אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

איך מקלקלים חברות


התמונה של צביאל רופא
תאריך פרסום קודם: 
01/02/2010
מחבר: 
צביאל רופא

חבר טוב מאוד. בלב ובנפש, בסחי וברפש. חברים כבר למעלה מעשור שנים. אחד את השני כמעט בכל משתפים.

אתמול הוא אלי מתקשר. מדבר ומפרגן כהרגלו שאני כישרון אך בהדרגה מעצבן ומעצבן. בין משפט אחד למשנהו הוא בעצם רומז ואף קובע שאני הרֵע ירדתי מהפסים, סוג של משוגע, וכל המוסיף גורע. ולא זו בלבד, אלא הוא גמר בדעתו ואף החליט, ששיגעוני הוא שיגעון חדש שאינו רשום לי בתיק.

ועכשיו אולי מישהו יגיד שלא אשים לב ולא אפגע, כי בסך הכל "הכל דיבורים" ולכן זה כלל לא נורא.

ואולם אני סבור שישנם נושאים שהנם סופר רגישים. כמו באש, איתם לא משחקים.

רק לדוגמה, אם אתה חושד שחבר גנב חפץ מביתך, כדי להאשימו לא מספיקה "סבירות גבוהה". אתה זקוק לביטחון מלא ובייחוד להוכחה . וגם אז זהירות ידידי לפני שאתה מתחיל במלאכה.

בדיוק כך הוא המצב כאשר אתה טוען, רק על פי הערכתך, שמישהו בקטע מסוים אינו שפוי וירד מהמסילה. כי אמנם אתה מרגיש שאתה חבר טוב ומלא אמפתיה, אך האם בד בבד אינך שופך את התינוק עם מי האמבטיה?

וע"ע תליין האהבה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר