אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סיפורה של ידידות בלתי צפויה: ארוחת ערב עם אדוארד


איזבל וינסנט / ארוחת ערב עם אדוארד, הוצאת מודן

איזבל וינסנט / ארוחת ערב עם אדוארד, הוצאת מודן

המספרת היא איזבל, עיתונאית קנדית בגיל המעבר שעברה לגור, לצורך עבודתה, עם בעלה ובתה בניו יורק. זהו סיפורה האוטוביוגרפי של המחברת, איזבל וינסנט, בשלב מסוים בחייה שבו הרגישה מטולטלת, תלושה, בודדה ועצובה. נישואיה מתפוררים, חייה לא נעימים, העיר הגדולה מלאה מטרדים, עבודתה במערכת העיתון לא מהנה. אדוארד הוא אביה של חברה טובה שלה וגם הוא נמצא בפרשת דרכים בחייו. אשתו שנשקה לגיל 95 נפטרה והותירה אותו בודד לאחר 69 שנים של זוגיות מושלמת. איזבל מבטיחה לחברתה לבוא לאכול עם אדוארד בחג המולד ומה שהתחיל באופן לא צפוי כמעין התחייבות לחברה טובה ממשיך  בארוחות נוספות שבהן נהנית איזבל מחברתו של אדוארד וממאכליו המשובחים. פסק זמן איכותי בתקופה נוגה ואף הרבה יותר מכך. בין אדוארד לאיזבל נוצרת ידידות של ממש וכל אחד מהם נותן אומץ לרעהו להמשיך בחייו.

איזבל מנסה להתעלם מכשלון יחסיה עם בעלה אך אהבתם של אדוארד ואשתו המנוחה מאלצת אותה לפקוח עיניים, להתמודד עם המציאות כפי שהיא ולתבוע גירושים. אדוארד ופולה לא הגשימו את חלומם המקצועי אך לא זה היה העיקר עבורם. בני הזוג חיו בגן עדן פרטי וכל יום יחד היה בשבילם מתנה. לא פלא שאדוארד התכוון להצטרף אל פולה אחרי מותה ואילולא השביעה אותו לדבוק בחיים, ייתכן שהיה מצטרף אליה מרצונו. פגישתו עם איזבל, המספקת תכלית לחייו, מחזקת בו את המוטיבציה להמשיך ולהפגין את כשרונותיו הנדירים הן בבישול ובאירוח והן בהבנת החיים ובשיחות בונות:

"כשביקשתי ממנו שילמד אותי איך לפרק עוף כדי להכין גלנטין, ידעתי שמה שיעניק לי בסופו של דבר יהיה חשוב הרבה יותר מסודות חיתוך העוף. במבט לאחור התחוור לי שאדוארד אילץ אותי לפרק לגורמים את חיי שלי, לחתוך אותם עד העצם ולבחון את הקרביים, ולא משנה כמה בלגן אני עלולה למצוא שם בפנים." (עמ' 18).

איזבל מספרת לאדוארד על עבודתה שבה היא סופגת השפלות בלי סוף, על נסיונה לצלוח את גיל המעבר, על קשייה בגידול בתה והחששות שפרידת הוריה העומדת בפתח תשבש את חייה ותשאיר בה משקע טראומטי. סיפוריה של איזבל מפיגים במקצת את בדידותו של האלמן והפרוייקט שלקח על עצמו, הוצאת איזבל מהריקנות התהומית שאליה נפלה והעצמת נשיותה, מסייע לו להתגבר על הפרידה מאשתו ומחזיר לו את תיאבון החיים. לאדוארד היו ידידים וחברים גם מחוץ לאיזבל אך רק לה סיפר על פטירת אביו, מעשן כבד, בגיל 68 מסרטן. מראהו של אביו הגווע בבית החולים היה הטראומה של חייו וזאת הייתה הפעם הראשונה שדיבר עליה.

"ארוחת ערב עם אדוארד" הוא  ספר גסטרונומי לחובבי בישול משולב בספר הדרכה הכולל מתכונים לחיים. אדוארד הזין את איזבל לא רק באוכל אלא גם בשיחות מנפש אל נפש:

"לבסוף למדתי לעקוב אחרי המתכונים של אדוארד באופן מדויק יותר, בין שהיו אלה הוראות להכנת אוכל ובין שהיו הוראות לחיים. טענותיו התבססו תמיד על כמה רעיונות בסיסיים – הוא דיבר על היכולת להכיר ב"זר שבתוכנו" ולהשיג מה שהוא אהב לכנות "מקום של מנוחה לנפש", ועכשיו מתחוור לי שהוא התכוון לביטחון עצמי וליכולתנו להיות שמחים בחלקנו. או כפי שהוא ניסח זאת, "מקום בתוך הראש שבו אנו חיים בשלום עם חיינו ועם החלטותינו." (עמ' 31).

פרידות, התאהבויות, ידידויות, מחלות, גסיסות, פטירות – פיסת החיים האוטוביוגרפית ממקלדתה של עיתונאית אנושית, משכילה ובעלת ניסיון על רקע נופיה של ניו יורק שבתה את לבי. זהו גם ספר טיולים ושיטוטים ברחבי ניו יורק לחובביה. אך יותר מכול זהו ספר מלמד, מלא עצות חכמות, מומלץ מאוד לאנשים הנמצאים בפרשת דרכים או אפילו במשבר. הספר אינו מסתיר את הטרגיות שבחיים, את תסכוליהם, עצבותם וזמניותם אך נותן כלים להתמודד אתם מתוך מבט נבון ומפוקח על קשר האהבה הרוחני שנוצר בין אדוארד לאיזבל ברגע שבו היו שניהם זקוקים לתשומת לב וחיבה. בנותיו של אדוארד לא היו אז בניו יורק ואיזבל החזירה לו כל מה שהעניק לה הוא בנדיבותו הטבעית. אדוארד הפך לאידיאל הגברי שלה וכך מצאה לעצמה בן זוג מתאים, בדמות גרסה צעירה יותר של המודל המקורי. איזבל וינסנט חולקת עם הקוראים בהצלחה רבה את תהליך השיקום, ההתחשלות והחיסון שעברה כשפגשה את אדוארד, אביה של חברתה בן ה-93 שגילה לה עולם מופלא, דאג לה כמו פיה טובה והחזיר לה את העליצות והשמחה. התקופה שעליה היא מספרת בספרה הייתה הגרועה ביותר ובאותו זמן גם הטובה ביותר בחייה. מבחינתה של איזבל, אדוארד יחיה לעד. זאת כנראה הסיבה שהספר אינו מסתיים במותו של אדוארד למרות שהוא חש שקיצו קרב.

תגובות

עוד כמה פרטים על "ארוחת ערב עם אדוארד" מאת איזבל וינסנט

הספר נכתב במקור באנגלית ותרגמה אותו אורה דנקנר. לא השוויתי למקור אבל התרגום קולח מאוד, זורם ונעים.
קישור לקריאת טעימה מהספר באתר "עברית":
https://www.e-vrit.co.il/%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%AA_%D7%A2%D7%A8%D7%91_%D7%A2%D7%9D_%D7%90%D7%93%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%93-details.aspx

קישור לדף הספר באתר "אמזון" למי שמעוניינים לקרוא אותו באנגלית:

Isabel Vincent

Dinner With Edward: A Story of an Unexpected Friendship

https://www.amazon.fr/Dinner-Edward-Story-Unexpected-Friendship/dp/1616204222

קישור לטורה של מחברת הספר ב"ניו יורק פוסט":
http://nypost.com/author/isabel-vincent/

ועוד תובנה מ"ארוחת ערב עם אדוארד"

הספר עשיר גם במשמעותה המיסטית של הסעודה שאליה מזמין כל שבוע אדואר את איזבל. הסעודה הראשונה מתרחשת בחג המולד והסעודה האחרונה עליה נרמז בספר מבססת את הקונוטציה הדתית, למרות ששני הגיבורים הראשיים אתיאיסטים. לסעוד פירושו גם לסייע, סעד/סיע, וכמו שאומרת הסופרת הגסטרונומית מפ"ק פישר, המצוטטת בספר, לאכול לחם ולשתות יין אינה חווייה גופנית בלבד. כל סעודה וסעודה עם אדואר שבה הכין לה מאכלים באהבה מנוגדות לאותה ארוחת ערב שבה איזבל ובן זוגה רבו באלימות לעיני בתם שהטיחה בהם: את הסעודה הזאת לא אשכח לעולם. אהבה והבנה, קשרים בונים, לעומת קשרים מזיקים שיש לחתוך אותם בלי היסוס, עוד תובנה שלמדה איזבל וקוראיה מהספר הנפלא, הנוגע בלב משמעות החיים ולכן מומלץ בלב שלם לכל אחד ואחד.

ועוד הוספה השמה דגש על ההיבט הגסטרונומי

אדוארד, בן 93, נולד בנאשוויל וחי בניו יורק, רצה להיות שחקן ומחזאי אך לא הצליח לפרוץ לעסקי השעשועים. הוא עבד כרתך, נגר, רפד ועוד כדי לפרנס את משפחתו ובעת ובעונה אחת כתב מחזות ושירים לאשתו האהובה פולה ולחבריו היקרים. בגיל 70 גילה את רזי המטבח הצרפתי והפליא להכין ארוחות ומשקאות. חייו וחיי מכיריו ומוקיריו קיבלו טעם חדש. הספר “ארוחת ערב עם אדוארד” בנוי על הסעודות סביבן נרקמה ידידות בלתי צפויה בין הטבח הקשיש לחברה של בתו, איזבל, מחברת הספר. כל פרק ופרק מכיל בראשו תפריט מעורר תיאבון שאותו אכלו אדוארד ואיזבל, למשל, בפרק הראשון:

סטייק סינטה צרוב בגריל ברוטב בורגיניון

תפוחי אדמה קטנים

סופלה שוקולד

יין מלבק

בפרק השני:

דג סול מבושל בוורמוט ברוטב ציר דגים

תפוחי אדמה בשומן אווז

בייבי תרד

סלט אבוקדו ברוטב גבינה כחולה

סופלה משמש

מרטיני, יין ווברה

כמו כן מכיל הספר תיאורים גסטרונומיים שונים, למשל:

השוער הודיע לאדוארד על בואי, וכשהגעתי לקומה הארבע-עשרה כבר חיכתה לי כוס מרטיני. הכוס הייתה קרה, ומעל הקוקטייל נפרש מעטה מושלם דמוי קרח. הכוס נחה על משטח הפורמייקה של דלפק המטבח, לצד קופסת פלסטיק מלאה שומן אווז שאדוארד ביקש לטגן בו פרוסות תפוחי אדמה מבושלים למחצה. אדוארד כבר עשה את הטריק הזה בעבר – מקלפים את תפוחי האדמה הקטנים והמצומקים משהו, פורסים אותם דק ככל האפשר והופכים אותם למנה בשם סארלה, על שם עיר ימי-ביניימית ששוכנת בחבל הדורדון שבצרפת. האזור התפרסם בזכות שומן האווז שהפיקו בו. לפעמים מייד אחרי שטיגן בשלמות פרוסות תפוחי אדמה – פריכות ועם זאת רכות – היה מפזר עליהן פטרוזיליה טרייה ושום קצוץ.

אדוארד כבר חימם שתי צלחות וערם על כל אחת מהן תלולית של עלי בייבי תרד. הוא בישל את דג הסול בוורמוט, וכשהיה מוכן, הניח אותו על התרד והוסיף את ציר הדגים שהכין מעצמות דגים מטוגנות קלות בחמאה עם יין לבן, גזרים, בצלים וחמאה. הרוטב בישל מעט את התרד החי. (עמ’ 23-24).

והינה קוקטייל המרטיני של אדוארד:

הוא הניח שתי כוסות מרטיני במקפיא והכין סלילים מקליפת לימון. הוא הוסיף את הסלילים לכוס הפיירקס, שגם אותה קירר, ואחרי כעשר דקות סינן את הג’ין הלימוני והוסיף את הוורמוט. הוא החזיר את המשקה למקפיא לכמה דקות ולבסוף מזג את הקוקטייל לכוסות המצוננות והוסיף קישוט. השקנו כוסות לזכרה של פולה, ורק אז טעם אדוארד ממעשה ידיו. (עמ’ 156).הסעודות השבועיות כטקסים מיסטיים משיבי נפש

איזבל מצטטת בספר את הסופרת הגסטרונומית, מפ”ק פישר (1908-1992), שכמו בת דורה ג’וליה צ’יילד (1912-2004), שגם היא מאוזכרת בספר, הייתה כוהנת בישול אמריקאית שהביאה לבני עמה את בשורת הבישול הצרפתי.

לא רק גופנו נוטל חלק בחוויה כשאנו בוצעים לחם ומערים יין לקרבנו,

כתבה הסופרת מפ”ק פישר. (ארוחת ערב עם אדוארד, עמ’ 162). הרמז הדתי ברור אף שגיבורי הספר אתאיסטים. הסעודות בספר מתעלות לדרגת טקסי קדושה חילוניים המחזירים לחיים גם את אדוארד וגם את איזבל.

התקופה בת 3 השנים שעליה היא מספרת בספרה הייתה הגרועה ביותר ובאותו זמן גם הטובה ביותר בחייה. וכל זאת הודות לטבח המעולה אדוארד שחלק אתה את סודות הבישול שלו כמו גם את תובנותיו בנוגע לדרך שבה יש לצלוח את החיים. האיש במטבח המבשל עוף צלוי שמיימי וסופלה משמש אוורירי שינה את חייה. כאשר נפגש אתה מדי שבוע לארוחות הערב הגסטרונומיות, שהכין לה ולו, חלק אתה לא רק את מתכוניו לגאלט תפוחים מושלם או את הטיפים לפירוק עוף כי אם גם את אמנות הסבלנות, ההשתהות וההאטה. איזבל למדה ממנו כיצד לעצור את החיים, להתבונן, להסתכל ולהשכיל. הודות לו ראתה פתאום את הוריה באור חדש וקיבלה כלים לבחור בן זוג מתאים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן