אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תיאורי מחלות נפשיות במדיה


התמונה של אביגיל אגלרוב
אלכוהול וסמים בסרטים

הסרט מציג בני נוער המשתמשים בסמים, מתנהגים בהפקרות מינית, סובלים מהפרעות אכילה ופוגעים בעצמם.

אדם שסובל מסכיזופרניה יוצא למסע ירי בכיכר העיר ודוקר בבטן אישה הרה. אלו הן סצנות פתיחה של סרטי דרמה, אך זוהי גם מציאות בה ניתן לחזות במחלקות הפסיכיאטריות של בתי חולים. רופאים מומחים במחלות נפש מתריעים מפני סוגי סרטים אלו והשפעתם על הסובלים ממחלות פסיכיאטריות או בעלי הנטייה לפתח מחלות אלו. לטענתם, סרטים מסוג זה מציירים תמונת חיים עגומה עבור אנשים הסובלים ממחלת נפש, ומותחים ביקורת על הצגת הנושא כחסר תקווה.

ותמונות אלו עשויות להיות בעלות השפעה משמעותית גם על כלל הציבור. מחקרים הראו כי אנשים רבים מקבלים את המידע שלהם על מחלת נפש מתקשורת ההמונים, וכי הסרטים בהם הם צופים עשויים לעצב את נקודת המבט שלהם, לגרום להם לפחד, להימנע ממגע עם אנשים הסובלים ממחלת נפש, ולהפלותם.

מיתוסים אלו משפיעים גם על אנשים עם מחלת נפש. למעשה, הפחד מפני הסטיגמה עשוי למנוע מאנשים לבקש טיפול. אחד המחקרים מצא אפילו שעובדים מעדיפים לומר שביצעו פשע קטנוני ולבלות זמן בכלא, מאשר לחשוף את תקופת שהותם בבית חולים פסיכיאטרי.

מיתוסים נפוצים

בין אם זה מופיע בסרט, תכנית חדשות, עיתון או סדרת טלוויזיה, התקשורת מנציחה מיתוסים רבים על מחלת נפש. המיתוסים הבאים מהווים רק דגימה של תפיסות מוטעות נפוצות:

אנשים עם מחלת נפש הם אלימים

מחקרים מצאו כי מסוכנות או פשיעה הם הנושאים הנפוצים ביותר של סיפורים על מחלת נפש. מנהלי המרכז לבריאות הנפש ומדיה במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים הכללי במסצו'סטס מדווחים כי מחקרים מצביעים על העובדה לפיה לאנשים חולי נפש יש סיכוי גבוה יותר להיות קורבנות לאלימות מאשר לבצע אלימות.

בנוסף, מחקר שנערך לאחרונה מצא כי מחלת נפש לבדה אינה תחזית להתנהגות אלימה. שימוש בסמים, היסטוריה של אלימות, משתנים דמוגרפיים כגון מיל, גיל, ונוכחות גורמי לחץ כמו למשל אבטלה, הם המשפיעים על הנטייה לאלימות, ולא מחלת הנפש עצמה.

מצבם אינו משתפר

גם כשהתיאורים הם בעיקר חיוביים, כמעט ולא ניתן לראות התקדמות. לדוגמא, סרט המציג דמות ראשית של אדם הסובל מהפרעת אובססיביות כפייתית (OCD), מקבל טיפול קבוע, אך עדיין זקוק לשיפור. הצגת דמות זו מסרט מנציחה את המיתוס לפיו טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי אינו יעיל.

יחד עם זאת, אם אדם עובר טיפול ואינו חווה שיפור ניכר, כנראה שזה הזמן להחליף מטפל. כשמחפשים מטפל, יש לזכור לבצע מחקר מקיף ולבחור את המטפל המעניק את הטיפולים היעילים ביותר למצב האישי, ולבדוק אם המטפל הפוטנציאלי משתמש בהם.

גם אנשים עם הפרעות חמורות יותר, כמו סכיזופרניה, ניתנים לטיפול ביעילות ויכולים לנהל חיים משולבים בקהילה, אם מאפשרים להם. אם התקשורת מציגה כיום לעיתים רחוקות בלבד אנשים הסובלים ממחלת נפש שמצבם משתפר, ניתן רק לדמיין את התיאורים שהיו נפוצים לפני עשור.

דיכאון נגרם כתוצאה מ"חוסר איזון כימי"

תודה להכוונת הצרכן למודעות לתרופות. רוב האנשים סבורים שטיפול במחלת נפש פשוט דורש תרופת פלא לתיקון חוסר איזון כימי. למרות שלתרופות יש היבט חיובי, סברה זו מבטלת את הרעיון שמחלת נפש היא "כישלון מוסרי". השערה זו לא אוששה במחקרים והיא מפשטת את הסיבות לדיכאון ושיטות הטיפול.

זה לא שנוירוטרנסמיטורים חסרי משמעות בתרומה לדיכאון. זה שהם חלק ממשחק גומלין מורכב של גורמים, הכוללים ביולוגיה, גנטיקה וסביבה. ככל שלומדים את הסיבות למחלת נפש, כך הטיפולים המורכבים יותר מצליחים. בנוסף, אנשים רבים הסובלים מדיכאון אינם משפרים את מצבם באמצעות התרופה הראשונה אותה הם מנסים, וחלקם לא ימצאו תרופה המסייעת למצבם.

הם בלתי צפויים. קבוצת מיקוד המורכבת מאנשים המשפיעים על חיי אנשים הסובלים ממחלת נפש, כגון מנהלי ביטוח, נשאלו לדעתם על אנשים עם מחלת נפש. כמעט מחציתם קבעו כי אנשים אלו הם מזיקים לעסקים, וחששו שמא "ישתוללו" ויתקפו. בניגוד לאמונות אלו, קובע אוטו וואהל, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרטפורד, כי הרוב המכריע של אנשים הסובלים ממחלת נפש הם אנשים רגילים שהולכים לעבודה ומנסים ליהנות מחייהם.

בני נוער עם מחלת נפש רק עוברים שלב. סרטים כמו "Heathers" ו"אמריקן פאי" מתארים אלכוהול ושימוש לרעה בסמים, כגורמים לדיכאון ואימפולסיביות נפוצה בהתנהגות בני נוער. הסרט מציג בני נוער המשתמשים בסמים, מתנהגים בהפקרות מינית, סובלים מהפרעות אכילה ופוגעים בעצמם, אך הדמות הראשית אינה מבקשת טיפול. סרטים בסגנון זה גורמים לציבור לחשוב בטעות שבני נוער העוברים חוויות אלו ישתפרו מעצמם וכי מדובר ב"שלב" בלבד הקשור לגיל הנעורים.

כל אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש הם אותו דבר. הסרטים מבחינים לעיתים רחוקות בין פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומטפלים, ובכך מבלבלים את תודעת הציבור לגבי האופן בו כל רופא יכול לסייע יותר.

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב