אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסחטן – ג'ון גרישם


התמונה של אביגיל אגלרוב
הסחטן – ג'ון גרישם

הסחטן – ג'ון גרישם.

באחד מהרגעים הרבים בספרו האחרון של ג'ון גרישם, 'הסחטן', מוצא הקורא את מלקולם בניסטר, הדמות הראשית, מתגרה בחוקרים פדרליים, כשהוא מכריז: "פשוט אין שום סעיף בקוד הפדרלי העצום שלך, בו אתה יכול להשתמש נגדי". בדרך כלל, כותב מר גרישם על עורכי דין אמיצים ויצירתיים, וזאת הפעם הראשונה בה ראיתי אותו יוצא בגלוי נגד סמכות ממשלתית. שלא לומר קורא לילד בשמו.

ואכן, 'הסחטן' הוא ספר יוצא דופן ברקורד המפואר של גרישם. בניגוד לספרים הרבים האחרים שלו, הוא לא מטיף לצדק. לספר הזה יש הרבה יותר רבדים. בשלבים המוקדמים הוא עדיין פורש את התבנית המוכרת שלו, לפיה עורך דין מוצא את עצמו באופן בלתי צפוי בצרות משפטיות, אבל אז מקבל הסיפור תפנית מפתיעה ופתאום הוא עוסק במלקולם, עורך דין שרישיונו נשלל, משפטן מנוסה, אוטודידקט, שמוביל את רודפיו במרדף ארוך ומפותל.

הספר מתחיל כשמלקולם בניסטר, אסיר, לוחם מארינס לשעבר, וגם עורך דין לשעבר, שנתפס כקשור לעסקת נדל"ן מפוקפקת, נשפט לעשר שנים על הפרת חוק אותה ביצע שלא ביודעין. הסיפור הרחב יותר כרוך גם בהודאתו בכפייה, שהוכחה כמועילה לו ביותר בשלבים מאוחרים יותר של הספר. מלקולם הוא שחור, וגם לעובדה זו יש השפעה מחוכמת על המירוץ בו עוסק הספר בשלב מאוחר יותר.

גרישם כבר כתב ספרי עיון על "אדם חף מפשע" ורומן שמתמקד בהודעה מפוקפקת בשם "הווידוי". כך ש"הסחטן" נשמע בתחילה פשוט כמו עוד מאותו דבר. אך זהו אינו סיפור על נצחון או עיוות דין באולם בית המשפט. זהו סיפור מתוחכם יותר, ומפתיע, העוסק באיש חכם שהופך להיות אפילו יותר חכם לאחר שהוא מבלה חמש שנים בהשחזת כישוריו כעורך דין בכלא, ולאחר מכן רוקח במומחיות מזימת נקמה גאונית.

בהתאם למסורת הספרותית שלו, גם ל"סחטן" יש עלילה הבנויה סביב עיקרון משפטי מסוים. במקרה זה מדובר בפרצה שנקראת שלטון 35. כחלק מהתקנות הפדרליות של סדר הדין הפלילי, סעיף זה בחוק מאפשר הפחתת עונש ריצוי מאסר, אם הנאשם מספק "סיוע משמעותי בחקירה או העמדה לדין של אדם אחר". הספר מקשר את  חקירת הרצח של השופט ריימונד פוסט, שנרצח בסוף שבוע מסתורי אותו בילה עם מזכירתו בבקתתו המבודדת, לסיכויי היציאה מהכלא של מלקולם בניסטר.

בתחילת הספר מלקולם מגיע אל שלטונות החוק עם מה שהוא טוען כמידע חשוב אותו הוא מחזיק בנושא חקירת הריגת השופט. הוא טוען שהוא יודע את זהותו של הרוצח והמניע שלו, והוא מוכן לדבר. כל מה שהוא רוצה בתמורה זה שיוציאו אותו מהכלא, כאן ועכשיו, ישימו אותו בתכנית הגנת עדים, יספקו לו ניתוח פלסטי לשינוי מראה, כמו גם זהות חדשה, שלא לדבר על הפרס הכספי אותו הבטיחה הממשלה לכל אדם שיכול לסייע בחקירה, ולאחר מכן יהיה חופשי לעשות בדיוק את מה שהוא רוצה, למשך שארית חייו.

גרישם כתב את הספר הזה בשפה קולחת, שנונה ויצירתית ביותר. כמו תמיד, ניתן להתרשם מהמחקר המקיף שהוא ערך לפני שניגש למלאכת הכתיבה. אבל יותר מתיעוד מחקרי, עוסק הספר בהתבססות על עובדות. ולמרות שלא פעם תיאר את עצמו כ"סופר העצלן ביותר", אפשר להגיד הרבה על גרישם, אבל עצלן הוא לא. הוא עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לספר סיפור, ואם אפשר על הדרך, גם לצאת למסע צלב.

הביקורת שלו על הממשלה מהווה בספר זה רק את נקודת הזינוק למרדף ארוך, והוא מבטא את דעותיו הפוליטיות באמצעות אסטרטגיית התחבולות של מלקולם, כך שהקורא מתקשה להבין למה הגיבור עושה דברים מסוימים, עד שתוצאות פעולותיו מתחילות להבהיר את המסתורין. למרות שקשה לי לתאר את העלילה בלי להרוס את הסוף, אני אתאפק. פשוט תקראו, או לכו לסרט, שבטח יצא בקרוב.

זהו ספר עליז למדי, המזמין את הקוראים לחשוב בעצמם מה הם חושבים על הממשלה ותקנותיה. כמעט כמו שקורה לנו כאן, כשכל אדם פרטי נחשב להוגה דעות. מר גרישם דן בחוסר ההגינות של בתי המשפט המנופפים יתר על המידה בערכי "הצדק", וגורם לקורא, לפחות במקרה שלי, להצדיק את הגיבור גם כשהוא מרמה את הממשלה ומכנה את התנהגותו "אני רק מתנהג כמו עורך דין". אבל כפי שאמרתי, הספר הוא הרבה יותר מזה. עוד יצירת מופת מבית גרישם. חוויית קריאה מרתקת ומומלצת ביותר!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב