אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תותי הבר וסיפור האהבה של מיסטר מורגן


סיפור האהבה של מיסטר מורגן

סיפור האהבה של מיסטר מורגן

מייקל קיין היה מועמד 6 פעמים לפרס האוסקר, זכה בו פעמיים על תפקידי משנה, וכזכור, ראינו אותו לאחרונה כאלפרד בסאגה הבלתי נגמרת של באטמן. אלא שהשלם ולא חלקיו הפכו אותו למונומנט בתולדות הקולנוע. לכן, ישנה בהחלט הצדקה לתואר האצולה "סר" שקיבל מהמלכה הדרה בארמון בקינגהאם. קיין בן ה- 81 זוקף לעצמו יותר מ 50 שנים רצופות של משחק, ושל מיצוב אישי ככוכב בריטי מוביל, משני צדי האוקיינוס.

למרות ההקדמה המחייבת, רק מסעדות היוקרה שבבעלות השחקן בלונדון שומרות בקנאות על הרמה המחייבת. רשימת סרטי הנפל בהשתתפותו של קיין ארוכה לאין ארוך יותר מהרשימה הכוללת סרטיו הזכורים כמו "חנה ואחיותיה" (1986) "מונה ליזה" (1983) או הסרט הקופתי "יוקרה" (2006).

הבחירות של קיין, ולא כשרון המשחק והנוכחות הבימתית שלו, הם אלה שהפכו אותי לחשדן כלפי סרטיו, וכמהסס כרוני בטרם אשקיע את כספי בקנית כרטיס לסרט בכיכובו. מבחינה זו ההחלטה שלי לצפות ב"סיפור האהבה של מיסטר מורגן" שהקרנתו החלה השבוע התבררה כשגיאה - אלא שלאו דווקא מסיבות הקשורות רק לאיכות הסרט.

הסרט עוסק בזקן עכשווי. הגיבור הוא פרופסור לפילוסופיה אמריקאי, גמלאי מאוניברסיטת פרינסטון,  מבוסס כלכלית, שאינו חווה ירידות מנטליות למרות גילו. ההשוואה ל"תותי הבר" משנת 1957, סרט המופת עטור הפרסים של אנגמר ברגמן, בלתי נמנעת. גם שם הגיבור הוא פרופסור, אלמן ובודד בשם איזק בורג.  גם לפרופ' השבדי בן ה-78, ממש כמו לפרופ' מורגן, יש בן רופא. כלומר, שני הסרטים הם על אנשים זקנים ומשכילים שדינם נחרץ.   

אלא שההשוואה הזו מסתיימת כאן מכל הבט קולנועי. הסרט העכשווי מתעקש להכות בצופה "בבטן הרכה" של הזיקנה, שאנחנו העוסקים בתחום הזיקנה מכנים "אובדנים". אלא שפרופ' מורגן, להבדיל מפרופ' בורג, היה יכול להמשיך ולחיות מבחינה פיזית כרצונו. השאלה שהוא בוחר לשאול לאורך כל הסרט היא בעצם מדוע להמשיך ולחיות? הצופה התמים, זה שממתין בסבלנות לנקודת התפנית, עתיד לגלות שהסרט לא במקרה מצולם בפריז. מדובר בסרט ללא "הנחה הוליבודית" בדמות happy end"". שום פתרון או מזור  לא מחכה פה לצופה האומלל מחד, ולדמות הזקן בסרט מאידך. נוצר אמנם סדק של תקווה, אך רק לבנו של הגיבור – לגבי הזקן מדובר במשימה אבודה. אנחנו הולכים הביתה ומבינים שלו העלילה היתה מתפרשת לתקופה נוספת בחיי הגיבור, אזי גם היינו מקבלים במקום ניסיון ההתאבדות – התאבדות "מוצלחת".

מבחינה קולנועית, במנותק מאופן הטיפול הכושל בזיקנה העכשווית, אנחנו בסרט ראוי מבחינות רבות.  סיפור מלנכולי ואיטי המבוים באופן שמצליח להדגיש שהגיבור איבד את אשתו האהובה, שהיתה ונשארה תמצית הווייתו,  גם אחרי מותה. לאחר 3 שנות אבל בלתי פוסק, הוא פוגש באקראי בנערה צרפתית מקסימה וטובת לב, שהתייתמה בעבר וכמהה לדמות אב ולמשפחה משלה. הנערה  חסרת השכלה, משמשת כמדריכת ריקודי צ'ה צ'ה צ'ה. האם זירת הריקודים מבטיחה לצופים מוסיקה קיצבית, מאין פאוזה סוערת בסרט שבו הכול נע לאט? לא!

יש בסרט בדידות וריקנות, שמודגשים בקטעי שתיקה ארוכים ללא מוסיקת רקע, ומופרעים רק על ידי  פסנתר חרישי, המנסה להתעלל בנו עוד ועוד.

נדמה   לי  שמי שראוי לתביעה ייצוגית הוא המתרגם  של  שם  הסרט לעברית.  במקור נקרא הסרט:  Mr. Morgan's last love, שם ממנו ניתן היה להבין הרבה מאד על הסופיות הצפויה לנו. אך בעברית זה כבר שונה  ל"סיפור האהבה של מיסטר מורגן".

זוגות אוהבים, ראו הלוא הוזהרתם!

אתם אמנם תצפו בכמה פינות חמד בפריז ואפילו שייט על הסיין. הסרט כולל מאפיינים צרפתיים כמו יין, ושמפניה ואוכל בטירה מסוגננת. אולם, אהבה בשר ודם בין שני אנשים חיים, לא תוכלו למצוא בסרט זה. אגב, כיום ישנה בהחלט גם זיקנה אחרת. ניתן בהחלט ללמוד עליה, גם מהרכילות על חייו האמתיים של מייקל קיין.

תגיות נושא: 

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

אין על מייקל קן

אין ולא יהיה לעולם שחקן טוב ממנו!

יש טקסט אחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יעקב בן שאול