אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הנגיף האלוהי


התמונה של עמוס אריכא

הארץ נשטפת בדמים, באש ובתימרות עשן. מלחמת דת בדת. מאמינים נלהבים באותו אל משני צדי המתרס הורגים אלה באלה. רובם אף מתכחשים בדעתם לעובדה כי אלוה ואללה חד הם.

מבקיעת שחר ההיסטוריה של האנושות  מלווה אותנו תופעה בעלת עוצמת השפעה כבירה המטלטלת את החברה האנושית, והיא שיעבודו של האדם לפולחן הדתי. חלק ניכר מאוכלוסיית  העולם רוצע עצמו לתשוקת "אהבת האלים" כמכור לסם משכר-חושים, מטמטם תבונה ומשחיז יצרי השמדת האחר והשונה.

תופעה קמאית זו של כניעת האדם בפני שטיפת-מוח נלוזה מעידה על קיומו של נגיף אלוהי; זה בסופו של דבר איננו אלא מוצר פחדים מהלא נודע ובלתי מובן - קרי, לידתו של אדם היא תחילת גסיסתו.

המזרח התיכון המוכר כמקור צמיחתה של התרבויות העתיקות, יצר קשת צבעונית ממשפחת האלים המצרים הקדומה וחמורת מבנה קשיח ועד לעובדי כוכבים ומזלות של בבל ואשור, ומשם למיתולוגיה היוונית שקסם רב בה בגלל האנשת האלים כבני-אדם. בתוך שורשים אלה נמצא מקום לטיפוח האמונה באל יחיד, שאף הוא נוצר כפסילים ותרפים בידי בני-אדם באותה דרך בה נחצבו אלוהים קדומים הקרויים אלילים באבן ולרוב נילושו מחומר.

מתחילת התבססותה של אמונה באלים התאפשר ליחידים למשול ברבים; נולד מעמד-על של כוהני-דת נוכלים הטוענים לזכות בלעדית לתווך בין האלים לבני-אדם. כוהנים אלה הם שיצרו וטיפחו את פולחן האל האחד והיחיד, אל-נקם ובדיה; השקר הנורא מכל הכזבים שהאדם מספר לעצמו משחר ההיסטוריה המודעת.

הפולחן המגובש ביותר לאל שהאדם הושיב ברקיע התפתח משום סיבות מסוימות בשבט שמי הקרוי "עברי". במרוצת הדורות נגזרו ממנו תרגומי-אמונה המוכרים כנצרות ואיסלאם. לכאורה מדובר באותו אל שמאמיניו טורפים זה את זה בקנאות חייתית. הימים האלה משקפים את שגיונותיו של הנגיף האלוהי שאיננו מרפה.

המונותאיזם העברי-יהודי הפך את חסידיו לנרצעים, או במלים אחרות לשבטי עבדים מסוכנים זה לזה. תמציתו באה לביטוי ראוותני בהקמת בית מקדש, סמל למקדשיו גם לאחר חורבנו של השני. במקום מעמד הכוהנים והלוויים קם מעמד רבני, שלקח על עצמו את התיווך בין המאמין הכסיל לבין האל הנעלם. בהדרגה הפך הפולחן היהודי את מאמיניו לשחקנים מגוחכים בתיאטרון הזוי המטריד תבונה מן העולם, מקשה על האדם להרחיב אופקים לקראת המסע בחלל. חיוב הסגידה ליצור לא נודע הוא המוקש הגדול ביותר בדרכה של האנושות לפרוץ לעצמה דרך למחר.

עולם של מגדלי בבל צמח להפחיד במקום מגדל אחד. היהדות של הדורות האחרונים מכבר חדלה מלהוסיף נדבך. במדינת ישראל היא הפכה במגמת ההקצנה שלה למטפחת הנגיף האלוהי המסכסך ובולע שפיות, והיא מתייצבת כהרסנית להווה ולעתיד עוד יותר.

מדינת ישראל לא קמה להציל את הפולחן היהודי – לא זאת היתה הכוונה העיקרית. המסע הציוני לארץ היה תולדה של האנטישמיות שמעולם לא הפרידה בין מאמינים לחילוניים. המדינה הוקמה לשמש בית-מקלט לכל יהודי באשר הוא, מאמין או כופר; מדינה בה לא יפשפשו רבנים ומשגיחים בטיב אמונתו של אדם, יהודי ושאינו.

אלא שהנגיף האלוהי חזר והתגלה בכל עוצמתו הכזבנית משניתנה עדיפות לזרם האמוני הקיצוני ביותר, האורתודוקסי, כסמן האלוהי הבלעדי בדבר קביעת דפוסי  יהדות המשעבדת את מדינת ישראל. תנועת החזרה בתשובה היא ביטוי עכשווי מטריד בתולדות היהדות החשוכה.

מחובת אלה המבקשים לראות ביהדות אור לעצמנו, לעצור את המרכבה הדתית הדוהרת הזאת ולבחון את השאלה הנוקבת, קוו וואדיס? – להיכן פנינו מועדות. העולם העברי השפוי חייב להבהיר כי המדינה הזאת היא ראשית לכל ביתם של יהודים מכוח השתייכותם הגנטית לעם הזה, ואין לתת בנו סימנים זרים לעצם שיוכנו  זה.

כל יהודי זכאי לפרש יהדותו כהבנתו ואיש לא ימנע ממנו זכות-יסוד זו. רק אז נדע כי נשאיר לדורות הבאים ארץ-אבות שפויה שתושביה אינם חוששים מהצבת נוגדן שיבלום התפשטות הנגיף האלוהי ונהרות הדמים.

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא