אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בעל אוב לוחש לאבנים


התמונה של עמוס אריכא
המכשפה מעין דור

בעל אוב לוחש לאבנים. המכשפה מעין דור. ציור: ניקולאי ג 1857.

בקיץ האחרון במסגרת הכנת הלוחמים למשימותיהם, פרסם מחט בצה"ל, מפקד מוערך, מכתב עידוד לחייליו בנוסח שעד לאותו רגע לא נשמע כמותו מהדהד בין מחנות לוחמים. המח"ט, פנה אל לוחמי החטיבה והוא, איש סחוף-אמונה עזה באל נקם, הציגם כמי שנחלצים למערכה כשלוחיו של אותו אל קמאי, אותו המציאו אבות-אבותינו. 

   "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי "העזתי" אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל". כך כתב אותו מפקד ולא הבין כי מאותו רגע למעשה הפך את צבא ההגנה לישראל לגוף שונה לחלוטין, בוודאי לא צבא העם.

 אם מישהו מבקש דוגמא נוקבת נוספת לאותו טירוף משיחי המערבל את תאי מוחות רבים עד שיתוק יכולת חשיבה, ימצא אותו במערכון המדהים שהציג ראש ממשלת ישראל והוא כאח לאחיו האיתוללות מאירן. במוצ"ש האחרון נפל אירוע קשה לעיכול, לאחר צאת הכוכבים, כאשר אדון נתניה בא לשוחח עם אלוהיו, להעלות אותו לפניו מתוך האבנים ולקבל את ברכתו לפני צאתו להילחם על ביטחון ישראל במערכות גויים. 

דמותו הניצבת בקרבת לחישה לאבנים העתיקות, והיא עטופה בהוד-מלכות כמי שנמשח בשמן, גרמה לי מבוכת-נפש, שכן נדמה היה לרגע שאני צופה במחזה הזוי ועתיק כמעט כאילו חזרנו לירכתי ההיסטוריה. ימים חשוכים מדעת.

 כעבור רגע התפכחתי משיכרון ההזיה, שכן ידעתי כי מדובר באדם מתוזז-נפש המתנהל לעתים כאותה דמות טראגית, כשאול מלך ישראל. כשזה לא ידע מאין יבוא עזרו למצוא סעד לנפשו הדוויה בצאתו למערכה נגד פלישתים, אלא לפנות לבעלת האוב בעין-דור שתעשה באוב להעלות לפניו את פטרונו וממליכו המת מכבר, שמואל הנביא. כך נהג נתניהו בלכתו לכותל המערבי לבקש סעד אצל אלוהי היהודים...

 כזכור המלכתו של מחפש האתונות יפה התואר התגלתה תוך זמן קצר כטעות טראגית, כמקסם-שוא מרתיח עולם והופך תבשילו לארס ממית; שאול נחשף כלוקה במחלת-נפש מעיקה וכותשת. החבול ממנה נמצא נודד בין התעלויות לבין דיכאונות נוראים. איש כזה אומלל מסכן לא רק את עצמו אלא גם את אוהביו ואף את בני עמו, בלא שיהיה מודע לאיזו תהום הוא גולש.

 אותו לילה דרמטי בו מגיע המלך לקוסמת מעין דור להעלות לפניו את שמואל תואר על-ידי משוררנו הדגול שאול טשרניחובסקי, ביצירתו "בעין דור", בלדה מרטיטה, אפלה כמו הגענו לסף אפוקליפסה, חזון אימים של קץ העולם. בשורות הבאות מתאר המשורר את בואו של שאול לבעלת האוב:

.. וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח

עַל סוּס קַל עֵין-דּוֹרָה בָּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ.

 

וּבְאַחַד הַבָּתִּים אוֹר כֵּהֶה הוֹפִיעַ:

–"פֹּה תָגוּר" – הַנַּעַר לוֹ חֶרֶשׂ הִבִּיעַ.

 

–"אַתְּ בַּעֲלַת הָאוֹב? – "כֵּן, אֲדוֹנִי, הִנֵּנִי"

–"נָא קָסְמִי בָּאוֹב, צֵל הָרֹאֶה הַרְאִינִי!"

 

עֲלָטָה... אֵשׁ זְוָעוֹת... בַּפִּנָּה קַלָּחַת,

וּשְׁמוֹת כָּל הַשֵּׁדִים וּבְלִילָה רוֹתַחַת...

 עד כאן הפרולוג המצמרר.

 מכבר מצאתי קווי דמיון עזים בין אותה דמות עגומה של מלך עברי קדמון לדמותו של בנימין נתניהו. התנהלותם בין פסגות-נפש המטובלות בהזיות פנימיות, לבין נפילה לתהומות נפש מסוכסכת, מדאיגה יותר ויותר. זעמו של שמואל הנביא הנדלק במוחו הקודח של שאול מסתיימת כזכור במפלה, מהלומה שמעידה כי שאול לא הבין את המציאות ולא פירש נכון את מעמדו כמי שעליו לשאת באחריות. זעזועיו הפנימיים גברו עליו וסופו מר.

 מי שמבקש חיזוק לתחושה הכואבת הזאת שכזה הוא האיש שעדיין עומד בראש המחנה, שיחזור לקרוא את דבריו הקשים והצורבים של מאיר דגן על הסכנות הכרוכות  בנתניהו – לכולנו. האיש הזה נתניהו על-פי עדותו הנוקבת של מאיר דגן מעולם לא קיבל אחריות למחדליו. מכאן הפירוש שמא מדובר באדם שאצלו באמת קיים בפנימו עולם עתיק יומין, ואילו הוא מתקשה להתאימו למציאות הרותחת סביבנו. הוא נחשף כחסר יכולת מעשה, כמעט אימפוטנט, והטרגדיה של כולנו בפתח אם לא נשנה מצב מיסודו.

 ההצגה בכותל לצבור אהדה באמצעים רגשיים זולים כמו זו של כפות הידיים שהדביק נתניהו לאבן בעת לחישתו לאבן לקבל סעד מאלוהיו "בשליחותו העליונה", מעידה עד כמה סכנתו לעצמאותנו כעם – גדולה בממשות. מקור הקיום של נתניהו בזירה הפוליטית הוא היותו מזרה פחדים ומהלך אימים  בשם האל הנורא שאבותינו בחטא הושיבו בשמיים לייראנו.

 בעת הצורך, לדעתו הקופצנית, הוא אפילו איננו מהסס מלהתחזות לשוטה מהשוטים, כמו בביקורו "הדרמטי" ברחבת הכותל המערבי. במיצג מבוזה זה הציב עצמו נתניהו בגובה אחד עם אותו מח"ט היוצא בראש חיילים בשם אלוהיו. ואולי אף פחות ממנו, כי סכנתו לגורלנו גדולה לאין שיעור. את לקחי ההיסטוריה לא למד נתניהו. אלה שמאמינים בשליחותם השמיימית מהווים סכנה לקיומנו והשואה תעיד על טיבו של אביהם שבשמים שאין סיבה לסמוך עליו.

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

דמוקרטיה זולה

זה שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, עדיין לא מקנה לנו את הזכות ללעוג עד כדי ביזוי מוחלט של המנהיגים שלנו, שדרך אגב, רובנו בחרנו ברוב קולות מכריע.

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא