אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקורא ברכבת של 6:27/ז'אן פול דידילורן


התמונה של מירב גולן

הקורא ברכבת של 6:27, ז'אן-פול דידילורן, הוצאת מודן

הפעם אני מתחילה מהסוף: אני חושבת שהספר הצנוע הזה (בעצם לא כל כך צנוע..) לא זכה ליחסי הציבור הראויים לו. הוא לא ספר קל לקריאה למרות רוחב יריעתו הקצר, והסגנון הקליל שהסופר מאמץ, מכיוון שהסופר הצרפתי ז'אן-פול דידילורן מצטרף לסגנונם של הרמן קוך וארנון גרונברג, סגנון ביזאר ומחניק.

לוקיון מץ, בן ה-36, יש לו שם מצחיק, כי למה שפשוט הוריו לא יקראו לו מוקיון לץ, עובד במפעל למחזור נייר שהופך נייר לעיסה, תפקידו "להאכיל" את המכונה בספרים שאינם רצויים עוד על ידי אף אחד. השימוש במילה להאכיל הוא לא בכדי, מכיוון שלוקיון מציין שהמכונה אוכלת את הנייר, טוחנת-כאילו-רוצחת את הנייר ו"מחרבנת" את החומר. המכונה הזאת נקראת Zestor 500 , אך לוקיון מכנה אותה ה"דבר". מה שהמכונה "מחרבנת"-מייצרת ישמש בעתיד לייצור ספרים אחרים, אחדים מהם יחזרו לכאן ובחזרה. לכן, אומר לוקיון, "הדבר" הזה אוכל את החרא שהוא מייצר. התפקיד של לוקיון הוא אחראי לניקוי בטן המכונה ולהכין אותה ליום המחרת ליום פעילות נוסף, אף על פי שהוא סולד ממנה, מפחד ממנה בשל "רצחנותה" ואף מקיא (ליטרלי) בגללה. למעשה, הוא מכנה את עצמו "התליין", מכיוון שהוא אחראי בעצם לאותם נידונים למוות, הספרים, כדי לממש את גזר דין המוות שלהם. אימו, אגב, בטוחה שהוא עורך בהוצאת ספרים.

ואם זה נשמע לכם כביקורת על הכתיבה או על ייצור הספרים, אז נראה כי טעיתם. כל נייר מודפס יש לו ערך מקודש. לא רק שהוא הופך לעיסה ואחר כך לספר אחר אלא יש גם תהליך אחר. לוקיון, שסולד משמו ומצמצם את נוכחותו בשל כך, מוצא את מפלטו בכל בוקר ברכבת של 6:27, שם הוא מוציא מתיקו את "הניצולים" – אותם ניירות שהציל מה"דבר" – ומקריא בקול רם לכל מאן דבעי. יש לו קהל מעריצים שמחכה לו וצמא לקולו ולמילותיו. כאלו מעריצים שבסופו של דבר גם יפגשו בו באקראי ויבקשו ממנו לבוא ולהקריא באופן פרטי. המונית על חשבונם.

יום אחד הוא מוצא ברכבת דיסק און קי, מעלה אותו למחשב ומגלה 72 קבצים שהם סיפורים קצרים, יומן כתוב בפרקים, של בחורה בת 28 ששמה ג'ולי (יפה בצרפתית), מנקה שירותים בקניון. אלו הם הפרטים היחידים שלוקיון דולה מהקבצים לגבי דמותה של ג'ולי. הוא נמשך לכתיבתה, וכך גם הקורא, אף גם מתאהב בדמותה. הוא מראה את הקבצים לחברו ג'וזפה, שבשרו ודמו מעורבבים בפסולת "הדבר" והלה מציע את עזרתו. האם לוקיון יאזור אומץ ויחפש את ג'ולי?

ללוקיון שני חברים נוספים: איבון, שהוא אלכסנדרופיל, ומשורר לו בכל בוקר שירה אלכסנדרונית. והדג רוז'ה דה ליל, על שמו של מי שהלחין את המרסייז, המנון צרפת, לו הוא מספר את כל מה שעובר עליו בכל ערב כשהוא חוזר מיום עבודתו.

זהו ספר קצר יריעה, קריא אך מלחיץ, קלאוסטרופובי, אבל מלא באהבת הספרים אולי אהבה מלאת דם,  אהבה למילה הכתובה. ומערב לכך וכמו שנכתב בגב הספר: זהו ספר על האנשים השקופים – אלו שאנחנו עוברים על פניהם יום יום אך לא באמת רואים אותם.

ז'אן-פול דידילורן הוא סופר צרפתי, יליד 1962, שזכה מספר פעמים לפרסים על סיפוריו הקצרים, זהו הרומן הראשון שלו. הוא יצא לאור ב 2014 ומעובד לסרט.

 

 

 

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן