אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הגות


הגות

בין: מיוחדות חריגות, שיגעון גאונות

בין: מיוחדות חריגות, שיגעון גאונות

היכן שמוצאים חריגות וסטייה מן הנורמה החברתית – מוצאים גם ובעיקר: מיוחדות וראיה חריפה ועמוקה של המציאות. השילוב הזה בין חריגה חברתית לגאונות אישית מאפיין אישיות שניתן להגדירה כאישיות של יוצר דגול, גאון וכו'. והוא נעדר באישיות הנורמטיבית. ואכן גאונות, אמת או חוכמה - לא יכולים לשכון בקצה הנורמאלי, שם קיימים בעיקר בינוניות, וחשיבה שטחית. גאונות שוכנת יותר בקרב החריגים מאשר בקרב שוחרי הקונצנזוס והנורמה.

בקצרה ולעומק הגיגים, פרגמנטים ואמרות כנף

ספר חדש: בקצרה ולעומק - הגיגים, פרגמנטים ואמרות כנף

ספר זה מורכב מנגיעות קטנות וקצרות בנושאי החיים של כולנו דרך שבילי גישה של תודעה, מודעות והגות. לאורך הספר עובר כחוט השני המאמץ להיות מודע לחלקים שנמצאים בשולי התודעה שלנו, לא בגלל שהם שוליים, אלא בעיקר בגלל שהתודעה שלנו עלולה להצטמצם בהגיעה לנושאים שמסבים לנו מורת רוח רגשית, אלא אם אנו עושים מאמצים מודעים להרחיבה.

אשמה מול בושה

אשמה מול בושה

אשמה היא תחושה אותה כולם מכירים. היא יכולה להיות מתוארת כ"מצפון שמציק" או "תחושת אשמה בגין ביצוע עבירות. למרות שרגש הבושה קשור באופן הדוק לאשמה, חשוב להבין את ההבדלים. בושה עשויה להיות מוגדרת כ"רגש כאב הנגרם כתוצאה ממודעות לאשמה, חסרון או התנהגות בלתי הולמת". אך יש להבחין בין אשמה כתוצאה מפעולה אותה אדם ביצע, לבין בושה על מהות העצמי. בושה היא בדרך כלל רגש חזק ועמוק יותר מאשמה. היא מתרחשת כאשר אדם חש אכזבה על משהו פנימי שטבוע בו, על הטבע הבסיסי שלו. בושה ואשמה עשויות להיות בעלות השלכות משמעותיות על תפיסת העצמי וההתנהגות כלפי הסביבה, במיוחד במצבי סכסוך.

פול קלי, מוות ואש.

מחשבות על אגנוסטיקה

אגנוסטי הינו אחד שסבור שזה בלתי אפשרי לדעת את האמת בנוגע לשאלות כגון אלוהות וחיי העולם הבא, כפי שתוהים מאמינים המשתייכים לדתות שונות, או לחילופין, אם אין זה בלתי אפשרי, זה לפחות בלתי אפשרי בתקופה הנוכחית. אדם אתיאיסט מחזיק בדעה לפיה לא קיימת אפשרות לדעת אם יש או אין אלוהים. אדם דתי גורס כי ניתן לדעת שיש אלוהים. אגנוסטי משהה את השיפוט וסבור כי אין עילה מספקת לחיוב או לשלילה. במקביל, אגנוסטיקן עשוי להחזיק בדעה לפיה קיומו של אלוהים, גם אם אינו בלתי אפשרי, הוא מאוד לא סביר. במקרה כזה, הוא אינו רחוק מאתיאיזם.

האם האינטראקציה בין בעלי חיים לבני אדם תורמים לבריאות?

האם האינטראקציה בין בעלי חיים לבני אדם תורמים לבריאות?

ממצאים רבים הצביעו על היתרונות הבריאותיים באינטראקציה בין בע"ח לבני-אדם. בפרט, מסקרנת העובדה שהוכחה כי נוכחות בע"ח שהוא בן-לוויה כמו כלב למשל, עשויה להפחית את תחושות הבדידות והבידוד של בעליו. יתרה מכך, נמצא כי נוכחות כזו עשויה להעלות את הרווחה הפיזית והמנטלית ע"י שיפור המורל, העלאת הביטחון העצמי וההערכה העצמית והורדת התגובות הפסיכופיזיולוגיות ללחץ. מחקר חדש ינסה לבדוק האם בע"ח שהוא בן-לוויה עשוי להוות מקור מספיק של התקשרות ותמיכה עבור אנשים החשים מודרים חברתית?

ספרות זולה

הקאנון

על פניו השאלה הבאה אמורה הייתה לזעזע אתכם: האם בעידן שסרטו "הקאנוני" נקרא "ספרות זולה" יש עוד בכלל מקום לדבר על קאנון? לפני שאחזור לשאלה זו אבקש לקחת כמה צעדים אחורה. בפשטות: משמעותה היסודית של קאנוניזציה היא תהליך איסופם וגיבושם הסופית של כתבים לקובץ סגור, שאין מוסיפים עליו ואין גורעים ממנו.

גורדון: ערכו של הייאוש בתהליך היצירה

גורדון: ערכו של הייאוש בתהליך היצירה

הגיונות אד"ג | כל פעם טעימה אחרת מרעיונותיו של אהרון דוד גורדון. הגיון שני | "המלאך הממונה על היצירה": על ערכו של הייאוש בתהליך היצירה. לא אחת קורה לנו שאנו מגיעים לייאוש גדול מאוד, מרגשים שאין דבר שיכול לנחמנו, שאיננו מסוגלים להכיל את המצב הקיים. אנו מרגישים קריסה נפשית שגורמת לנו להיות מושבתים, לא מסוגלים להתרכז בכלום

מקסם השווא של הנורמליות

מקסם השווא של הנורמליות

קו עמוק ובלתי נראה חוצץ בין הנורמאליות לא-נורמאליות. הקו יכול לעבור במשפחות, בכיתות, בחדרים במקומות עבודה, בין שני ידידים ועוד ועוד. אך הוא גם עובר בתך הא-נורמאליים עצמם; הם מתלבטים, לא שלמים עם הא-נורמאליות שלהם. התלבטות שלא קוראת לנורמאליים, הם שלמים במאה אחוז עם הנורמאליות שלהם. הם גם לא יאפשרו דריסת רגל לאדם שמייצג אי נורמאליות בחייהם (אלא אם כן הוא נמצא בפיקוח של מישהו מוסמך...). רוב הא-נורמאליים היו מתחלפים ברצון עם הנורמאליים. ואילו הנורמאליים לא היו מתחלפים בשום פנים ואופן.

א.ד. גורדון: הגיונות - הגיון ראשון: הם ואנחנו

הגיונות אד"ג - כל פעם טעימה אחרת מרעיונותיו של אהרון דוד גורדון הגיון ראשון: "הם ואנחנו" - על הגדרת "העצמי הלאומי" של עם ישראל. אז מה אומר לנו בעצם אד"ג? הוא מסביר לנו על חשיבותה של העצמיות הלאומית, על בנייתנו כעם המתבסס על ערכיו העצמיים, הפנימיים, היונקים מתוך המורשת היהודית. בניית הזהות הלאומית של עם ישראל בעת החדשה צריכה להיות מבוססת על תשתית חיובית, המגדירה עצמה באמצעות ערכינו הייחודיים שלנו ולא על ידי גורמים שמחוץ לנו, לעומתיים או מאידך מתוך היגררות אחרי תורות הזרות לרוחו של העם היהודי רק מתוך אופנה אקטואלית כלשהי.

ההבדל בין לחיות... ולחיות!

ההבדל בין לחיות... ולחיות!

כדי לחיות יש לעשות מאמץ תודעתי. אך לא מאמץ של הפעלת כוח, כזו שמחממת את הדם ומכניסה את המערכת למצב של Stress . אם אני צריך להידרש למילה או משפט שיגדירו את סוג המאמץ הדרוש לחיים מתוך תשומת לב קיימת - הייתי מדבר על כוונה, התכוונות, כיוונון. אנו מכונה ברמה מאוד גבוהה, מספיק לשלוח הנחיה ואנחנו שם. כך זה אמור ויכול להיות, אך המערכת התרגלה לעבוד מתוך לחץ וסטרס. וקשה לעבור מעודף מאמץ לפעילות שרק נותנת הנחיה ואנחנו שם. אם צריך לתת לזה אנלוגיה אז אנלוגיה מתחום פיזיקת הקוואנטים תתאים יותר. המונח הוא קפיצה קוואנטית. קפיצה אל ההיות. אל להיות, אל ה*Dasein.

החיים, רשימות מן הגלות - ספר חדש

החיים, רשימות מן הגלות - ספר חדש

ספר חדש, מאת גבריאל רעם: ''החיים, רשימות מן הגלות''. וכאן אציג הקדמה לזרמים המרכזיים שבהם עוסק הספר: האם ישנה אלטרנטיבה ל'שיטפון' ספרי הניו אייג'. למתבונן בספרי רוחניות חדשים, ואף באתרי רוחניות למיניהן, ישנו שפע של היצע שמעולם לא חווינו כמוהו. מעין מישמש וערב רב של הכלאה של כל תורה אפשרית, מפיזיקת הקוונטים ועד 'טיול אסטרלי' (יציאה אל מחוץ לגוף הפיסי).

תהליך העלמות האנושיות

תהליך העלמות האנושיות

המדובר על מצב של התדרדרות, כמו למשל אלצהיימר, החולה אף פעם לא מחלים, לא משתפר, והמחלה לא נעצרת. המחלה שלנו היא ניכוריוזיס. התפוררות והתנוונות איטית ומתמשכת של המולכים העצביים של תחושות של אנושיות כלפי אחר. אנו מכירים מחלות שמכות באנשים, באנשים זקנים, מחלות כרוניות אנו קוראים לזה. מחלה כרונית, היא מחלה שלא יוצאים ממנה ובסוף מובילה למוות. אך איננו מכירים מחלות שמכות באוכלוסיות שלמות. מחלה שאחת הסימפטומים שלה היא דמנציה של היחס לאחר.

השורדנים: יוצאי הדופן במצבי משבר וסכנה

השורדנים: יוצאי הדופן במצבי משבר וסכנה

שורדנות זו תופעה אנושית. אך מסתבר כי כנראה, רק כ- 10% מן האוכלוסייה שייכים למיעוט הזה. מי שחקר את התופעה וכתב עליה רבות הוא ד"ר אל סיברט, פסיכולוג. סיברט עצמו אדם מעניין. בגיל הקולג' הוא אובחן כסכיזופרן , הוא ברח מן המוסד לקולג' שם השלים לימודי פסיכולוגיה ואחר כך עשה דוקטורט בתחום. כשהיה צנחן בקוריאה בשנת 1953 הוצב בחטיבה המוטסת מס. 503 הוא זכר שפגש ניצולים מיחידה מוצנחת ,11 זו יחידה שהייתה בקרבות הקשים ביותר, עד כדי כך קשים שרק חייל אחד מכל עשרה נשאר בחיים.

במרחק 3 פנטסיות

במרחק 3 פנטסיות

כמעט כל אדם (לפי רמת היציבות הרגשית והפסיכולוגית שלו, מצוי במרחק 3 פנטסיות: מערות למציאות, מהגשמה עצמית, מחיים מלאים ואותנטיים, מלקיחת אחריות על חייו, מקירבה אישית ואינטימית עם האחר, מבגרות רגשית ונפשית. שלוש הפנטסיות הללו מאפשרות לנו לשאת ולסבול: תסכול קיומי, פגיעות רגשיות וכאבים רגשיים, אכזבות אישיות, ריקנות פנימית וקיומית, ותחושת פספוס של החיים 'שהיו אמורים להיות לנו'. איך הפנטסיות הללו מאפשרות לנו לשאת את הקשיים הללו? צריך לציין שהאדם לא מפנטז, עבורו הפנטסיות הן אפשרות ודאית שאינו יכול לדמיין את חייו לעתיד, בלעדיהן.

עידון מול גסות. ציור: זיק. המאה השמונה עשרה

עידון מול גסות

תוך כדי רכישת ידע אנו למדים על הבדלים בין בני אדם. הבדלים פיזיים, פסיכולוגיים, סוציו-אקונומיים, הבדלים שמקורם בהצלחה במקום העבודה, או הצלחה אצל בני המין השני, הבדלים השכלתיים, כספיים וכו'. כאן ברצוני לעמוד על הבדל שאין כלפיו כמעט התייחסות, הבדל ברמת הגסות או העידון של האדם. ולא רק שאין כלפי הבדלים אלה כמעט שום התייחסות ומודעות, אלא שאם אכן אומרים על אדם מסוים שהוא גס או על אדם אחר שהינו מעודן - יכול שאנשים יראו בזה וגם בזה שיפוט וסטיגמה. סך הכול אין הכרה בהבדלים של אדם אחד ממשנהו ברמת העידון של התנהגותו, מנהגיו, הופעתו וכו'. זה נתפס בדרך כלל כעניין של טעם אישי ותו לא.

על פגיעות רגשית להבדיל מפגיעה רגשית

על פגיעות רגשית להבדיל מפגיעה רגשית

בשעה שבנושא הפגיעות הרגשיות אין חומר רב, הרי לגבי פגיעות רגשית ישנו חומר, אולי לא רב, אך ישנו. למשל עבודתה של הפרופ' ברנה בראון. professor Brené Brown ‏ שכתבה ספר בשם: Daring Greatly שהיה בראש רבי המכר של הניו יורק טיימס ב2012 וגם הופיעה בTED ב2010 וההרצאה זכתה לכ10 מיליון צפיות. אז מה אומרת הפרופ' בראון? ובכן היא עשתה מחקר בקרב אלפי מרואיינים, וניסתה לברר מהי פגיעות רגשית, או ליתר דיוק, מהי הרגשת הפגיעות הרגשית עבורם.

הדינוזאורים – מציאות ודמיון

הדינוזאורים – מציאות ודמיון

מטרת הכתבה היא ענין מדעי טהור, להראות שהעולם נברא על ידי בורא בצורה מתוכננת. זו לדעתי ידיעה מדעית חשובה, ללא כל קשר לתחום הדתי. אני טוען שלא תתכן אקראיות בהסבר הבריאה, והטענה שהבריאה נעשתה באופן אקראי אינה מדעית. הדברים שאכתוב לא יהיו תמיד מסודרים לפי סדר סיסטמתי מ-א עד תיו, אלא לפי מערכת נושאים שונים שעליהם אכתוב, לפי היכולת של הזמן והחומר המצוי בהישג יד. הנושא הראשון שעליו אדון הוא הדינוזאורים, שמתקשרים באופן קבוע משום מה לתיאוריית האבולוציה.

המדינה – הכרח או ברירת מחדל?

המדינה – הכרח או ברירת מחדל?

אוכלוסיית העולם מושתתת במשך שנים על מבנה חברתי המכונה "מדינה". מדינה הינה יחידה שלטונית נפרדת, שבסמכותה לחוקק חוקים ולכפות אותם, לגבות מיסים, ולנהל את מדיניות החוץ כלפי מדינות אחרות. מאידך היא מספקת לתושביה שירותים שונים, כגון מערכת כבישים, מים, וכדומה. היות והעולם מתנהל כך במשך אלפי שנים, מעטים הם האנשים, אם בכלל, המנסים לחשוב האם הסדר זה הינו מחוייב המציאות, או שנוצר כן עקב אילוצים שונים, שבמידה והם לא היו קיימים – לא היה צורך במדינה. מאמר זה מנסה לבדוק זאת. אין הוא מציע אוטופיה, ולא אנרכיה, אלא ניסיון בדיקה פרקטי-פילוסופי, מהי למעשה מטרת המדינה.

מודעות למשאב המתכלה: הזמן

מודעות למשאב המתכלה: הזמן

אין דבר אחר מלבד הזמן. החטא הגדול ביותר הוא כלפי הזמן. האם האיש הזה, מולי, שמילא כוס קרטון בקפה ונעלם במוסך יודע, יודע עכשיו, שבזמן מילוי כוס הקפה, עוד חלק משארית חייו התכלה לו ועתה נותר לו עוד פחות זמן לחיות... אנו חיים על חשבון הזמן שהולך וקטן, הלך וכלה. ואין לנו כלל מודעות ולו חלקית, בזמן אמתי, שכל רגע שאנו חיים בא על חשבון מה שנותר לנו לחיות. כמו חשבון בנק עם כמות מסוימת של כסף, וכל הוצאה כספית בחשבון מותירה בו פחות כסף. והנמשל כאן הוא שכל רגע שאנו חיים הוא על חשבון הזמן שנותר לנו לחיות. כל רגע שאנו חיים מקצר את המשך שנותר לנו לחיות.

פגיעה רגשית: התיאוריה בדבר האפשרות השלישית

פגיעה רגשית: התיאוריה בדבר האפשרות השלישית

כולם נעים בין מצב רוח טוב למצב רוח רע. איך נוצר בכלל מצב רוח רע או מצב רוח טוב? בדרך כלל מצב רוח רע הוא תוצר של פגיעה רגשית. ולאחריה צניחה בדימוי העצמי וכו' .מצב רוח טוב נוצר כתוצאה מהצלחה, מחמאה וכו'. עד כאן אין חידוש. מה שקשה לתפוס הוא, ששניהם מצויים ביחסי גומלין והאחד משפיע על השני. וכדי להבין את שניהם ביחד, נתחיל במצב הרוח הרע. האם באמת מספיקה פגיעה רגשית כדי ליצור מצב רוח רע? ובכן יש צורך שלושה תנאים כדי ליצור מצב רוח רע: האחד רגשות פרועים, השני טראומה שנגרמת כתוצאה מפגיעה רגשית חזקה. והשלישי רגישות ופגיעות כתכונת אופי. וזה השילוב של שלושת אלה שיכול לזרוק אדם למצב רוח רע.

בנימין זאב הרצל: אם תרצו אין זו אגדה - עיונים בכתביו

בנימין זאב הרצל: אם תרצו אין זו אגדה - עיונים בכתביו

עיונים בכתבי הציונות / מאמר שמיני. כאשר קוראים ביומן הנעורים של הרצל וגם ביומניו המאוחרים יותר, אפשר בהחלט להבחין באדם אשר מחפש משמעות לחייו, אדם המצוי בחיפוש אחר זהותו, הנאבק למצוא לו מקום של כבוד בעולם, למצוא הכרה כסופר (אשר שאף להיות) וגם כאדם. ביטוי לכך ניתן לנו למצוא בתקופות שונות בחייו, מנעוריו ועד בגרותו. ככל שחולף הזמן ומתרחקים ממאורע כלשהו או מתקופת חייה של אישיות כלשהי, כך מצטברים להם עיוותים היסטוריים אודות אותו מאירוע או אותה אישיות. לא כל אחד מודע לכך, ולא כל אחד רוצה לגלות את האמת מאחורי העיוות או המיתוס שנוצר, אם מעצלות מחשבתית ואם כי נוח הדבר. כך גם לגבי הרצל נוצר עיוות היסטורי.

על החיים מתוך גלות

על החיים מתוך גלות

ההתייחסות לגולה בהגדרה זו אינה כאל תופעה חברתית אלא ענישה. עונש הגלות או הגליה, נתפס כעונש חמור בדרגה אחת בלבד מעונש המוות ובא להחליפו. אחת הדוגמאות הבולטות להגליה כעונש מצויה במיתוס אודות אדיפוס שהגלה עצמו ממולדתו כעונש על כך שהרג את לאיוס אביו ושכב עם אימו. כללית המשמעות הרווחת היא שלילית, כשאנו שומעים על גלות, חיים בגלות- מיד אנו חושבים על תלישות, חוסר שייכות, להיות קורבנות לרדיפה ואף השמדה. מקום לא בטוח וזר, שעמו כמעט תמיד באה הכמיהה למקום שבו תהיה שייך. בית, מולדת.

פגיעה רגשית: התיאוריה אודות הסכנות לטווח רחוק

פגיעה רגשית: התיאוריה אודות הסכנות לטווח רחוק

אנשים עוברים דרך חייהם ופחות או יותר לומדים ויודעים ממה כדאי להיזהר, ממה להימנע, מאיזה אנשים כדאי להתרחק ובאיזה סיטואציות לא כדאי להיות מעורב. כמובן שכל אחד לפי נטייתו, אך ישנן מוסכמות של הגנה עצמית והפחתת סכנה. למשל, לא לפסוע בשעות לילה מסוימות, לבד, במקומות מסוימים (במיוחד אם את אישה), לא להשאיר תיק בבית קפה, ללא משגיח כשהולכים לשירותים. לא להשאיר את מפתח הרכב ברכב כשיוצאים לקנות משהו קטן בחנות ליד. לא ללבוש בגד חושפני כשאת מצויה בסביבת מגורים דתית-חרדית. לא לגלות לאדם שאיננו מכירים היטב את מס. כרטיס האשראי שלנו. ועוד ועוד.

מנגנון מציאת החן מול זכויות האדם

מנגנון מציאת החן מול זכויות האדם

בכל אחד מאתנו מוטמע מנגנון שיפוטי מורכב ומיוחד במינו אשר מורה לנו, לעצמנו בלבד, מי הם האנשים, או, מה הם הדברים שמוצאים חן בעיננו ומי ומה הם האנשים והדברים שלא מוצאים חן בעינינו ועד כמה הם מוצאים חן בעינינו או לא מוצאים חן בעינינו. יתרה מכך, אותו מנגנון, כל הזמן, שופט גם אותנו את עצמנו. אנו מחליטים החלטות, אנו עושים מעשים, כול אלה עומדים למבחן של מנגנון מציאת החן שלנו. כשההחלטות ו/או המעשים שאנו עושים הם טובים, אנו מסופקים, מאושרים ואנו מרוצים מעצמנו. אולם, אם שגינו בהחלטה או עשינו מעשה שטות, אנו לא מרוצים מעצמנו ומתייסרים.

על אנשים, תפקידים ומשחקים

על אנשים, תפקידים ומשחקים

אם נשלול מבני אדם את כל התפקידים הפורמאליים (מקצוע וקריירה, [כגון רופא או פסיכולוג] ראשות ועדה, אינסטלטור, פקיד, נהג מונית, אב או אם, סב או סבתא וכו') והתפקידים הבלתי פורמאליים, (למשל תפקיד המוביל במערכת יחסים, או תפקיד הליצן במקום העבודה, השוביניסט, או הפלרטטנית במערכת יחסים, או תפקיד הנעלב או הקורבן במשפחה וכו') – אזי לא יישאר הרבה. דהיינו, התפקידים שאנו ממלאים (בין אם פורמלית או א-פורמלית), ממלאים את רוב הנפח של חיינו. חלק נכבד מן האינטראקציות בין בני אדם, אינן אינטראקציות בין בני אדם אלא בעיקר אינטראקציות בין תפקידים. תפקיד משוחח עם תפקיד.

בצל סגול

מעשה בבצל גורלי

חביתה, פלחי עגבניות, ובצל בינוני, מונחים בצלחת. היישר מול העיניים, חודש נובמבר בלוח הקיר של שנת 1991 אשר עבורי הוא כאילו שקוף לחלוטין בזמן האחרון. עכשיו ערב, ומחר יום חדש. צריך למלא דלק, ולהיכנס לבנק, ולהמשיך לקרוא את דקארט, לקראת השיעור הבא באוניברסיטה. ובין כל ההרהורים אני מוצא את עצמי מקלף את בצל בינוני ותמיד תמיד כאשר אני מקלף את רב-השכבות הזה, נזכר אני באימי ובמקום להזיל דמעות, כמקובל בין המקלפים, אני מחייך לעצמי חיוך רחב

הפעלת כוח הרצון לעומת הפעלת פולס תודעתי

הפעלת כוח הרצון לעומת הפעלת פולס תודעתי

אנו חיים, פועלים ו... הכול בסדר. האמנם? ובכן, אנו מפעילים המון כוח על עצמנו; כדי לשרוד, כדי לפעול, כדי להגיע להישגים, כדי להצטיין - מכריחים את החלקים הלא ממושמעים בנו, למשל אלה שלא רוצים לקום בבקר, ולא רוצים לשטוף כלים ולא רוצים להרים טלפון בחג, לא רוצים להתכונן לבחינה, לא רוצים לגמור את יום העבודה, ועוד – לעשות זאת בכוח.
מפעילים מאמץ, ואם לא הולך אז עוד יותר בכוח. וזאת מכיוון שאנו לא ממש סומכים על עצמנו. משוכנעים בתוך תוכנו, שבאופיינו, אנו בטלנים ובהתנהלותנו אנו עצלים

תולעת - בשבי עריצות מצבי הרוח הקיצוניים

בשבי עריצות מצבי הרוח הקיצוניים

כפי שאנו חושבים שכשאנו שומעים אנו גם מאזינים, וכשאנו מסתכלים אנו גם רואים, וכשאנו מדברים – אנו משוחחים, כך נראה לנו שכשאנו מתקיימים אנו חיים. אך 'לחיות', יכול להיות (ואולי אמור להיות..) כמו נהר; רצף בלתי קטוע המתחיל ממעיין (לידה) ועד האוקיינוס הגדול (מוות) שהולך ונחלש או הולך ומתחזק ככל שיובלים חדשים מתחברים אליו. אך חיינו אינם רצף של זרימה. לא של האני, לא של אנרגיה של חיוניות וודאי שלא של מודעות עצמית. כל זה מופרע ונקטע על ידי סכרים פתאומיים של: 'טוב לי' ל'רע לי', של: 'אני מצליח' 'אני נכשל'. סכרים זו אנלוגיה אחת, בתי כלא זמניים, או מעצרים מנהליים – זו אנלוגיה אחרת.

פרופיל של אישה זקנה וצעירה – כאחד.

ראיית הגביע וראיית הכידון

הראיה היא הדרך בה אנו תופסים ויזואלית את שקיים. אך בהיותה כלי לא מושלם – היא אינה קולטת את כל שקיים ואף לא את שקיים כמות שהוא (כי הראיה מוסרת את שקיים דרך הפילטרים של הסובייקטיביות המנטלית והפסיכולוגית שלנו). כך שזו ראייה שהיא גם נכונה ולגם לא. כי אנו אכן רואים את האובייקט המסויים ולכן זה נכון, אך לא את הסביבה הרחבה, את ההקשר (יש לנו ראיי מנהרה) ולא כמות שהוא באמת, (אלא דרך העיוות והנראטיב הקיים במוחנו לגביו) וכאן זה 'פחות נכון'.

חתול מתבונן בחלון. ההבדל בין החוקים הפנימיים, הקוונטיים – לחיצוניים הניוטונים

ההבדל בין החוקים הפנימיים, הקוונטיים – לחיצוניים הניוטונים

אחת הבעיות המרכזיות בהבנה של החיים הפנימיים היא שאנו מחילים עליהם את החוקים של החיים החיצוניים. רוב המחקר והלימוד, רוב המיפוי של הלימוד המודרני הוא אודות תופעות חיצוניות, החיים הפנימיים בדרך כלל מקבלים התייחסות דרך תיאוריה, ובמקרים רבים, כאל דמיון, שכנוע עצמי וכו'. הסיבה האמיתית לכך נעוצה בכך שהחיים הפנימיים, חיי הנפש, חיי התודעה, הם יקום זר לרובנו. איננו מבינים ואיננו דוברים את שפת החיים הפנימיים. או יותר נכון, אנו מדברים איתה ועליה בשפה זרה עבורה, שפה של החוקים שעובדים ביקום המכאני המדיד, ולא ביקום הדינמי הלא מדיד.

הנצפים ביותר