכים וחוסר בגלעין הגותי בסיסי בתרבות של היום – נקלטו כמו כל מוצר שנכנס לסופרמרקט גדול שהאלוהים שלו היא הצריכה והפופולאריות אך אם בודקים בשלוש גישות אלו היטב, הן קורעות את תרבות החשיבה הקיימת לגזרים).

בחלק הראשון של מאמרנו הצגתי בפניכם את הבעיה הידועה של גוף ונפש, או הבעיה הפסיכופיזית וסקרתי, באופן ממש בסיסי, את הגישות השונות לאורך ההיסטוריה של הפילוסופיה להתמודדות עם הבעיה. ציינתי כי בעשור השנים האחרונות החלו לקום מדענים המנסים להתמודד עם הבעיה המרתקת הזו בכלים מדעיים ולטעון כי יש בידיהם פתרונות אמיתיים ומדעיים ליישוב הסוגיה. בחלק השני נצעד שני צעדים קדימה, על ידי התבוננות מעמיקה יותר בבעיה וניסיון להגדיר איזה סוג של פיתרון יוכל להיות מספק.