אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המחברת הגדולה / אגוטה קריסטוף


התמונה של מירב גולן
המחברת הגדולה / אגוטה קריסטוף

המחברת הגדולה / אגוטה קריסטוף

אגוטה כריסטוף סופרת הונגריה, 1935-2011. החלה את דרכה דווקא כמשוררת ומחזאית. פרסומה דרך עם ספרה "המחברת הגדולה" ב-1986, הראשון מבין טרילוגיה. ב-1988 פורסם "ההוכחה", וב-1991 "השקר השלישי".

זוהי קריאה חוזרת בספר שקראתי עם גיוסי לצבא, וזכרתי שמאוד אהבתי אותו.

הספר נכתב מנקודת מבטם של תאומים, גילם לא ידוע, המקום לא ידוע, שמם לא ידוע. הדבר היחיד שמרומז הוא שהרקע הוא זמן מלחמה.

בעיר הגדולה אין אוכל ואימם של התאומים מביאה אותם לסבתם "המכשפה" בו בזמן שאביהם נשלח לחזית. הסבתא היא איכרה לא חכמה, אנלפביתית, לא נקייה ואולי גם רוצחת. על השניים להסתגל לעולם שונה ממה שהכירו עד כה, עולם שבו אמם מכנה אותם "משושי-חיי", עולם של תבונה, רציונליות, סדר וניקיון. את הסתגלותם הם מבצעים בדרך מקורית, כיוון שהם חכמים מאוד וקריאה וכתיבה חסרים להם, הם ניגשים לחנות לכלי כתיבה ומבקשים לרכוש כלי כתיבה ומחברת, הספרים שהם לומדים ממנו הוא "המילון" של אביהם שסחבו איתם והברית הישנה והחדשה.  במחברת הגדולה הם כותבים את קורותיהם.

"כתבי הקודש משמשים לקריאה בקול, להכתבות ולתרגילי זיכרון. אנחנו לומדים אפוא בעל פה דפים שלמים מכתבי הקודש...כדי להחליט אם חיבור טוב או לא טוב יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים" (עמ' 34)

למעשה כל מילות התיאור נמחקות מחיבוריהם (אסור לכתוב סבתא מכשפה, כי אז הקורא יבחר צד. חייבים לכתוב רק סבתא). כך הם מלמדים עצמם לקרוא, להתאכזר, להתעוור, להתחרש, לסבול כאב, לשרוד. כל זאת יתכן ויצטרכו לו בעתיד. כמו שהם מלמדים את עצמם את מלאכת החיבור הנקייה מכל רגש, כך הם גם נוהגים, ואט אט מסירים כל רגש מדרך התנהגותם, שהופכת להיות גם היא אכזרית, הרגש מנוכה מחייהם. הם עדים לחוויות קשות ונוראיות והם מרגישים שהם חייבים ללמוד איך לשרוד בלי להתרגש, איך לא לכאוב. כי למעשה מי שיכול לשרוד בתנאי המלחמה האכזריים הללו הוא מי שמוחק כל רגש.

הקורא אוהב אותם ונקשר אליהם, אולם עד סיום הספר יתכן וזה ישתנה, וכל מילה נוספת על הספר תהווה ספוילר, למי שעדיין לא קרא את יצירת המופת הזו.

זהו ספר פורנוגרפי בעליל, לא רק בגלל תיאורי סקס מזוויעים, פדופיליה ואונס כי אם זוהי פורנוגרפיה של רוע ואכזריות.

קשה לומר שזה ספר אינדיבידואליסטי כי למעשה אין לנו דרך להתחקות אחר תהליכי הנפש של האינדיבידואל, כי גם צורת הכתיבה היא מינימליסטית שמשרתת את הלך הרוח. זהו גם אינו ספר על יחיד, כי אם על תאומים – "אנחנו", הספר נכתב בגוף שני רבים. 

זהו בהחלט ספר אקזיסטנציאליסטי. למעשה, הסיום הנוראי של הספר מדגיש את שני הקטבים הקיצוניים הללו של רגש ואכזריות; האם אקזיסטנציאליזם זהו למעשה הישרדות? האם מי שאכזרי וחוצה את הגבול (המוסרי?) הוא זה שישרוד?

 

תגיות נושא: 

תגובות

המחברת הגדולה/אגוטה קריסטוף

קראתי את הספר לפני די הרבה שנים ובזכרוני נשארה כתיבה מינימליסטית עזת ביטוי. את האכזריות שאת מספרת עליה כנראה הדחקתי. נותר בי רק זיכרון של הישג ספרותי רב רושם. עליי לקרוא שנית.

בהחלט הישג!

בהחלט הישג!

עוד קצת על אגוטה קריסטוף

.
סיכום אוטוביוגרפי שליקטתי מאתרים שונים בצרפתית, בעיקר מראיונות עם הסופרת:

אגוטה קריסטוף נולדה בכפר קטן בהונגריה בשנת 1935 ונפטרה בנשאטל, בשוויצריה, בשנת 2011. כילדה גדלה בלי חשמל ובלי מים זורמים. אב, המורה היחיד בבית הספר של הכפר, קפדן וחמור, השקוע בקריאה ובלימוד, אח שאתו היא קוראת ספרים, אם שמקנאה בקשר בין האח והאחות, החולקים את אהבתם לספרות. אגוטה אוהבת לספר סיפורים לאחיה הגדול ממנה בשנה. האח והאחות חיים כתאומים. אגוטה מגדירה את ילדותה כילדות שמחה. בתום המלחמה, כשמלאו לאגוטה 9, המשפחה עברה לגור בעיר קטנה שתשמש לה, מאוחר יותר, כרקע לרומן "המחברת הגדולה". בגיל 14 אגוטה נכנסת לפנימייה בעלת משטר צבאי חמור, כעשרים ק"מ מביתה. אסור לה לצאת אבל כל יום ראשון היא בורחת הביתה. השפה הרוסית שלטת בחיים הציבוריים. השפה ההונגרית נדחקת. אגוטה מוצאת מפלט בכתיבת שירים ויומן בהונגרית. היא קוראת הרבה אבל הנהלת הפנימייה מפקחת באופן חמור על הספרים שקוראים החניכים.

אגוטה נישאת למורה להיסטוריה שלה. בשנת 1956, עם תינוק בן ארבעה חודשים בזרועותיה, אגוטה בורחת מהדיכוי הסובייטי יחד עם בעלה שכבר בילה שנתיים בבית סוהר בברית המועצות. בראיון שהעניקה לעיתונאי צרפתי היא אומרת שלו ידעה שתישאר בשווצריה כל חייה, לא הייתה בורחת. הזוג משתקע בדירה קטנה בכפר ליד נשאטל ואגוטה עובדת בבית חרושת לשעונים. בעלה המורה מקבל מילגה אוניברסיטאית. לאגוטה, בין בית החרושת, הניקיונות והילדים, אין זמן לכתוב (בערב היא משרבטת כמה שירים בהונגרית) וזכרונותיה מתקופה זו מרים וקשים, "יותר גרוע מזמן המלחמה", היא אומרת. ארבעה מחבריה, פליטים הונגרים כמוה, לא עומדים במבחן הגלות ושמים קץ לחייהם.

אגוטה משיגה מלגה כדי ללמוד צרפתית בחוג לזרים באוניברסיטה של נשאטל. היא מדברת צרפתית עם ילדיה ומתחילה לכתוב בשפה זו. ידיד מסייע לה לתקן שגיאות בצרפתית. בתחילה,היא כותבת מחזות ואלה מוצגים בהצלחה בתיאטרונים בסביבות נשאטל, במרכז התרבותי של העיר עצמה, מושמעים ברדיו. היא מפסיקה לכתוב הונגרית כי כולם סביבה מדברים צרפתית.

בשנת 1987 יציאתה לאור של "המחברת הגדולה" מביא לפרסומה בעולם כולו. היצירה מתורגמת לשלושים ושלוש שפות. היא עוברת לדירה מרווחת בנשאטל שבה היא מגדלת את שלושת ילדיה. היא רואה בשני בעליה שמהם התגרשה כישלון גדול. העיקר עבורה הוא ילדיה ונכדיה. היא מביעה צער על כך שנישאה בגיל 18 לבעלה הראשון ונאלצה לעזוב בעקבותיו את הונגריה. כעשר שנים לפני פטירתה היא מפסיקה כמעט לכתוב. עוברת לדירה קטנה יותר וסובלת מבעיות רגליים שמקשות עליה ללכת. בשנת 2004 מתפרסם "האנאלפבית", טקסט אוטוביוגרפי. בשנת 2005 מתפרסם "לא משנה", קובץ סיפורים קצרים. בגיל 75 נפטרה בנשאטל.

http://bibliobs.nouvelobs.com/romans/20110728.OBS7766/je-m-en-fous-disait-agota-kristof.html

http://www.magazine-litteraire.com/actualite/agota-kristof-exercice-nihilisme-28-07-2011-35343

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן