אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על מוסר ורגשות בימי הביניים לפי תומס אקווינס


על מוסר ורגשות בימי הביניים לפי תומס אקווינס

תומאס אקווינס 28 בינואר 1225 7 במרץ 1274

התיאוריה של תומס אקווינס אודות הרגשות גורסת כי על-מנת שרגש יווצר יש צורך באינפורמציה חיצונית הבאה ממקור אחר, וכן בשיפוט של אותה אינפורמציה. עיקרון העל בו נוקט אקווינס הוא הילומורפיזם.

רעיון זה הינו אריסטוטלי ביסודו וטוען כי הצורה שוכנת בתוך החומר. כלומר יש קשר הדוק בין הרוח לחומר, וכך הם בעצם פועלים כיחידה אחת. עיקרון זה חשוב לנושא הרגשות של אקווינס, שכן הוא מאחד בין גוף לנפש. כלומר, השיפוט הרגשי עשוי להיות הן בנפש והן בגוף. כשמתעורר בנו רגש אנו בעצם פסיביים, והוא מניע אותנו כתגובה נפשית ופיזית לעולם החיצוני.

אליבא דאקווינס יש שלושה סוגי נפשות שונים; הנפש הצומחת, הנפש המרגישה (חושית) והנפש הרציונלית. כל אחת מהנפשות הללו כוללת בתוכה את מאפייניה של הקודמת לה (בהתאמה). נפש צומחת, למשל, מאפיינת בדרך כלל צמחים, והיא כזו שגדלה, מתרבה, נרקבת וכו'. הנפש החושית לעומתה, מאפיינת לרוב חיות, ובנוסף למאפייני הצומחת שכלולים בה, היא גם חשה. יש בה כוח לקלוט אינפורמציה, וכן כוח שמגיב לאותה אינפורמציה. הנפש הרציונלית קיימת רק בבני האדם. אף היא כוללת את מאפייני הקודמות לה, אך בין היתר יכולה לקלוט אינפורמציה גם דרך הרציונל (Ratio) וכן להגיב דרך הרצון (Will), שהוא גם כן חלק מהאינטלקט. לדידי אקווינס, הרגש שייך לנפש החושית בלבד.

כלומר, הגוף והנפש פועלים כיחידה אחת ומגיבים לאינפורמציה חיצונית מן העולם. זאת אומרת, יש שינוי נפשי וגופני במקביל. לדוגמא, כשחיה כלשהי רואה סכנה, היא מיד מגיבה לכך ובורחת. כמו כן, רגש איננו רעב או צורך גופני – רעיון זה שייך לנפש הצמחית, וכן גם לא מהווה סוג של רצון – השייך, כאמור, לנפש הרציונלית. לתפיסתו של אקווינס ישנו קשר בין הנפש הרציונלית לנפש החושית. קשר זה, כמובן, יכול להתקיים רק בבני האדם, ולפיכך יש לו השלכות מסויימות על האנתרופולוגיה. ראשית, ישנו הבדל מהותי בין בני האדם לבין החיות. בבני האדם, הנפש הרציונלית עשויה להשפיע על הנפש החושית.

כלומר, הנפש הרציונלית משפיעה על שיפוטו של האדם אשר מתחיל את התגובה שנובעת מן הרגש, ויכולה לגרום לו לשקול, לדחות סיפוקים ואף לשנות את השיפוט. פעולה זו תיתכן דרך השימוש בחושים הפנימיים דוגמת זיכרון וידע שצברתי וכו'. כך, אדם אשר רואה סכנה מתקרבת בדמות אדם בתחפושת של דב, יכול להשתמש ברציונל שלו ובעזרתו לשפוט כי זו לא באמת סכנה. חיה, לעומת זאת, מגיבה באופן מיידי ורפלקסיבי. כאשר החתול שלי, למשל, יחזה באותה סיטואציה – הוא יברח בו-במקום. כמו כן, הנפש הרציונלית אף עשויה לספק לאדם אובייקטים לשיפוט משלו (מן החושים הפנימיים).

לדוגמא, אדם יכול לחשוב על אירוע מפחיד, וכך תתעורר בו תגובת פחד. השלכה נוספת ומרכזית של תפיסת הרגשות של אקווינס היא על המוסר. אליבא דאקווינס, הנפש החשה פתוחה לקבל הדרכה מהנפש הרציונלית. לפיכך, יש מקום לשפוט את האופן בו אדם נוהג מבחינה מוסרית. חשוב להדגיש שתפיסה זו, בניגוד לרוב התפיסות המוסריות האחרות בתקופה, מכלילה את הרגש כחלק מהאקט המוסרי. כלומר, האקט המוסרי מורכב מאקט רציונלי ואקט רגשי בה-בעת. הרגש, לשיטתו של אקווינס, הוא נייטרלי מבחינה ערכית. כלומר, הוא לא "טוב" או "רע" ביחס למוסר או למוסריותו של אקט. זהו רעיון סטואי המניח את הרגשות בצד כלא רלוונטיים לשיפוט המוסרי, אע"פ שכאמור, הם חלק אינטגרלי מהאקט עצמו. כמו כן, הקשר בין הנפש החושית לבין הנפש הרציונלית הוא הדדי. הן יכולות להשפיע אחת על השניה ולתת משובים זו לזו.

יתרה מכך, מבחינת אקווינס לפעול בצורה מוסרית משמעו לפעול בצורה רציונלית במובן הרחב והפתוח יותר, בו הרציונליות כוללת גם את ה-Sensitive appetite של הרגשות שלנו ומקושרת לכל מה שיכולה להשפיע עליו. בנוסף, יש לעשות זאת בתאום עם הרצון; [1]"But if we give the name of passions to all the movements of the sensitive apetite, then it belongs to the perfection of man's good that his passions moderated by reason". כלומר, היחס בין הרציונליות לרגשות הוא יחס פוליטי. דהיינו, הרגשות פועלים באופן חופשי במסגרת הממשל של הרציונליות, אך לא באופן רודני. כמו כן, יש למתן את הרגשות המקדימים את הרציונליות וגורמים לעשות מעשה לפני שהרציונל פעל. האידאל הכללי הוא למתן רגשות מתפרצים ולהעשיר אקטים מוסריים ראויים ברגשות חיוביים;"[2][…] a man by the judgment of his reason chooses to be affected by a passion in order to work more promptly with the CO-operation of the sensitive apetite. And thus a passion of the soul increases the goodness of an action" .




[1]Summa Theologiae, First part of the second part

[2]Ibid.

שם מחבר: 
רפאל עמרם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רפאל עמרם