אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רוחות מרדניות/ג'ובראן חליל ג'ובראן


התמונה של מירב גולן
רוחות מרדניות/ג'ובראן חליל ג'ובראן

רוחות מרדניות/ג'ובראן חליל ג'ובראן

 ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן הוא משורר, סופר וצייר יליד לבנון, 1883. ב-1895 נסע לארצות הברית יחד עם משפחתו, שם למד והתחנך. הוא נפטר ב-1931 ואחריו מורשת ארוכה של ספרים, שירים וציורים. חלק מספריו תורגמו לעברית. כתיבתו נחשבת לשפה גבוהה ורוב כתביו נשענים על כתיבה פואטית ולירית.

ספרו, רוחות מרדניות, תורגם זה עתה בהוצאת נהר ספרים על ידי רעיה ג'קסון מאנגלית. הצטערתי שלא תורגם ישירות מערבית, ראשית בגלל נגישות השפה ללא תיווך של שפה נוספת, ושנית, כיוון שמפעל התרגום לערבית בארץ הולך ונכחד. זהו ספרו השלישי של ג'ובראן והוא בן 25 בלבד, ופורסם לראשונה ב-1908.

הספר פותח בפתח דבר קצר ולעניין מאת ראובן מירן ומסיים בציוני דרך בחייו של ג'ובראן. הספר מכיל שלושה סיפורים קצרים, מאדאם רוז האני, זעקת הקברים וח'ליל הכפר. בכולם ג'ובראן מבקש להוקיע את צביעותו של הממסד, בעיקר את הממסד הדתי. הוא עושה זאת תוך תיאור החיים בלבנון תוך ביקורת נוקבת באופן מיוחד. כאמור, שפתו של ג'ובראן היא גבוהה, כתובה באופן פואטי כמו בסיפורי אלף ולילה המכילים מוסר השכל. אך ג'ובראן לא משאיר בידי הקורא את האפשרות לנחש או ללמוד לבד מהו אותו מוסר השכל או הלקח הנלמד. הוא שוטח בסיפור עצמו את טענותיו והן מובאות בידי הדמויות עצמן. דמויות שלכאורה הן מרדניות. כי: "החברה מוקיעה את אלו שהתמרדו נגד החוקים והמנהגים המגבילים לפני שהיא בודקת את סיבת המרד" (עמ' 31).

בהמשך תתהה אחת הדמויות על מושג הצדק, אחד ההגיגים החזקים והמשמעותיים בספר זה: "כאשר אדם רוצח אדם אחר, אנשים אומרים שהוא רוצח, אך כשהאמיר הורג אותו – האמיר עושה צדק. כאשר אדם שודד מנזר אומרים עליו שהוא גנב, אך כשהאמיר שודד ממנו את חייו – האמיר זוכה בכבוד. כאשר אישה בוגדת בבעלה אומרים שהיא נואפת, אך כשהאמיר מצווה עליה לצעוד עירומה ברחובות ולסקול אותה – האמיר עושה מעשה אצילי... האם עלינו להשיב רעה תחת רעה ולהצהיר: כזה הוא החוק? האם עלינו להילחם בשחיתות באמצעות שחיתות גדולה יותר ולומר שזהו החוק?.. מיהו בן האנוש אשר ראה לליבו של האלוהים וגילה מה רצונו ומה תכליתו?" (עמ' 42-43).

ספר קטן ויפהפה, של אחד מגדולי הספרות הערבית, ספר חשוב כי עושה רושם שהסופרים בשפה הערבית, לצערי הרב מאוד, נשכחים ממחוזותינו (מחוזות הקרובים פיזית לעולם שכדאי ורצוי שנלמד ונכיר למען שכנות וחיים טובים יותר) והחשיפה אליהם הולכת ופוחתת, שלא נדבר על התרגומים מערבית.

חשוב לציין שעושה רושם שהמתרגמת, רעיה ג'קסון, נשארת נאמנה לרוחו של ג'ובראן, כי השפה ורוח הדברים דומה לספרים אחרים שלו שקראתי, בעיקר דומה ל"הנביא".

שם מחבר: 
מירב גולן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן