אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חופש הפרט וחופש הדת במדיניות בגין בשנות השבעים


מנחם בגין, 1978

מנחם בגין, 1978

יש המתגעגעים לבגין, אבל כבר בשנות השבעים לא היה למה להתגעגע אצלו בנושא החופש בכלל וחופש הדת בפרט

הליכוד נקרא תנועה לאומית ליברלית. כיום זה נשמע כפרודיה עצמית הן על תפיסת הלאום שלו (שאינו אזרחי), וללא ספק על תפיסותיו הליברליות. ליברליזם מושתת על חופש והתנהלות הליכוד בחקיקה באחרונה נוגדת ממש את החופש.

מה שפחות ידוע שבגין עצמו לא היה ליברל בכל רמ"ח אבריו. אמנם הוא היה גם ליברל, אבל הושפע מתפיסת הלאומיות האתנית הפולנית, ומשיקולים אלקטורליים צידד במסורת היהודית ובשונה מהפונדמנטליזם שביטא כשעמד בראש האצ"ל.

מי ששימש כראש מחלקת המודיעין שלו (מש"י- מחלקת שירות ידיעות) היה יעקב עמרמי, (כינויו היה "יואל") שלימים ייסד הוצאת ספרים בשם "הדר", בה הוציא יונתן רטוש  את ספריו (השניים היו מיודדים ועמרמי נטה לכנעניות).

ב-10.4.1972 כתב עממי מכתב לבגין בו ציין שעשה זאת בעקבות מאמרו של בגין במעריב ושמו "לאומיות ולאומנות". לאחר שנדרש למשמעות הדת עמרמי מצביע על סוגיה נכונה בבקרו את בגין על נאומו: "יהודי, לאומי ודת", שיצא לאור כחוברת, ובו ציין ש"התרשמתי כי המניע העיקרי שלך להשקפתך הוא שיש לשמור על האחדות בעם היהודי ושקיים חשש שההפרדה בין דת ומדינה תביא לצמיחת לאום אוטונומי בארץ, בנבדל מן העם היהודי בפזוריו". על כך משיב עמרמי "אני בדעה הפוכה ".

בנקודה זו הוא מאיר את בגין באור חדש "ראה נא כמה השתנו מושגיך, פרט לשפה העברית, נעלמה ממך ה"עברית" והנך מקפיד לבטא "יהודית". פתאום צצה מדינה "יהודית". מי אינו זוכר את פרסומי הארגון שכתבת אותם במו ידך, היית מנסח בדרך הטבע במונחים   "המחתרת העברית" (ולא "יהודית"), "הנוער העברי" (ולא "היהודי"), " הישוב העברי" (ולא "היהודי") וכן היה כל היוצא בזה, עוד לפני כן "הגדוד העברי", "השוטר העברי", "הדואר העברי", במושגים האלה היו מדברים וחושבים (אם כי בלי דיוק מדעי) כל הימים, כדרך שצעירים לימים מדברים וכותבים בדרך כלל גם כיום. זאת הייתה הבחנה ברורה בין המושג: עברי- לגבי הארץ בלבד, ובין המושג יהודי- לגבי הדת היהודית או היהדות העולמית- ההבחנה הזו לא הייתה מקרית כלל וכלל. השימוש המוקפד במונח "יהודי" דווקא במקום שמאז ראשיתו של הישוב העברי היו נוהגים להשתמש בדרך הטבע במלה עברי- שימוש זה הוא, כפי שאני חושד בו, ריאקציה מכוונת, תגובה מדעת כנגד ההשקפה העברית המבחינה בין האומה העברית לבין העדה היהודית הבינלאומית".

עמרמי מבטא כאן את האידיאולוגיה הכנענית, שלמושגי היסוד שלה (עברי לעומת יהודי) היו שותפים רבים מאז תקופת "הישוב העברי" .

לאחר שהוא ממצה האבחנה בין עברית ליהודיות, הוא פונה לעסוק בסוגית עניני האישות וגורס שבעולם הנאור והתרבותי "מדינה היא יצור חילוני במהותו ואסור לה להתערב בעניינים הרוחניים של תושביה ובענייני מצפון ודת בפרט", ומפרט: "חופש המצפון כולל הזכויות להאמין, לכפור, להמיר דת וכן הזכויות לחופש הפולחן, לחנוך דתי או אחר ושכנוע הזולת".

מעבר לתפיסתו הליברלית, מסביר עמרמי ש"לא לנו לקבוע "מיהו יהודי" כשם שלא לנו לקבוע מיהו נוצרי", ואם אכן חושבים על זה הרי זה אבסורד, שבכנסת יחליטו גם מוסלמים, נוצרים או אתאיסטים מיהו יהודי (י.ב.), ועמרמי עצמו כותב "אין לבוא בטענות אל הרבנות, אין לדרוש מהם, כדרישתך אתה, להקל על הגיור...אולם יש ויש לבוא בטענות אל אלה שקיבלו גישה זאת, מטעמים צרים, לא ממלכתיים ועשוה לחוק המדינה".

לכאורה היה צריך עמרמי לדרוש ביטול מוסד הרבנות, כשלוחת המדינה, תוך הנהגת נישואין אזרחיים, אך בכתיבתו הוא מתבטא בזהירות כאיש פוליטי, ולא כאידיאולוג וכותב "שחברי הכנסת והממשלה, נכשלו כישלון חרוץ בהנהגת שיטה אחידה אחת או אחרת תרבותית של דינים למעמד האישי", ותוך עקיצה הוא ממשיך ומציין ש"במדינה שבה כל המפלגות כל כך ממוסדות ובטוחות בעצמן, קורה שתדמית "אופוזיציה המיתית" ניתנת בידיו של סהרורי כאבנרי".

הוא ממשיך ומתאר את הבעייתיות בסוגיה: "התנגדות של הרבנים לנישואים בגלל "פגם" זה או אחר וחוסר כל פתרון, פוגע בחופש הפרט והמצפון. היעדר מוסד לנישואים  וגירושים אזרחיים וההכרח לפנות למדינות זרות לשם פתרונן של בעיות  משפחתיות פנימיות, מאפיינים את המשטר בתחום המעמד האישי."

את מכתבו הוא מסיים במשפטים הבאים: "אין לי עניין בקנטור כפי שאין לי עניין בשבח, משאלתי להגיע לאפיק של מחשבה משותפת, ולבקשך לחשוב בעניין הצעת  חוק הנישואין והגירושין של ל"ע (הכוונה למפלגה הליברלית העצמאית-י.ב.), שבמצבנו כיום נראת לי המזערית שניתן להסתפק בה. מקרים שאין בו הממסד הדתי יכול או רוצה למצוא להם פתרון, תמצא להם הכנסת מוצא חוקי אחר שיאפשר בני הזוג להינשא בנושאים אזרחיים. אני ממליץ לך לתמוך בהצעת חוק זה".

יש לציין, שלא פחות מעניין, שבשולי מכתבו כתב עמרמי בכתב ידו : "בכל זאת, לאחר הרהור שני, לא שלחתי את המכתב. אין טעם ותוחלת".

דומה שסיומת המכתב מעידה יותר מכל על הבעייתיות בתפיסת הליברליות של בגין.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסי ברנע