אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

החוק המדיני בימי הביניים - תפיסתו המהפכנית של מרסיליוס


החוק המדיני בימי הביניים -  תפיסתו המהפכנית של מרסיליוס

מרסיליוס מפדואה 1280? - ?1343

תקופתו של הפילוסוף האיטלקי מרסיליוסמפדואה התאפיינה בחוסר יציבות שלטוני אשר נבע בעיקר מהמאבק בין הנסיכים ששלטו בפן המדיני מחד, לבין האפיפיור והכנסייה ששלטו בפן הדתי מאידך. מרסיליוס הושפע מאוד מהמתח אשר שרר בין שתי הסמכויות, ולפיכך פיתח תורה מדינית יוצאת דופן ומהפכנית לתקופתה.
הוא כתב טרקטט יוצא דופן הנקרא "The Defender of Peace".

בכתב זה ניתן לראות רעיונות אריסטוטליים רבים המשתקפים בדבריו של מרסיליוס. אחד הרעיונות הללו הוא רעיון "הכוח המחוקק". לתפיסתו, החוקים אשר מכתיבים את התנהלות המדינה אינם צריכים להיות חוקים טבעיים
(Natural Laws), חוקים הבאים ממקור חיצוני טרנסצנדנטי (Transcendent) דוגמת אל, וכן לא ממקור קדוש (Devine) קרי האפיפיור, ואף לא ממקור סמכותי רודף שררה כמו נסיך או מלך כזה או אחר;"The authority to make laws belongs only to the whole body of the citizens […] But it cannot belong to one man alone…" . לפיכך, המקור לחוקים במדינה צריך להיות העם עצמו, קרי האזרחים כולם. כלומר, "הכוח המחוקק" הוא-הוא העם עצמו.

אם כן, "הכוח המחוקק" הוא אנושי, וזוהי תפיסה מהפכנית מאוד לזמנה. לא בכדי מרסיליוס נרדף ע"י הכנסיה. העם הוא, בסיכומו של ענין, הגוף אשר מכונן את החוקים, ורק לו הסמכות לכך. כמו כן, מתן התוקף והלגיטימציה לחוקים הללו אף הוא בידי העם בלבד. יתר כל כן, גם הסמכות לאכוף את החוקים באה מהעם עצמו. העם הוא זה אשר נותן לשליט את היכולת והאוטוריטה לבצע ולאכוף בפועל את החוקים אשר חוקק; "[…] that the approval, interpretation, and suppression of the laws, and the other matters set forth […] pertain to the authority of the legislator alone" . ניתן לראות פה בבירור רעיונות של חזרה לדמוקרטיה נוסח הפוליס של אריסטו. בנוסף, המטרה הסופית היא הגעה למצב בו ישנו רק שליט אחד ויחיד, שמקור סמכותו הוא העם, שכן לתפיסתו, תמיד ישרור קונפליקט בין שתי ראשויות.

כאמור, מרסיליוס הושפע מאוד מהמצב אשר שרר בתקופתו בו התקיימו שתי סמכויות במקביל ונאבקו ביניהן על השררה, ו-"הכוח המחוקק" הוא הפיתרון למצב זה. לדידי מרסיליוס, מאז החטא הקדמון הקונפליקטים הם ענין יומיומי, והחוקים אינם אלא דרך לנטרל אותם. כמו כן, הגדרת המדינה אף היא אריסטוטלית במהותה. דהיינו, המדינה אמורה לספק לאזרחיה חיים מספקים בעיקר מן הפן הפיזי, אך גם ביטחון, שלום וכו'. ואם כך, גם הקריטריון על-פיו יש לחוקק את החוקים הוא הטוב המשותף  "[…] That the best law is that which is made for the common benefit of the citizens" (Common good). בנוסף, לא כל בני האדם שווים בערכם, ולפיכך רק חלקם ראוי לקחת חלק ב-"כוח המחוקק" ובהתאם לדרגתו כאזרח;  "A citizen I define in accordance with Aristotle […] children, slaves, aliens, and women are distinguished…".. 
תגיות נושא: 
שם מחבר: 
רפאל עמרם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רפאל עמרם