אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מה קרה לפרופ' יולי תמיר


התמונה של עמוס אריכא

פרופ' יולי (יעל) תמיר שהיא בעלת אחיזה איתנה במחוזות תרבות נתפשה במשוגתה כשפסלה ציור של אחד מתלמידי מכללת "שנקר", רק משום שדוגמנית העירום במרכזו מזכירה במשהו את דיוקנה של שרת המשפטים איילת שקד.

מפליא כיצד דווקא היא, יולי תמיר, שרת חינוך בעברה, מקורבת ליוצרים ויצירה, החליטה להפגין כישוריה לייצר כותרות בנוסח מירי רגב בפרשה מגוחכת שגלגלה במקום עבודתה העכשווי, "שנקר – בית ספר גבוה להנדסה, עיצוב ואמנות". במוסד הנכבד הזה היא מכהנת כנשיאתו, ואילו בראש המחלקה לאמנות רב-תחומית  עומד האמן פרופ' לארי אברמסון.

בין שני אלה נתגלעה מחלוקת מביכה וסוערת על רקע נימוקיה של הנשיאה לפסילה. היא האשימה את הצייר בגישה פוגענית בנשים, ואף נימקה כי הדמיון של דיוקן האישה בעירום לשרת המשפטים איילת שקד יעמיד אותה, יולי תמיר, במצב לא נוח מול השרה, שכן זו תחשוד בה שעל רקע עוינותן האידיאולוגית  מוצגת העבודה הזאת כזלזול בה.

יולי תמיר חשה כנראה ברגע מסוים שהיא נקלעה למלכוד ממנו תתקשה להחלץ. משום-כך ניסתה לרכך במשהו את הנימוק המוזר שנאחזה בו בטיעון שכך היתה נוהגת אילו ניכר בדמות הדוגמנית דמיון לזהבה גלאון ואחרות מתחום הכנסת. בכלל, היא מצאה בגישת הצייר הצעיר, ים עמרני, פגיעה "סקסיסטית" במעמד הנשים. רק לתזכורת כולנו: מאז ומעולם העירום בפיסול ובציור הוא מהנושאים המרתקים ביותר, וכל בן תרבות מתברך בהם.  

הסיפור המשונה הזה בו מככבת יולי תמיר שיכול היה להיחשב כבדותא חלמאית, הפך עד מהרה למייצר כותרות נרדפות, ובצדק.  מסתבר כי לאחר דין ודברים שהוחלפו בינה לבין עמיתה פרופ' אברמסון, היא הסכימה לצמצם במשהו את חומרת החלטתה הפוגענית (בלשון המעטה), והסכימה שהציור יוצג בתנאי שיכסו את פניה של האישה בעירום. ואמנם, התערוכה נפתחה כשצלב ענק ברטיות שחורות מעלים את פניה החיננים של המצוירת שהתברכה גם בגוף נשי הראוי למחמאות.

ברם, לאחר הפתיחה המבישה הזאת של תערוכת התלמידים התברר כי הוויכוח בין שני הפרופסורים לא רק שלא שכך אלא התלהט כאשר לארי אברמסון הצהיר כי לא תתקבל על דעתו צנזורה של יצירות תלמידיו במוסד לאמנות, ולפיכך שיגר מייל לנשיאה תמיר בדבר החלטתו לפרוש מהמכללה.

השלב הבא, אף הוא צבוע באווילות, התקיים בלשכת הנשיאה ובנוכחותו של פרופ' ירום ורדימון (בעברו סגן נשיא שנקר וחתן פרס ישראל לעיצוב), שכנראה ניסה לתווך בין החלוקים בדעתם ולגרום לשובו של פרופ' אברמסון מהחלטתו המנומקת שלא תיתכן צנזורה כזאת במוסד אמנותי המכבד עצמו, ובמקביל גם התכוון לחלץ את יולי תמיר מסחרחורת הכסילות.

כאן הפליגו הבליה של יולי תמיר שהסתבכה בעמדה נחותה, והיא הסבירה למרבה הצער כי לדעתה מדובר בציור שוביניסטי. אך אפילו היתה צודקת בהגדרה שכזו, לא היה בכך להצדיק את פסילת העבודה של האמן. אבל לא רק שאין סימן של שוביניזם בציור, אלא ניתן להבינו גם כעירום מבוצע ביכולת רישומית ובצבעוניות עשירה תוך יצירת קומפוזיציה מעניינת ומרקם הרמוני.

הצגתו של הציור עם כתם הצנזורה מזכירה במשהו את תערוכות הפוביזם (מצרפתית: חיות-פרא, כפי שכונו אמני הזרם הזה), שהוצגו בעשור הראשון של המאה העשרים והתקבלו בפריז המעטירה בכינויי-גנאי ובביקורות בוז נוקבות. לימים נמנו ציירי הזרם הזה כמאטיס, בראק, דופי ואחרים, עם גדולי הציור המודרני. ואם לחרוץ משפט על הציור של האמן הצעיר ים עמרני, ניתן לומר עליו שיש בו משהו מאותה רעננות.

בינתיים, בכדי לאפשר לנשיאה לסגת מעמדתה התלושה מהמציאות ולהניח בידי ראש המחלקה לחזור בו מהתפטרותו, הציעה יולי תמיר להפוך את האפיזודה המעליבה הזאת, "מנוף לדיון ציבורי בדבר גבולות המותר והאסור באמנות". ניחא. שיהיה דיון. אולם לא יהיה בכך לתקן עוול בוטה וחסר-אחריות  שנגרם לאמן צעיר ומוכשר ואף לא מחיקת כתם המציב סימן שאלה מעל יכולתה של תמיר לעמוד בראש מוסד שעיקרו חירות היוצר.

 

 

תגובות

הנה המבחן: תלמידות במכללת אמונה מציירות דמות

מציירות דמות של מה שנראה כמו תמר זנדברג בעירום מלא.
הארץ יכתבו על הפשיזם, וירמזו שגם הנאצים הפשיטו את קרבנותיהם טרם רציחתם. ואתה? תידלק על הכישרון הצעיר העולה שצמח בשדות השומרון?
אל תתקוף אותי, פשוט תענה בכנות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא