אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מועצת העיתונות בישראל


דוכן עיתונים

דוכן עיתונים

מגינת חופש הביטוי בישראל מול המתקפות עליו היא מועצת העיתונות

גוף זה, שהוקם ב- 1963 אינו איגוד מקצועי של שכירים ולא התאגדות פרילנסרים ועצמאים. זה גוף שנוסד על ידי מו"לים, עיתונאים ואנשי ציבור כדי להגן על חופש העיתונות במדינת ישראל הדמוקרטית. צריך להדגיש שחופש העיתונות ומעמדה העצמאי כרשות מיידעת אינו מוגן בחוקה (שאינה קיימת בישראל) וגם לא בחוק יסוד או בחוק רגיל. ההגנה נעשית רק בפסיקות תקדימיות של בג"צ. לכן יש צורך במועצת העיתונות, שבראשה עומדת כיום שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר. העיתונות שהיא ה"רשות המיידעת" מיוצגת על ידי מועצת העיתונות. מועצת העיתונות אמונה גם על תקנון האתיקה המקצועית של העיתונאים ואמצעי התקשורת בישראל. תקנון האתיקה עובר שינויים ועדכונים לאור פסיקות בתי הדין לאתיקה של מועצת העיתונות. מכוח תקנון האתיקה פועלים גם בתי הדין לאתיקה בהרכבים בגדלים משתנים והם דנים בעתירות בנושאי אתיקת עיתונאים וכלי תקשורת במישורים: האישי, האירגוני והעקרוני. למועצת העיתונות, תקנון האתיקה ובתי הדין לאתיקה תפקיד חשוב בשמירת וחיזוק האמינות והלגיטימציה של התקשורת והעיתונות. אלה נשחקות בדעת הקהל הישראלית באופן תהליכי. שמירת ערך חופש הביטוי התקשורתי הוא בעל חשיבות על בשימור הדמוקרטיה. דילמות אתיות עקרוניות רבות צפות ועולות עקב התגברות תופעות "התכנים השיווקיים" בקבוצות וארגוני התקשורת הישראלית. זאת כתוצאה מהתגברות תופעות הון-שלטון-עיתון הקיימות בכל סוגי המדיה התקשורתיות. תופעות כמו החינמון "ישראל היום" (במימון שלדון אדלסון), וכן פרשיות ביבי-נוני הנחקרות במשטרה ממחישות את הבעיה. הדרך להתגבר על כך היא בין היתר הגברת השקיפות בכל הנוגע לבעלויות ואינטרסים צולבים וסותרים בתאגידי, גופי וארגוני התקשורת. צריך להדגיש שהעיתונות והתקשורת במדינת ישראל כפופים ל"תקנון האתיקה" (המשמעתי) של מועצת העיתונות בראשות כבוד שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר. התקנון מיושם בבתי הדין לאתיקה בהתייחס לתלונות אתיות הנוגעות לניגודי אינטרסים, שקיפות, גילוי נאות, נראות, חופש המידע והגנת הפרטיות שנידונות בבתי הדין לאתיקה בערכאותיו השונות. שם נידונים גם עניינים עקרוניים בתחום האתיקה והמשמעת העיתונאית. בין הדילמות הנידונות: "סוב יודיצה", "גרונות עמוקים", "חפרפרות", ו"מקורות מידע סמויים" של עיתונאים (על המקורות הסמויים יש להגן). כדוגמא יש להתייחס לפרשת ענת קם. נושא חם בעידן דונלד טראמפ הוא נושא ה"חדשות-המומצאות" fake-news) ).

צריך להדגיש שהעיתונאים כפופים ללא קשר לתקנון האתיקה גם לחוק העונשין (פרק בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים) בכל הנוגע ל"צווי חיסיון לסודות מדינה" שמוציאה הממשלה באישור וועדת חוץ ובטחון של הכנסת.
כן כפופה העיתונות להוראות הצנזורה הצבאית הפועלת מכוח "תקנות ההגנה 1945". קיימת גם כפיפות ל"פקודת העיתונות" מ-1933. פקודה זאת באחריות שר הפנים אריה דרעי עוברת כעת תהליכי ניסוח מצמצם מחדש. זאת במטרה לשדרגה לרוח הזמן של 2017. זה כולל התייחסות לשקיפות בענייני ניגודי אינטרסים הנובעים מהצלבות בבעלויות על אמצעי התקשורת.

בעבר פעלה גם "וועדת העורכים" שאיתה הגיעו להסכמות על "חיסוי מוסכם" במגוון נושאים ואירועים. עיתון "העולם הזה", שסיסמתו הייתה "ללא מורא וללא משוא פנים" בעריכת אורי אבנרי (זְקַן  ואייקון מיתולוגי של עיתונאי ישראל כיום), שבר את הצנזורות המוסכמות בין הממשל לבין עורכי העיתונות הישראלית. זאת נעשה הן בתכנים ישירים וגלויים והן בתכנים מרמזים, בצורת משלים וסיפורים כביכול דמיוניים שיודעי ח"ן ידעו לפענחם. יש להזכיר של"העולם הזה" הייתה סיעה בכנסת החל משנת 1965 זאת בעקבות תגובה ציבורית על חקיקת חוק איסור לשון הרע. הנציגות של עיתון בכנסת הייתה תופעה ייחודית עולמית. עיתון זה גם המציא באופן ייחודי את שיטת שני השערים. השער הראשי, הרציני והאחורי, קליל ו"חפיפי". העיתון היה מדגרת וחממת מילים רבות בשפה העברית  העיתונאית, המדוברת והסלנגית. חלקן אומצו על ידי האקדמיה הישראלית ללשון העברית. העיתון ייצג וטיפח את הישראליות הצברית העברית והילידית. הייתה לו גם מהדורה ערבית בעריכה עצמאית של מוחמד דרוויש וסמיח אל קאסם הדרוזי.

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד סנדובסקי