אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם


הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם

זקן בן 100 יוצא מהחלון

הסרט הסב לי כמה רגעי אושר. מדובר בסרט שונה, אקשן במקצב איטי. אמנם תאלצו לגשר על כמה  חורים בעלילה, ועדין מחכה לכם מקבץ דמויות של אנשים טובים ותחושה של שלווה, שכל כך חסרים לנו בימים אלה.

עובדה ידועה ש"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" של יונס יונסון (2009) היה לרב מכר שתורגם לשפות רבות. אולם,  סרט הרפתקאות שבמרכזו דמות של אדם בן מאה, היא כבר אתגר מסוג אחר.  קבוצת הגילאים של בני מאה ויותר הינה אמנם הקבוצה הגדלה ביותר באחוזים באוכלוסייה של עולם המערבי, אך זה אינו מכשיר את בני המאה לשמש דמויות "סקסיות" לעולם הבידור הקל.

כדי לעמעם את תחושת הספקנות שלי מהסרט,  נזכרתי בבראד פיט שכיכב לאחרונה כזקן  בדרמת הרפתקאות מצליחה וקופתית בשם "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" (2008). אלא, שבכל זאת ישנם הבדלים מהותיים בין הלהיט ההוא לניסיון שלפנינו: בנג'מין היה תינוק שנולד קשיש ומת כתינוק. בראד, שגילם את גיבור הסרט, הפך צעיר במהלכו וכך יכול היה לנסות ללא סיכוי לחזר אחרי קייט בלאנשט, מספרת הסיפור לנכדתה כדייזי הקשישה. ההפקה היתה הוליבודית, והשפה היתה אנגלית. לעומת זאת, לפנינו סרט בשפה השבדית, עם גיחות קצרות לאנגלית. נזכיר, שאפילו מתחרי האירוויזיון למדנו ברבות השנים ששפה עם צליל זר לאוזננו לא ניתן להפוך ללהיט, אלא אם היא נשמעת כ"סוקרטס סופר סטאר"...

לסיכום, סרט זה מאפשר לכתוב עליו ביקורת מאכזבת כבר מה"משחק המקדים", ובנוסח: "לפנינו סרט המהווה ניסיון עלוב לחיקוי של "פורסט גאמפ". ניתן רק להסכים בצער עם הטוקבקים שקבעו בכעס: שוב ספר מצוין וסרט גרוע".  אלא, שהספקנות לא קלקלה לי את הצפייה.   הסרט הסב לי כמה רגעי אושר. מדובר בסרט שונה, אקשן במקצב איטי. אמנם תאלצו לגשר על כמה  חורים בעלילה, ועדין מחכה לכם מקבץ דמויות של אנשים טובים ותחושה של שלווה, שכל כך חסרים לנו בימים אלה.

גם לאחר הצפייה, אני בכל זאת, מבקש כגרונטולוג להבהיר עוד נקודה אחת מקדמית, שבוודאי תצוץ במוחם של הצופים; האם ייתכן שבן מאה יהיה כה אקטיבי ובעל זיכרון מושלם? ובכן, דווקא עניין זה בסרט אינו מופרך. המחקרים המפורסמים בתחום תוחלת החיים העולה, שנערכו  בקרב זקני ברוקלין בניו יורק, כבר הוכיחו שדווקא אצל בני מאה ויותר "הזקנה הפתולוגית" שמאפיינת את תום החיים, בממוצע קצרה ביותר, כ 8 חודשים בלבד. מדובר בדעיכה הרבה יותר קצרה מאשר בקרב אנשים שנפטרים קודם לכן, לדוגמא בגילאי 80, העומדת על מעל 5 שנים בממוצע. מבחינה זו הסרט מייצג בגאון את הזיקנה העכשווית, בדגש על היחס למבוגרים בשבדיה.    

סיפור המסגרת עוסק בבן מאה, שכל חייו אהב לפוצץ. יתרה מכך, הוא מימש תחביבו לחיסולים בנקודות מפתח במאה העשרים, לרבות ייצור של פצצת האטום. ביום הולדתו המאה, חתולו נטרף על ידי שועל, לכן הוא הצמיד לנקניקיה דינמיט, וכך חיסל בפיצוץ את מי שפגע בחיה האהובה עליו. מאותו פיצוץ הוא מואס בזקנה שאין בה אופק, ויוצא מחלון המוסד למסע בנעלי בית ללא כתובת. השיטוט מזכיר לו את צמתי חייו, שכללו מפגשים עם פרנקו, סטלין, טרומן ואפילו איינשטיין. בדרך לשום מקום הזקן אוסף מזוודה עם כסף מזומן, ואנשי שוליים נחמדים ו"לוזרים". הקבוצה ממשיכה לעשות את מה שעשה הזקן בצעירותו – להרוג בשוגג פושעים טיפשים. כמובן שאף אחד מקבוצת האנשים הטובים לא חומדת את הכסף הרב שנפל בחיקם.

זכור לי היטב שאת בראד פיט כבנג'מין ראיתי באולם הקולנוע המרכזי, בעוד שאת אלן השבדי באולם הקרנה קטן שמספרו 12. מספר שצפה בקירוב את תריסר הצופים שראו יחד איתי את הסרט.  משנדלקו האורות היה לי ברור שההשוואה הנכונה והמתבקשת לסרט זה אינה "פורסט גאמפ", אלא סרט המופת של דייוויד לינץ' "סיפור פשוט" (2009).  ללינץ' נמאס להמשיך והתעסק עם האפל והאלים. כתוצאה מכך, הבמאי המהולל החליט ללכת במהופך לכל סרטיו הקודמים והימר על סיפור פשוט, לכאורה חסר סיכוי קופתי: זקן שמבקש לבקר את אחיו החולה והרחוק, ונוסע אליו הכי לאט שניתן, על מכסחת דשא. מי שאהב את יצירת המופת ההיא, יסכים גם  להמלצתי זו: לכו בכדי לראות סרט שונה. מדובר בסיפור על בן מאה, שעשוי לרגש אתכם, להצחיק  ואפילו להשאיר כמה מחשבות לדרך חזרה הביתה. לכו לאט אך בהקדם -  כי הסרט יעלם.

תגיות נושא: 

תגובות

התמונה של אביגיל אגלרוב

אני תמיד בעד ביזאר

ופה מדובר בביזאר שהוא פאר היצירה.

יש טקסט אחר

ביקורת וסרטים מומלצים

נזכרתי כשקראתי בבלוג עמי www.blogami.co.il שם אפשר למצוא גם המלצות לסרטים וספרי עיון מעבר לצילומים מרהיבים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יעקב בן שאול