אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עמקפלסט / דורית קלנר


התמונה של מירב גולן
עמקפלסט / דורית קלנר

עמקפלסט/דורית קלנר, ידיעות אחרונות, ספרי חמד

דורית קלנר, 1965, היא ד"ר לכימיה ובעלת קריירה בתעשייה, "עמקפלסט" הוא רומן הביכורים שלה.

עמקפלסט ברומן הישראלי והיפה הזה הוא מפעל לייצור פלסטיק ופולימרים בעמק יזרעאל, עפולה. ברקע פיגועים ברחבי הארץ, אריק שרון נכנס לתרדמת ופריצת מלחמת לבנון השנייה.  הרומן הוא רב-קולי ונוגע בדמויות רבות, בסביבת עפולה, דמויות שוליים (לכאורה) מהפריפריה: יעלי, חיילת משוחררת שנכנסת לעבודה במפעל בדרך מקרה וכעבודה מועדפת לחיילים משוחררים, בתה של סיגי, ספרית שלסלון שלה, ולחייה, נכנסות לקוחות רבות שלא מפסיקות לדבר ולרכל, יעלי ש"לא מתלבשת, לא יוצאת... לא רוצה להתחתן לא רוצה בעל..." (עמ' 53), הבחורה הכי יפה בכל עפולה, שגם הופכת למנהלת המחסן; נורית, מהנדסת חומרים, אימה לא מבינה את "גבריותה" – לא ממש יוצאת לדייטים ומעדיפה ללמוד, לא מעניין אותה פריטי לבושה ומראה החיצוני, מתמרדת קצת באימה כשמחליטה לא להצטרף לחנות המשפחתית אלא לצאת ללימודים, קשורה לאביה, נשואה ויתכן שפוחדת להביא ילדים לעולם כי "אחרי זה שום דבר לא יהיה אותו הדבר. הכל ישתנה" (עמ' 58), ויש לה יחסים מתוחים עם הבוסית החדשה שלה - דפנה; דפנה, "אשכנזייה", מנהלת המעבדה – תפקיד שהיה מוגדר לגבר "...ועם כל הכבוד ליהודה, זאת לא עבודה לאישה" (עמ' 48), מוגדרת על ידי דמויות אחרות כבעלת כוח ושליטה, קרה; שאדי, הדמות הערבית בסיפור, היחיד שנורית מצליחה לדבר איתו, מגדל בקושי את שתי בנותיו, ואשתו "מתחזקת" כי באמת אין לעירייה תקציב לגנים ולתשתיות, וגם קצת דמות סטריאוטיפית של השעיר לעזאזל ברומן.

הדמויות הולכות ומתפתחות סביב ציר העבודה שלהן בעמקפלסט, יש להן שאיפה לפרוץ את גבולות חייהן ואת גבולות העבודה, חלקן מצליחות חלקן חוות את הבדידות שהוא מחיר העצמאות (ואי הרחבת המשפחה) ואי אפשר שלא ליפול לקלישאה שעמקפלסט הוא מיקרוקוסמוס: כמקום פריפיאלי מקום שבו "תל אביב שבמציאות הייתה כמו עפולה רק הכל עוד יותר גדול ועוד יותר מכוער ועוד יותר מכוער" (עמ 51), כמקום עבודה שאמנם נמצא בעפולה אך שמו "ייסע איתם לנמל וישוט באנייה ויגיע לכל המקומות שכתובים בתעודת המשלוח – בלגיה וגרמניה וטורקיה וצרפת ומה לא" (עמ' 54), כמקום עבודה שבו עובדים מזרחיים, רוסים, ערבים ואשכנזים – על כל תפקידיהם, הרצון לפרוץ את המקום שבו הם נמצאים, להתברג בתפקידים גבוהים יותר, לפרוץ את גבולות המשפחה – יעלי שרוצה לגור לבד, נורית שרוצה להחליט בעצמה מתי להרחיב המשפחה ומתי לנהל את חייה ולא לאבד שליטה, דפנה – שרוצה לפרוץ את גבולות המגדר, ורוצה שבעלה יתייחס אליה כאישה עובדת בתפקיד בכיר שנקראת לנסיעות בחוץ לארץ, בדיוק כמו שאישה תתייחס לבעלה כשהוא בתפקיד בכיר ונקרא לנסיעות בחוץ לארץ.

זהו רומן ישראלי, רב קולי, כתוב היטב קריא ומלא חום על הישראליות – פריפריה, יהודים וערבים מזרחים ואשכנזים, סטריאוטיפים ועוד, והרקע הבטחוני הישראלי. אך קולן של הדמויות הנשיות הוא חזק באופן מיוחד ודורית נותנת להן מקום נרחב: יעל, נורית ודפנה. יעל, שרוצה להתפתח לצאת מהמקום הפיזי והרוחני שלה (לצאת הן מהבית והן ללימודים) והיחידה שמעודדת אותה לכך היא דפנה. נורית שתמיד הייתה שונה מאחיותיה ומאימה, שלא מיהרה להביא ילדים לעולם ולהתחתן פתאום יש לה מחשבות לא להמשיך לעבוד ולהיות בבית עם הילד (ויעלי זאת שאומרת לה "לא, זאת ממש לא את"), אבל פתאום היא מחליטה לתפוס את עצמה ומחליטה להיות המנהלת. יעלי ונורית הן דמויות שמושפעות מכוח אימן – שתיהן מבקשות להשתחרר מכבליהן ההדוק. ודפנה, (שדווקא מאחרי דמותה אין אם משפיעה) אולי דמותה של דורית קלנר עצמה, כאישה עצמית, חכמה ואינטליגנטית, בעלת תארים רבים, שהיתה יכולה להיות לה קריירה בינלאומית כחוקרת משפיעה ומרצה הכי טובה, כבעלת תפקיד בכיר שבמרדף כל היום, בנסיעות כל הזמן ויחד עם זה צריכה לתחזק משפחה אך משננת לעצמה "אל תשברי, הנה עוד מעט נסיעה מתקרבת ותיכף אשב במונית ואגיד סע ואשאיר מאחור את הבעיות שצריך לפצור והבעל שצריך לאהוב והילדים שצריך לתת והבית שצריך לשתף והלקוחות שצריך לרצות", אך לפני כן ובקולה החזק: "אבל למה לגברים מותר. למה לאריה.. כשהוא חוזר הביתה מנסיעה... מחכה האישה עם ארוחה ופינוקים, מרחיקה מעליו את הילדים, אבא עובד קשה, הוא עייף עכשיו, ואילו אני משתדלת לרכז את הנסיעות לשלושה ארבעה ימים, לעולם לא נשארת לסוף השבוע, ממהרת הביתה כדי למצוא שם מקרר ריק וילדים שמרגישים מוזנחים ובעל נרגן" (עמ' 282)

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן