אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חוצה / דרור שגב


התמונה של מירב גולן
חוצה / דרור שגב

חוצה / דרור שגב, סטימצקי הוצאה לאור

דרור שגב (מתוך גב הספר), בן 47, יליד חדרה, הוא איש פרסום לשעבר. זהו ספרו הראשון.

דני שגיא, דניאל אלבז, בן 38 הוא ארכיטקט ושותף במשרד לאדריכלות, נשוי ואב לשני ילדים. הוא במקור מחדרה, ממוצא מזרחי (כנראה מרוקאי) ו"יש בי כמיהה לחזור ולהרגיש הכי דניאל אלבז שאפשר, שקוף, פעור, חשוף" (עמ' ).

הספר מתחיל כך: "אני עייף". התחלה כזאת, יש בה מן הסקרנות: למה, ממה, מה עושים עם זה ואיך נחים, איך מתעוררים מחדש. דני פוחד להתפרק, הוא מתגעגע לבית סבתא נינט – לאוכל, לחוויות הילדות, לנוף. כבר בילדותו הוא אהב מאוד ספרים, אהב לברוח לעולם של גיבוריו ובספר מוזכרים כותרים רבים של ספרים, רובם קלאסיקות של ילדות, מוסיקה וסרטים. הנראטיב מלווה כולו ברשימה מרשימה של ספרים ופסקול נהדר של מוסיקה נפלאה. דני חש חצוי וחציו רחוק מאוד מדניאל אלבז, השאיפה שלו להתקרב לאותו דניאל הרחוק ולהשלים איתו. הוא מרגיש שהוא התרחק – פיזית ומנטלית – מנוף ילדותו. כאדריכל הוא בונה יסודות, בונה בתים לאנשים שביתם הוא חלומם, אבל ככול שהוא מוכר את החלומות האלו כך נפערים החורים בליבו. הוא מרגיש שהוא חייב לנסוע כדי "להחזיר את מה שאבד, למלא את מה שהתרוקן" (עמ' 43). כאדריכל ביתו שלו, הוא מרגיש, הולך ומתפרק..

מערכת היחסים שלו עם אישתו נועה מגיעים למבוי סתום, הוא מאוד אוהב אותה אך מרגיש שהם מתרחקים אחד מהשני, ולכן הוא מרגיש צורך לצאת למסע. הוא מתחיל את המסע הפרטי שלו בבוקר יום אחד שבו הוא מוריד את הילדים לגן ונעלם. הוא מתנתק מהעולם, מנתק טלפון נייד, ונוסע ליעד בלתי מוגדר. לכאורה. במערכת המוזיקלית שלו הוא מאזין לניל יאנג (אולד מן) וגם לאהוד בנאי ("קרוב") ויוצא לטרוף את העולם. הוא פוגש שני תיירים – תייר ותיירת – וסקס חד פעמי מסעיר את חושיו, אך מחזיר אותו לגעגועיו לנועה, אשתו. זה גם מחזיר אותו אחורה אל ילדותו ו"אני נזכר בשכונה שלי, זו המעורבבת בעדתיות ובטעמי שמחה" (עמ' 76). המסע הזה מפגיש את דני של ההווה עם דניאל של העבר, העבר הקרוב והעבר הרחוק, ואלו מתערבבים בנרטיב, ללא סימוני פרקים אלא בכתיבה אישית שחוזרת קדימה ואחורה. כך, אנו מתוודעים אל חברו הטוב שי, שי שאבל על משפחתו, שי שמלא עצב ומנסה לעזור לחברו לחזור אל עצמו, ולאסוף את עצמו מחדש. שי מבקש מדני להצטרף אליו למסע, אך המסע שהוא מבקש הוא מסע רגלי בישראל, בניגוד לחלומו של דני לעשות מסע מחוץ לארץ, שיחד יעשו את שביל ישראל – השביל שחוצה את מדינת ישראל. החצייה הזאת מדרום לצפון וממזרח למערב במשך תשעה עשר ימים מאפשרת לשי לדבר על הכאב העצום שלו ועל ניסיונותיו להתרפא, בסופו של המסע הוא מנהל שיחה נוקשה עם דני, שיחה שעוזרת לדני להבין כמה דברים על עצמו ועל אופן התנהגותו. בסופה של השיחה הוא מרגיש בעצמו אבל "על משפחתי, על נועה שלי, על ההורים שלי שהוצאתי עצמי מעולמם, אני אבל על השכונה שאיננה.." (עמ' 210).

זהו מסע חוצה: חוצה מדינה, חוצה אישיות, חוצה חברויות, חוצה מערכות יחסים, חוצה נישואין, חוצה משפחות, חוצה עדות, חוצה שכונות וערים – מסע שחוצה ומאחד. אך האם דן שגיא יתאחד מחדש עם דניאל אלבז?

כפי שכתבתי לעיל, דרור שגב מזכיר ספרים רבים, ופס הקול הוא רחב וקלאסי, אך יש סרט אחד וספר אחד ששגב חוזר אליהם מספר פעמים. הסרט, "אדם בעקבות גורלו". זהו סרט מסע  המספר את סיפורם של שני אופנוענים (פיטר פונדה ודניס הופר) שנוסעים ברחבי ארצות הברית (ובדרך יפגשו את ג'ורג' – ג'ק ניקולסון שם מתקיים דיאלוג בלתי נשכח), סרט שמסמל את עלייתה ונפילתה של תנועת ההיפים. והספר "יונה בודדה" שגם הוא מספר את סיפורם מסעם של שני מגדלי בקר, חברי נפש.

אני אוהבת את מטבעות הלשון ששגב משתמש בהן, את הלהטוטנות בשימוש במילים, את הכתיבה היפה והתמה של ההסתכלות פנימה, אל תוך הנפש באופן אמיתי, בלי רצון להתיפייף, להתנשא, או רצון למצוא חן בעיני האקדמיה. יש משהו פשוט, רגיש ונקי בספר היפה הזה. זאת חוויה קריאה שבה הרגשתי, טעמתי, ראיתי, הרחתי והאזנתי - השתתפתי פיזית במסע ובחוויה.

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן