אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפרהוד השני: הלאמת רכוש היהודים בעירק


התמונה של בלפור חקק
מרכז מורשת בבל באור יהודה

מרכז מורשת בבל באור יהודה, מתעד וחוקר את מה שמתרחש בעירק. צילום: תפארת חקק

"הפַרהוּד השני" הוא הלאמת רכוש יהודי עירק

בעבר נכתב רבות על  "הפַרְהוּד", זה היה השם שניתן לפרעות ביהודי עירק ביוני 1941 (חג שבועות תש"א).  פרהוּד פירושו: סוּפה, נחשוֹל. היום עולה הצורך להגדיר בשם את המעשה הנפשע של הלאמת הרכוש היהודי בעירק (בעיקר בבגדד), לצורך מחיקת הנוכחות ארוכת השנים של היהודים בארץ זו. ספרו של ד"ר ניסים קזז מגדיר מעשה זה כ"פרהוד שני".  בפועל, הרכוש היהודי הולאם בידי הממשלה העירקית ב-10 מברס 1951, יום לאחר פקיעת חוק הנתינות, שבמסגרתו יהודים הורשו לעזוב את עירק ולהשאיר שם את רכושם.

מתברר, שמיד לאחר היציאה ההמונית של היהודים מעירק ( 1951-1950) פרסם הממשל העיראקי מודעות המעמידות למכירה את נכסי היהודים. ד"ר נ' קזז אסף  מקצת מן המודעות שהצליח לאתר כדי להתחקות אחר היקף התופעה של הלאמת רכוש היהודים.

האפוטרופוס מטעם המימשל על נכסים אלה  מציע מאז עזיבת היהודים את נכסים באמצעות מכרזים פומביים. הוא מעמיד למכירה גם את הבתים הפרטיים וגם את המוסדות של הקהילה היהודית ומוסדות הציבור. יש נכסים המועמדים להשׂכּרה ומניבים רווחים למימשל (למשל, חנויות היהודים). יש חשש לפגיעה בקברי הנביאים והצדיקים  בבבל (למשל: קברי יחזקאל, עזרא הסופר ועוד).

במרכז מורשת בבל באור יהודה נערך ערב עיון ומחאה על תופעה זו.  נשאו דברים פרופ' שמואל מורה, ציונית פתאל- קופרווסר, וכן מחבר הספר ד"ר ניסים קזז. הנחה: עו"ד יחזקאל פתאל. הרצל ובלפור חקקקראו שירים על "הפרהוּד השני".

רצוננו להביא כאן את השירים המיוחדים שכתבנו על "הפרהוד השני", שירים המביעים את הכאב על תופעה זו וגם את המחאה:

הפרהוד השני/ בלפור חקק

אֵיךְ יִהְיֶה יַד וָשֵׁם עַכְשָׁיו

לְצַעֲקַת הַפַרְהוּד בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת

אִם בַּיִת אַחַר בַּיִת נֶחֱרָב.

אֵיךְ יִהְיֶה לַיְּהוּדִים יַד וָשֵׁם בְּבַּגְדָּד

בַּבָּתִים, בַּשְּׁוָקִים, בַּקּוּצ'וֹת, בְּבָתֵי הַקְּבָרוֹת

אִם הָעִיר בַּגְדָּד הוֹרֶסֶת לְבָדָד

 

אֵיכָה יָשְׁבָה בַּגְדָּד

הָעִיר רַבָּתִי עַם, סִית אִל בְּלָאד

אֵיךְ הֵנִיפָה יָד וְעוֹד יָד

לִמְחֹק הָעִקְבוֹת שֶׁל אָבוֹת וּבָנִים

שֶׁהָיוּ כָּאן דּוֹרוֹת וְשָׁנִים

לְפַזֵּר רֵיחַ הַבֹּשֶׂם שֶׁל אִמָּהוֹת וּבָנוֹת

שֶׁעֲדַיִּן דָּבוּק בָּעֵצִים וּבַשְּׁכוּנוֹת.

 

וְאַתְּ בַּגְדָּד, שֶׁהַיְּהוּדִים אֲהֵבוּךְ

עַד קֶרֶב לֵב, עַד לְשַׁד.

אֵיךְ הֵנַפְתְּ קַרְדֹּם וְיָד

אֵיךְ רָצַחְתְּ וְגַם יָרַשְׁתְּ.

 

הרצל חקק מתאר את הרס בתי היהודים מנקודת מבטה של אמא סעידה ז"ל, שהלכה לעולמה לפני חדשיים:

 

אמא מנסה להבין/ הרצל חקק

אָבִיהָ מֵת וְאִמָּהּ מֵתָה

וְלִפְנֵי חָדְשַׁיִם הֵשִׁיבָה נִשְׁמָתָה,

לַחַשׁ עָצוּר בֵּין הַשִּׁטִּין.

נַעֲרָה נִשְׁלְחָה לִגְוִיּוֹת אַחֶיהָ

לְזַהוֹת, לִלְחֹשׁ חִדּוּדִין:

"עָבְרוּ דּוֹרוֹת וַאֲנִי עֲדַיִן

מְנַסָּה לְהָבִין".

כְּשֶׁמְטוֹסִים הִפְצִיצוּ אֶת בַּגְדָּאד

זוֹ הָיְתָה מִלְחֶמֶת מִפְרָץ,

לִבָּהּ רָעַד. עַל הַמָּסָךְ קוֹלָהּ נִתַּךְ:

פּוֹגְעִים בָּבָּתִּים שֶׁלָּנוּ, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

אֵיךְ אֶנְשֹׁם כְּשֶׁאוֹתָהּ נְשָׁמָה יְהוּדִית

נוֹתְרָה בָּם, עוֹדָהּ גּוֹסֶסֶת. אֵין קֶשֶׁת.

סָבָהּ צִיּוֹן יוֹשֵׁב בִּצְלָאת אִיל כְּבִּירִי

בְּמוֹשְׁבֵי הַמִּזְרָח, אָבִיהָ עוֹד מְבַכֶּה

שְׁנֵי בְּכוֹרָיו שֶׁהַפַרְהוּד לָקַח.

 

מָה אֹמַר לְיַד מַצֵּבָה, הַאִם אֲסַפֵּר

דְּבַר הַבּוֹזְזִים וְהָרוֹצְחִים

שָׁבוּ לְבֵיתָהּ, שָׁעֲטוּ בְּרֶגֶל רוֹמֶסֶת

לְחַלֵּל בָּתֵּי כְּנֶסֶת. פַרְהוּד שֵׁנִי קָם

לְהָפֵר תִּקּוּן וְנֶחָמָה, שִׁבְרוֹן אִמָּהּ,

בֵּית חַיֶּיהָ, עָשָׁן וְלֶהָבוֹת,

עִיֵּי חֳרָבוֹת. בְּמַעֲמַקֵּי הַבָּתִּים

זִכְרֵי קְדוֹשִׁים, הַמַּחְבָּרוֹת, דַּפִּים

וְנֵרוֹת, רוּחָם בַּקִּירוֹת. פַרְהוּד מֵרִים

רֹאשׁ, מַכֶּה שׁוּב בְּצֶלֶם הַבָּתִּים,

צֶלֶם אֱנוֹשׁ. בְּאוֹר פְּנֵיהֶם

אֶקְרַב. הַמַצֵּבָה חֲתוּמָה כַּסֵּפֶר.

הַזְּמָן אֵלֶיהָ חוֹזֵר, כְּפוֹר כָּאֵפֶר

מְפַזֵּר. אֶשָּׂא אֶל גְּוִיָּתָהּ מַשָּׂא

כָּבֵד, פַרְהוּד שֵׁנִי אֵלֶיהָ נוֹדֵד.

מַצַּבְתָּהּ זוֹלֶגֶת, חַמָּה, דּוֹמַעַת

מִבִּפְנִים. אֵין גָּוֶן בָּעֲנָנִים. עַד כִּי

צַעֲקָתָהּ לְקֶשֶׁת. מִמַּעֲמַקִּים.

בַּת קוֹל טִפִּין טִפִּין.

"אֲנִי עֲדַיִן מְנַסָּה לְהָבִין".

 

תגובות

מהו מעשה מוסרי, ומהו מעשה מוסרי מאין כמוהו

כשגויים מחרימים רכוש יהוד, זה מעשה בלתי מוסרי. כשיהודים מחרימים / מפקיעים רכוש ערבי, לטובת הקמת התנחלות בלתי חוקית, זה מעשה מוסרי מאין כמוהו. לא צריך פרהוד, ולא צריך נכבה. צריך רק מוסר. וכאשר למעשה בלתי מוסרי, קוראים ציוני, הוא הופך למוסרי מאין כמוהו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בלפור חקק