אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משחקי וידיאו ופילוסופיית האמנות


התמונה של אביגיל אגלרוב
משחקי וידיאו ופילוסופיית האמנות

התבוננות שטחית ביותר על משחקי וידיאו מעלה מספר סוגיות מעניינות שעדיין לא קיבלו התייחסות בפילוסופיית האמנות, כגון: האם יש קשר בין אמנות למשחקי מחשב, ואם כן, איזה סוג אמנות הם מבטאים? האם הם קשורים יותר לסרטים, או שהם זהים לאמנויות ביצועים כגון ריקוד? אולי הם זהים יותר לספורט תחרותי ומשחקים דוגמת צלילה ושחמט? לעיתים קרובות מוגדרים משחקים אלו כאינטראקטיביים, אבל מהי אינטראקטיביות, ומהן השפעותיה על עוררות תגובות רגשיות בקרב השחקנים?

במגזרים אקדמיים מסוימים, משחקי וידיאו הפכו לאחרונה לנושא לתשומת לב. מספר תכניות חינוך מכשירות אמנים בטכנולוגיה המשמשת לפיתוח משחק ודוקטורט תכניות המוקדשות לחקר משחקי מחשב ומדיה אינטראקטיבית.

בשנים האחרונות פורסמו קומץ ספרים אודות תורת משחקי הוידיאו. למרות שמספר פילוסופים החלו לכתוב מאמרים בנושאים העוסקים במשחקי וידיאו, פילוסופים מתחום האמנות מתעלמים לחלוטין מהנושא.

האם יתכן קשר בין משחקי מחשב לאמנות?

השאלה העיקרית הנוגעת לאסתטיקה פילוסופית היא האם חלק ממשחקי הוידיאו צריכים להיחשב כאמנות. כשמתבוננים על הדוגמאות האחרונות, נראה כי משחקים אלו עברו הרבה מעבר לבסיס פרימיטיבי, והשתכללו לרמות היכולות למלא לשחקנים עשרים שעות משחק ומעלה.

גם אם אדם חסר את המקור הראשון של ניסיון המשחק, מבט שטחי מגלה את מורכבות הסיפורית הדרושה ליצירת סרטים, על בסיס משחקי וידיאו. למרות שניתן לומר כי משחקים רבים חסרי ערך אמנותי, ניתן לומר את אותו הדבר על חלק מהתוצרים האמנותיים הפופולאריים.

מספר מאמרים בכתבי עת מרכזיים הכריזו שמשחקי וידיאו הם מחוץ לתחום האמנות, ואנשי אקדמיה עדיין ממשיכים להתווכח על הנושא, אך טרם הושגה הסכמה מוסדרת בקפידה. רוב הטיעונים נגד התייחסות למשחקים כאל אמנות, רק חוזרים על צורה כלשהי של הבחנה בין בידור להמונים לבין אמנות פרימיטיבית.

מחיר הפסיביות

המרכיב העיקרי ביותר של הדיון הוא העדר הביקורת הנפוצה ביותר של אמנות המונית, מחיר הפסיביות. בהתחשב באופי האינטראקטיבי של משחקי וידיאו, פשוט אין מקום לתשלום של פסיביות. כלומר, שחקני משחקי וידיאו נחשבים מבחינה נפשית או אינטלקטואלית לפסיביים במהלך משחק אופייני.

ובעוד שחלק מהמשחקים הם שכפול מכאני של יצירות אמנות המוניות, יש להבחין בבירור בינן לבין צורות אמנות המוניות הנחשבות ללא אינטראקטיביות כגון סרטים, רומנים, מוסיקה פופולארית וצורות חדשות של אמנות אינטראקטיבית המונית. למרבה הצער, הבחנה חשובה זו טרם נבחנה באופן משביע רצון.

בשפת המדיה החדשה, ניתן לטעון כי רעיון האינטראקטיביות הוא חסר משמעות, שכן זהו מונח מעורפל מידי, ומומחים מעדיפים את המונח "השתתפות פרוצדוראלית". בניגוד לכך, יוצרי משחקי מציאות וירטואלית מקבלים מושג רחב מאוד של פירוש המונח אינטראקטיבי, והיריעה מתרחבת להבנה לפיה אפילו טלוויזיה נחשבת כמדיום אינטראקטיבי.

חלק מהמומחים טוענים שרעיון אינטראקטיביות יכול להיות מוגדר באופן מדויק יותר ממיפוי השימוש הרגיל במונח, ומציעים שכדי להיות "באינטראקציה עם משהו", יש לעסוק בצורת תגובה הדדית של פעילות שאינה בשליטה, ואינה אקראית לחלוטין. אך טענה זו זכתה לתשומת לב מועטת, שכן יש הרבה יותר מה לומר על אינטראקטיביות.

הגדרה ברורה יותר של משחקי וידיאו

כדי להשיב על השאלה האם חלק ממשחקי הוידיאו נחשבים ליצירות אמנות או לא, יש לפתח הגדרה פרטנית יותר של הבנת משחק וידיאו. היו מעט מאוד ניסיונות להגדיר משחקים אלו, ואף אחד מהם לא היה מוצלח.

ניתן למצוא ניסיון בולט במדיום של משחקי וידיאו, המכילים כללים, סכסוכים, תוצאה מוערכת ויכולת שחקן. הרעיון שמשחקי מחשב דורשים כללים, הפך למשהו הניתן להשוואה בעולם הספרות, אך נראה כי משחקי וידיאו מלאים אינם מסוגלים לספק כללים ראויים.

הם דורשים עבודה בתוך מכונה, בין אם זה מחשב או קונסולת משחקים, המניחה פרמטרים יציבים, כך שרעיון השליטה אינו ניתן לשבירה ולא ניתן לבלבל את הכללים. שוב, אף אחד לא העלה נושא זה והוא נותר כאחת הבעיות החדשות הדורשות התייחסות.

הגדרת משחק וידיאו מחייבת עימות עם בעיית הגדרת "המשחק" עצמו. סיווג המשחקים לארבעה סוגים כגון משחקי מזל, ורטיגו, תחרות ומציאות מדומה, השפיעו מאוד על ספרות משחקי הוידיאו. מומחים שניסו להגדיר את המשחקים השתמשו בהגדרות שעוררו מספר תהיות, כגון "משחק הוא מערכת שבה שחקנים עוסקים בסכסוך מלאכותי, שמוגדר על ידי כללים, ומוביל לתוצאה אותה ניתן לכמת".

זוהי הגדרה בעייתית, אבל למתנגדי הגדרה זו אין הצעות טובות יותר. אם הגדרת משחקי הוידיאו דורשת הגדרה כללית של משחקים, נושא זה יכול להיות גם אחת הבעיות הקשות ביותר מול פילוסופיית האמנות.

אזכורים מעטים יחסית נכתבו על הקשר בין אמנות, משחק ומשחקים. כתוצאה מכך, אם ניתן להתבונן על מספר משחקי וידיאו כאמנותיים, לא ברור בדיוק איזה סוג של אמנות הם. יתכן שמשחקים הם יותר כמו יצירות אמנות פרפורמטיביות שבהן היצירות מיועדות לאמנים. יחד עם זאת, אסתטיקה פילוסופית מתעלמת מהחוויה האסתטית של אמנים ומבצעי יצירות אמנות, כך שסיווג כזה מבהיר את הנושא בחלקו הקטן בלבד.

זה מצער, כי פילוסופים של אמנות הזניחו תחום זה. חלק משמעותי מהעבודה הנוכחית על משחקי מחשב מעלה בעיות שהיו מרכזיות בפילוסופיית האמנות, אבל השיח הנוכחי נכשל להשגת רמת טיעון ברורה.

תגיות נושא: 
שם מחבר: 
אביגיל אגלרוב

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב