אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המחסל / חגי ליניק


התמונה של מירב גולן
המחסל / חגי ליניק

המחסל / חגי ליניק.

חגי ליניק, 1959, הוא סופר ישראלי, יליד יהוד. "המחסל" הוא ספרו הרביעי.

הנרטיב פותח בסצנה שבה המספר, הוא "המחסל", מספר ש"ההוא" שכב שם מת, הוא עצמו הרג אותו. ל"מחסל" אין שם, גם למחוסליו (שבעה במספר) אין שם, וגם לשותפיו למעשה אין למעשה. חיסוליו מבוצעים על ידיו אך הוא נשלח על ידי "ההם". מי אלו "ההם" לא ברור, אך כש"המחסל" מספר את סיפורו ברור שהוא "נשלף" משירותו הצבאי כדי לבצע הוראות. הוא מתבקש לכתוב ל"ההם" קורות חיים, אך אינו מצליח לכתוב משהו ברור וענייני, ונראה שהנרטיב נכתב בעקבות הרצון לכתוב "אוטוביוגרפיה". כי הוא, "המחסל", משתדל לחקור את עצמו כמעט בדיוק כמו ש"ההם" רוצים לחקור אותו – מי הוא באמת?

ברור לגמרי ש"הצד של אימא שלי חיסל לי את החיים", אבל גם זה לא ממש מוסבר. מה שברור זה שאימו היא גרמניה. לא יהודיה גרמניה, אלא גרמניה-גרמניה. הוא לא מכיר את אביו, הוא לא ראה אותו מעולם. במסגרת החקירה העצמית הוא שואל את אימו שאלות, והזיכרונות שלו לא תואמים לזיכרונות שלה, כלומר כשהוא נזכר במשהו היא מבטלת את זה כלא היה, אלא אחרת. ואז הוא מספר את השתלשלות האירועים שמביאים אותו להיות "המחסל", החל מגיוסו לשירות הכללי כמי שלא יכול לשרת שירות מלא בשל היותו בן יחיד, השירות בארסנל שאליו מגיעים אנשים שהסודיות אופפת אותם, הרצון שלו להבין מה קורה, לירות בדיוק מושלם, הפיכתו לצלף ואחר כך – אחרי השירות הצבאי – ל"מחסל". כל זה מתואר כמעט באופן פאסיבי-דטרמיניסטי, לכאורה "גילו" אותו, הפעילו אותו. הוא תוהה האם הם שמשתמשים בו או שהוא משתמש בהם, אבל "בינתיים נוח לי לחשוב שהשתמשתי בהם כדי שהם יאפשרו לי לעשות את המעשה באופן חוקי", הם שולחים אותו לחסל. האינטרס שלהם ברור – אך מהו האינטרס שלו עצמו?

ואז קורית "פליטת הפה" והוא מרגיש נרדף, בעיקר על ידי עצמו.

הנרטיב כתוב כחקירה עצמית, נבירה בנבכי הנפש אולי כדי לבדוק למעשה את האוטוביוגרפיה שלו-עצמו, את המשמעות שלו כמחסל, כבנאדם שעברו לא ברור לקורא ולו-עצמו. הדבר היחידי שברור בעברו זאת אימו שהיא גרמניה, שמשפחתה הביאה לחיסול חייו, שהיא זאת שלימדה אותו הרבה דברים. אך יחד עם זאת, עצם העובדה שהאם מבטלת את זיכרונותיו ולא ברור לגמרי מהי האמת ומה בדיוק עברו מפריך את אמינות הנרטיב – האם באמת הייתה פליטת פה? האם תמרה באמת קיימת? האם באמת הוא מחסל? את מי בעצם הוא מחסל? האם המתים מתערבבים בקולו שלו?

חגי ליניק כולל בספריו רכיבים בעלי אוטוביוגרפי, כשבכולם יש מי שנהרג בשירותו הצבאי (אחיו של ליניק, זוהר, נהרג בתאונת אימונים). ב"מחסל", בנה היחיד של האם הגרמנייה (כמו ב"דרוש לחשן", שבו האם היא גרמניה לא יהודייה) משרת בצבא, והופך ל"מחסל" בידי "ההם" – שכאמור, לא ברור מי הם בדיוק. הוא נשאר בחיים הוא פוגע באחרים בכוונה כי זהו מקצועו, אבל זהו אינו סתם חיסול, כי אם חוויה כשלעצמה, וליניק פורט אותה לחלקיקים נפשיים מסוכנים. הגיבור מרגיש תמיד שסכנת מוות אופפת אותו, אך היא ממלאת אותו, כיוון שמי שאינו חש את סכנת המוות אין בו חיים. המוות והחיים נפגשים בכמעט-מונולוג של "המחסל" כדי לבדוק גבולות של זהות עצמית וקולקטיבית ושל לקיחת אחריות, אחריות על המתים והעל החיים.

 

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן