אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תפיסת הטוב על פי תומס אקווינס


תפיסת הטוב על פי תומס אקווינס

תומס אקווינס 28 ינואר 1225 - 7 במרץ 1274

במאמר מס' שש ב-"סומא תיאולוגיה" עומד תומס אקווינס על טיב הרעיון לפיו עשיית טוב לאדם אחר גורמת לעונג. במאמר זה, אציג כיצד הלה מגיע למסקנה הסופית כי עשיית טוב אינה אלא אמצעי לקבלת עונג. כמו כן, אתאר את צורת ההוכחה שבה הוא נוקט כדי לעשות כן. צורה האופיינית לדרך המחשבה הסכולסטית.
 ראשית, מבנה הטקסט, כאמור, אופייני מאוד לתקופה הסכולסטית ובנוי כך: תחילה מוצגת שאלה כללית עליה המחבר מעוניין להשיב. במקרה זה: האם עשיית טוב לאחר גורמת לעונג? לאחר מכן מוצגות שלוש התנגדויות לעמדה בה מחזיק כותב המאמר. דהיינו, טענות הגורסות כי עשיית טוב אינה גורמת לעונג. לאחר מכן, מציג כותב המאמר את עמדתו שלו בצורה מנומקת ומפורטת. בסופו של ענין, משיב כותב המאמר לשלוש הביקורות בצורה עניינית וברורה ומפריך אותן סופית. להלן אציג את התוכן אותו "יוצק" תומס אקווינס למבנה הנ"ל.

שלוש ההתנגדויות לעמדתו של אקווינס טוענות כי: 1. עונג, ע"פ הכתובים, נגרם כתוצאה מקבלה של טוב, ואילו עשיית טוב היא בעצם "בזבוז" של הטוב הזה על אדם אחר, ולכן אמורה לגרום לעצבות. 2. חוסר נדיבות טבעי יותר לאדם מאשר רוחב יד. כמו כן, עשיית טוב היא דוגמא לרוחב יד, ואילו הימנעות מטוב היא דוגמא לחוסר נדיבות. ומכיוון שקבלת עונג היא פעולה טבעית, נראה שעשיית טוב אינה גורמת לעונג. 3. תוצאות מנוגדות נובעות מסיבות מנוגדות; אדם עשוי לקבל עונג מעשיית עוול כמו מתן עונש, נזיפה באדם אחר, התגברות שלו עצמו וכו'. ואם כן, אז גם ההפך קורה -  עשיית טוב גורמת לעצבות. כלומר, הטענות הללו מצביעות על כך, כי עשיית טוב אינה גורמת לעונג, ואף יתרה מכך, גורמת לעצבות.

בהמשך, מופיע הטיעון העיקרי,אשר עדיין איננו דן בסוגיות שהוזכרו לעיל, אלא מציג את עמדתו של אקווינס בצורה לוגית ומנומקת היטב. אליבא דאקווינס, עשיית טוב גורמת לעונג בשלוש דרכים שונות: תחילה, אם נתייחס לתוצאה הסופית, מדובר בטוב שמועבר מאדם אחד לאדם אחר. דרך היותנו מאוחדים עם אחרים דרך האהבה, הטוב שלהם נתפס כטוב שלנו, ולכן עשיית טוב לאחר כמוה כעשיית טוב לי עצמי הגורמת לעונג. כמו כן, אפשר לראות זאת כמטרה עבור האדם. האדם מצפה לקבל טוב בתמורה לטוב שהוא מעניק – מהאדם המקבל או מהאל. כך, התקווה שבלבו מסבה לו עונג. ולבסוף, עקרון משולש לפיו; א. עשיית טוב היא כשרון במידה כזו שעשיית טוב לאחר הופכת לנעימה, כך שיוצרת בו דימיון לרוחב הטוב הזה שנמצא בו והוא יכול לתת. ב. נטייתו מתוך הרגל של אדם לעשות טוב ומתוך היגיון שהופכת לטבעית עבורו, וכך הוא מקבל עונג ממתן לאחרים. ג. המניע של האדם לעשות טוב. למשל, אדם האוהב מישהו, ומתוך אהבתו אליו מוכן לסבול עבורו. האהבה היא-היא הסיבה האולטימטיבית לעונג.

בחלקו האחרון של המאמר, משיב אקווינס לביקורות אותן הציג בתחילה. ביקורות, שכאמור, לכאורה, סותרות את האפשרות שעשיית טוב לאדם אחר גורמת לעונג באדם העושה אותו. ראשית, התשובה להתנגדות הראשונה גורסת כי "בזבוז" טוב על אחר, בסופו של דבר גוזר עמו עונג. ואולם, אם הוא מרוקן אותנו מטובנו, הוא גורם לנו לעצבות. למשל, בנתינה מופרזת. שנית, התשובה להתנגדות השנייה גורסת כי רוחב לב היא "בזבוז" מופרז, וככזה הוא לא טבעי לנו כבני אדם. שלישית, פעולות כמו התגברות, מתן עונש, נזיפה וכו' אינן נעשות לשם גרימת עוול לאחר, אלא בעצם לשם גרימת טוב. התגברות, למשל, מוכיחה לאדם את עליונותו ואת יכולותיו הבלתי נלאות. החתירה לעליונות והרצון לנצח גורמים לאדם לתחושת עונג. לסתור ולנזוף גורמים לאדם לעונג בשתי דרכים: אדם שסותר ונוזף תופס עצמו כבוגר, חכם ומצויין, ולכן הדבר מסב לו עונג, שכן כך החכמים והבוגרים נוהגים. כמו כן,

תגיות נושא: 
שם מחבר: 
רפאל עמרם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רפאל עמרם