אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אקוויפרים בצרות: משבר המים בישראל


התמונה של תומר ריבל

משברי מים במזרח התיכון אינם דבר חדש שאופייני דווקא לתקופתנו. כל התרבויות הגדולות באזור התפתחו מסביב לקווי הנהרות הגדולים, הנילוס, הפרת והחידקל, והנהרות הקטנים דוגמת נהר הירדן. בעתיד הנראה לעין, סביר מאד יהיה להניח שנושא הקונפליקטים האזורים לא ייסוב סביב הנפט אלא המים. שיעורי גידול אוכלוסין גבוהים במיוחד, תוכניות פיתוח שאפתניות ובצורות ממושכות – כל אלו רק יגדילו את מצוקת המים האזורית בעתיד. בנוסף, ישנם אזורים עשירים במים בטורקיה וכמה מדינות אחרות, כמו עיראק וסוריה, תלויות במקורות הללו – מה שמעצים את האפשרות לקונפליקטים.

הגיאוגרפיה הפיסית של ישראל וכמות המשקעים השנתית הינם המאפיינים העיקריים של מקורות המים שלה ושל מדינות סמוכות, ירדן והרשות הפלסטינית. שני גופי המים (לשתייה) העקרים במרחב הארץ ישראלי הם הכינרת ועמק הירדן. אזור החוף הסמוך לים התיכון ורכס ההרים במרכז ישראל טומנים בחובם את שני האקוויפרים הראשיים. כמות המשקעים הממוצעת הנמוכה הופכת משבר מים לדבר בלתי נמנע כמעט. בנוסף, החלוקה האקלימית של ישראל מאלצת אותה להעביר מים מהאזורים העשירים יותר יחסית, צפון הארץ והכינרת, לאזורים הצחיחים בדרום. למטרה זו החלה ישראל לבנות את המוביל הארצי בשנות ה 50, ובתחילת שנות ה 60 הוא נכנס לפעולה. פרויקט דומה בשם 'תעלת המלך עבדאללה' נבנה בירדן והוא מוביל מים מנהר הירמוך בצפון המדינה.

פרויקטים אלו הולכים ומנצלים כמעט עד תום את משאבי המים בעמק הירדן. בעבר, עד תחילת שנות ה 60, 1.3 מליון מטר מעוקב ליטר מים זרם בנהר הירדן לעבר ים המלח. בימנו, רק 200 אלף מטר מעוקב מים נשארו. התדלדלות מקורות המים בנהר הירדן הופכים את בעיית המים לאקוטית.

בעיה נוספת, חמורה לא פחות, קשורה למאגרי המים. ישנם ארבעה מאגרי מים עיקרים בישראל: מאגר עילי – הכינרת ושךושה מאגרי מים תת קרקעיים – אקוויפר החוף, אקוויפר ההר ואקוויפר החרמון. מפלס מי הכינרת נמצא בירידה מתמדת. על פי נתוני הרשות הממשלתית למים וביוב, ב 7 לאוגוסט 2008 עמד מפלס הכנרת על 213.41- מטרים מתחת לפני הים (הקו האדום התחתון הוא 213- מטרים). יום לפני זה עמד המפלס על -213.39 . יום נוסף לפני זה עמד המפלס על -213.38. מדובר על ירידת מפלס של סנטימטר או שניים מיום ליום! בחורף הגשום במיוחד של 2003 עלה מפלס הכנרת בארבע וחצי מטרים שמשמעות הדבר הייתה תוספת של עוד 800 מליון מטר מעוקב. על מנת לשקם את הכנרת, יש צורך בכמה חורפים כאלו רצופים.

האקוויפרים התת-קרקעיים של ישראל שרויים בתהליך מתמשך של התדלדלות מאז החורף הגשום של 1991/2. אקוויפרים הנם למעשה מי תהום שחלחלו לתוך האדמה עד שנתקלו בשכבת סלע בלתי חדירה. את המים הללו שואבים באמצעות משאבות שמגיעות לעומקים של עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע. ישנם קרוב ל 3,000 קידוחים כאלו ברחבי ישראל. שני האקוויפרים העיקריים מהם נשאבים המים הם אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. הם מספקים כ-50% מתצרוכת המים של ישראל.

אקוויפר החוף משתרע מתחת לאדמה מאזור בנימינה בצפון ועד לניר-עם בדרום, מהשפלה במזרח ועד לים במערב. אקוויפר החוף סובל בשני מבעיות קשות:

• מכיוון שהאקוויפר ממוקם מתחת לאזור המתועש ביותר בישראל, יותר ויותר חומרים מזהמים חלחלו אליו במהלך השנים האחרונות.

• שאיבת יתר עקב גידול הדרישה למים הובילה לירידת מפלס מי תהום ולהתדרדרות איכות המים.

• ירידת מפלס מי התהום הובילה לחדירת מי ים בבארות הסמוכים לחוף ואלו נאלצו להסגר.

אקוויפר ההר מתחלק לשניים. אקוויפר ירקון – תנינים שמתנקז מגב ההר לכיוון הים ואקוויפר ההר המרכזי שזורם לעבר בקעת הירדן, מזרחה לקו פרשת המים. מכיוון שאקוויפר זה משתרע גם אל שטחה של הרשות הפלסטינית, יש צורך בשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני על מנת לשמר את המאגר. הבעייתיות העיקרית באקוויפר ההר טמונה במאפייניו הגיאולוגים. רובו נמצא מתחת לשכבות גיר סדוקות ולפיכך מזהמים שונים יכולים לחדור אליו בקלות מפני הקרקע ולפגוע באיכות המים.

האקוויפר האחרון הוא אקוויפר החרמון. בדומה לאקוויפר ההר, גם הוא מצוי בתוך שכבות סלע גיר, אותן השכבות שבונות את החרמון. איזור החרמון הוא העשיר ביותר במשקעים בארץ (1,300 מ"מ ממוצע שנתי). המים (שבחורף הם מופיעים כשלג) מחלחלים מבעד לשכבות הסלע ונובעים בשולי החרמון מזרחה בסוריה ומערבה בישראל. מים אלו מזינים את מעינות דן, החצבני, והבניאס ומהווים את מקורות נהר הירדן. 500 מליון מטר מעוקב מים מגיע מנהרות אלו מידי שנה.

הבעיה החמורה ביותר של ישראל היא שעל פי התחזית בשנים הבאות, במקרים של בצורות קשות עלול להיווצר פער של 200 מליון מטר מעוקב מים בין ההיצע לביקוש. כתוצאה מהתחממות כדור הארץ, התסריט של בצורות קשות וחוזרות אינו בלתי מציאותי. אין בישראל כיום תוכנית מסודרת לטווח הארוך שתספק פתרונות לבעיית המים. במקום זאת, מעדיפים להמשיך לשאוב מהכנרת וממי התהום שהולכים ומאבדים מאיכותם. חסכון במים הוא אכן צעד הכרחי אבל למרבה הצער לא יהיה בו די ללא תוכנית ממשלתית ומערכתית שתספק מתקני ייצור מים מלאכותיים, מתקנים שיאפשר לנו להפסיק ולשאוב מהכינרת.

תגובות

משהו בהקשר לאקוויפרים

הסקירה המעניינת והתמציתית שלך מזכירה את פרופסור אבנר עדין- מומחה לנושא טענתו היא שבמדינות המתועשות-ובכללם ישראל- מתקיים תהליך של מעבר ההתמקדות מכמות המים לאיכות המים השלב הראשון היה מניעת אפשרות של מים מזוהמים מלחזור אל מעגל המים הקלאסי(מתקני טיהור של שפכים) אבל השלב השני הוא היותר משמעותי: נושא התפלת מי ים הולך וצובר תאוצה ומסדיר את נושא הכמות הבעייה היא שמים מותפלים דלים במלחים ובמינרלים עובדה שיש לה השלכות שליליות הן בנושאי בריאות והן בנושאי תשתיות(למשל צנרת) פיתוח ישראלי שנולד בישראל (בטכניון) נותן מענה לבעייה זאת

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל