אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פסיכיאטריה: מטירוף לבעיות נפשיות


התמונה של אביגיל אגלרוב
פסיכיאטריה: מטירוף לבעיות נפשיות

פסיכיאטריה: מטירוף לבעיות נפשיות

היו זמנים בהם יעד מקצוע הפסיכיאטריה היה ברור ומקובל. הוא עסק ב"טירוף", כלומר, בדפוסי התנהגות שהיה ברור שהם מעבר לטווח הנורמאליות. בתפיסת חלק מדעת הקהל של מספר דיסציפלינות רפואיות אחרות, ובאופן פרדוקסאלי של חלק מהמבקרים הנלהבים של ההגדרות הישנות לשיגעון, היעד המסורתי של פסיכיאטריה נותר ללא שינוי: פסיכיאטרים מטפלים באנשים שהם "משוגעים".

אך היעד האמיתי של מקצוע הפסיכיאטר השתנה באופן משמעותי בעשורים האחרונים. הוא הפך להיות מגוון של הפרעות נפשיות, או בעיות נפשיות, בהתאם למספר מסמכים רשמיים של ארגונים בינלאומיים, וביניהם מספר מצבים שללא ספק נעים על רצף הנורמאליות.

תוקנה תפיסת הגבול בין מה שנורמאלי ומה שפתולוגי, שכתוצאה מכך הפך לבעייתי. גבול זה נקבע לעיתים קרובות על בסיס פרגמאטי, או על הבסיס של "תועלת קלינית", כלומר, תחזית של תוצאות קליניות ותגובה לטיפול. אם כי פרגמטיזם זה עשוי להיות כרוך בסף אבחון של תחזית התגובה לטיפול על מנת לרמוז כי מצב הופך להפרעה נפשית כאשר קיים טיפול יעיל עבורו. בתרחיש חדש זה, פסיכיאטריה הפכה למוקד ללחצים הפוכים.

הביקורת על עולם הפסיכיאטריה

מצד אחד, מואשם מקצוע הפסיכיאטריה בפתולוגיזציה מוגברת של קשיי החיים הרגילים כדי להרחיב את השפעתה. ביקורת זו הופכת להיות קשה יותר כשהתפתחות יעדי הפסיכיאטריה מ"טירוף" ל"בעיות נפשיות" מבוססת על ערכים של טוב או רע. כמובן שהטיעון מוצג עם דגש רב יותר כשמדובר בטיפול בילדים או מתבגרים, או כאשר המקצוע נחשב לתוצאה של ברית בין פסיכיאטרים ותעשיית התרופות.

מצד שני, מקצוע הפסיכיאטריה נתון תחת לחץ לעבור מאבחון וטיפול בהפרעות נפשיות, כפעולה לקידום בריאות הנפש באוכלוסייה הכללית. במסגרת זו, במיוחד בכל הנוגע לשירותי בריאות הנפש המפותחים ביותר, כשהפסיכיאטרים מובילים בשירותים אלו, קיימת קריאה להתמודדות עם "בעיות נפשיות", שהן הפרעות נפשיות שאינן ראויות, כגון מצוקה פסיכולוגית חמורה המתרחשת כתוצאה מאסון טבע או משבר כלכלי מתמשך.

בנוסף, פסיכיאטרים פועלים לאבחון וטיפול בהפרעות נפשיות באופן נכון מוקדם ככל הניתן, כלומר, בהתמודדות עם מגוון נרחב של מצבים אשר עשויים "לבשר" על הפרעות אלו, אך בתדירות גבוהה יותר מתמודדים למעשה, שוב, עם הפתלולוגיזציה של מצבים שנמצאים בטווח הנורמאליות.

ואכן, המשבר הכלכלי המתמשך הוא בעל השפעה משמעותית על בריאותה הנפשית של האוכלוסייה במדינות רבות, במיוחד במקומות בהם נדיר שקיימת הגנה סוציאלית לאנשים מובטלים או שהפכו לעניים עקב המשבר. שירותי בריאות הנפש נקראים לעיתים קרובות להתערב במצב של חוסר ודאות ובלבול לגבי תפקידים ומיומנויות.

אז מצד אחד פסיכיאטריה מואשמת בפתולוגיזציה מוגברת וסטיגמה מובנת של מצוקה פסיכולוגית, ומצד שני, ללא פתולוגיזציה, אותה מצוקה אינה מצליחה להגדיר מצבים נפשיים מסוימים כהפרעות נפשיות.

הסכנות באבחון שגוי

באותה מידה ניתן להתייחס לדיון המתמשך בנוגע ל"תסמונת פסיכוזה מוחלשת" ו"הפרעה דו קוטבית בקרב בני נוער". מצד אחד, מודגש הצורך לאבחן ולטפל בסכיזופרניה והפרעה דו קוטבית מוקדם ככל הניתן, עוד לפני שהתמונה הקלינית האופיינית משפיעה על האדם בפועל. מצד שני, הדאגה מתבטאת בסיכונים הכרוכים באבחנות חיוביות שגויות, במיוחד במונחים של הסטיגמה החברתית, התיוג העצמי והשימוש לרעה בתרופות.

חוסר ודאות ובלבול זה עשויים להימשך מספר שנים. במצב זה, נראה שמקצוע הפסיכיאטריה זקוק בעיקר לעידון כישורי האבחון. התיאור המפורט של הפרעות נפשיות ראיות הניתן על ידי מערכות האבחון הנוכחיות, עלול שלא להספיק, במיוחד לפסיכיאטרים שעובדים במסגרות קהילתיות.

ראשית, קיים צורך בתיאור תגובות רגילות ללחצים משמעותיים כגון שכול, הרס כלכלי, חשיפה לאסון או מלחמה, שיבוש המשפחה כתוצאה מגירושין או פרידה, כמו גם למעברי מחזור החיים, למשל סערה רגשית בגיל ההתבגרות.

הניסיון הנוכחי לתאר צער "נורמאלי" בניגוד לדיכאון הקשור לשכול, על מנת ליצור אבחנה מבדלת, הוא צעד ראשון בכיוון זה. שנית, יתכן שיהיה צורך באפיון תגובות רציניות יותר ללחץ מצד שירותי בריאות הנפש, למרות מצבים מסוימים שאינם ממלאים את הקריטריונים להפרעות נפשיות.

מצוקה קשה המהווה באופן פוטנציאלי סכנת חיים פסיכולוגית הקשורה לחורבן כלכלי, שבו בושה וייאוש הן התכונות הבולטות ביותר והקריטריונים לאבחון דיכאון לעיתים קרובות אינם מתקיימים, היא דוגמה טובה. התיחום הנוכחי של "הפרעות הסתגלות" הוא כללי ומעורבל מידי מכדי להיות שימוש למטרות אבחון וטיפול.

הקונפליקטים של עולם הפסיכיאטריה

אפיון "הבעיות הנפשיות" ינחה את פיתוח הטיפולים המתאימים. מצד אחד, למעשה, קיים הסיכון של הרחבה בלתי הולמת של התערבויות המשמשות לטיפול בהפרעות נפשיות ראויות לתנאים המתעוררים החדשים, לדוגמה, שימוש בתרופות נוגדות דיכאון למצוקה הפסיכולוגית המובנת הקשורה להרס כלכלי. מצד שני, קיים הסיכון להפחתת ההתערבויות במתן עצות מעשיות, תוך אבחנה מבדלת וצורך בטיפול מקצועי.

הוכחה כי התערבויות יעילות וזמינות לבעיות הנפשיות המתעוררות האלו, לעומת זאת, לא תספיק. יש לשכנע גם את דעת הקהל לגבי איזון מקובל בין ההטבות הניתנות על ידי התערבויות אלו, לבין הסיכונים, במונחים של סטיגמה חברתית ותיוג עצמי, של כל פניה לבריאות הנפש. כלומר, יש לקרוא לשילוב אמיתי של שירותי בריאות הנפש בקהילה, כולל שותפות פעילה עם המטפלים הראשוניים, שירותים חברתיים ובעלי עניין רלוונטיים, במקביל לפיתוח התערבויות יעילות.

ניתן לטעון כי המשבר הכלכלי הנוכחי עשוי לייצג במספר מדינות במקביל הזדמנות להראות עד כמה חיוני טיפול נפשי לקהילות, וכיצד גמישות שירותי בריאות הנפש יכולים להיות זמינים למתן מענה לצרכים המתפתחים של קהילות אלו, אם הם נתמכים כראוי.

תגובות

היעד של הפסיכיאטריה ברור מאוד: ריפוי מחלות ושיפור איכות חיים

פסיכיאטריה ונוירולוגיה הם מקצועות רפואה המטפלות בתקלות שנגרמות במערכת הביוכימית שלנו. הן מנסות לתת מענה הנשען על המחקרים מתחום מדעי המוח. , תקלות בפעולת המוח מייצרות הפרעות בתחומים של מוטוריקה של קוגניציה
של מצבי רוח של ראייה מעוותת של המציאות. כל המחלות למיניהן:למשל דיכאון אלצהיימר אפילפסיה וכו מוגדרות כיום במדע המודרני כקבוצת מחלות המוח. הנוירולוגים מטפלים במחלות שהם באופן עקרוני ברור פחות או יותר איזה איזורים במוח " מזייפים". הפסיכאטרים עוסקים במחלות שבה שבהן- בשלב זה- נקודה זאת פחות ברורה .המחקר המודרני בנושא זה- נוירו ביולוגיה- נמצא בשלב מואץ של התפתחות. למשל:רק לאחרונה התפרסמה תגלית ברמה הננו מטרית המסייעת להסביר כיצד הפרעה דו קוטבית משפיעה על המוח ומכאןאופציה לפיתוח תרופה לטיפול במחלה זאת.(התגלית:מבנים זעירים בסינפסות שבהם ריכוז של גן מסויים המקודד לחלבון ANKYRIN הממלא תפקיד במחלה זאת). כלומר: הייעוד של הפסיכיאטריה הוא ברור: כרפואה לכל דבר היא מבקשת לרפא מחלות . לשם כך היא נשענת על תגליות מתחום מדעי המוח. ההתפתחות בתחום זה לימדה אותנו שגם מחלות"נפש" הן תוצרי המערכת הביוכימית . על פעולות מערכת זאת ניתן להשפיע. התרופות שהיו מיועדות פעם רק לחולים הקשים מיועדות כיום גם לאחרים מחלה פסיכיאטרית קשה היא מחלה שבעקרון או משבשת את ראיית המציאות או -וגם או בנפרד- מחבלת קשות ביכולת התיפקודית. הפרעה היא תקלה במערכת הביוכימית הפוגמת באיכות חיים . מסתבר שגם החולים וגם בריאים יכולים להעזר בפסיכאטריה המודרנית . ייעדיה ברורים: ריפוי חולים במחלות קשות ןשיפור איכות חיים לכלל האוכלוסייה וכל זה מתוך השענות על ההתפתחות והתגליות בכל המכלול הסבוך של גנטיקה אפיגנטיקה נוירונים נוירוטרנסמיטורים פעילות חשמלית וכו.
anknnkt

פסכיאטריה

בעוד שרפואה נשענת על לקוי ברור שנמצא אצל האדם כמו גידול שבר ועוד הפסכיאטריה לא מאבחנת שום לקוי הלקוי קיים בעינו הבלעדית של הפסכיאטר האדם שניצב מול הפסכיאטר כולל את כול הדיאגנוזה שכן זה נפשו ומהותו ולא ניתן להפריד אחד מהשני לדוגמא אדם ששרוי במצב רוח דכאוני אין לו הפרעת דיכאון אלא הוא עצמו שרוי כרגע בדיכאון ולכן אסור לתת תרופות שלא יכלות לעזור באמת לבן אדם לצאת ממצב רוחו יוצא שכול הפסכיאטריה זה שקר אחד גדול ומי יתן ויוצאו אותם מחוץ לחוק

ברור שאינך מתמצא בנושא

כל יום אני מודה לפסיכיאטר שבהתאמה מופלאה של תרופות לצרכי העלה אותי על דרך חדשה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב