אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מה חשב צ'רצ'יל?


וינסטון צ'רצ'יל במהלך ועידה בקוויבק, 1944

  וינסטון צ'רצ'יל היה ראש ממשלתה המיתולוגי של האימפריה הבריטית רוב מלחמת העולם השניה. גם לפני שנתמנה לראש ממשלה (ב-10 למאי 1940), היה חבר קבינט, והלורד הראשון של האדמירליות. בריטניה נאלצה לסגת מצרפת, וכניעתה של צרפת העמידה אותה במצב בו היא למעשה בודדה במלחמה נגד גרמניה. מה חשב צ'רצ'יל? כיצד תכנן את מלחמתו בגרמנים? איזה משאבים עמדו לרשותו?
הבה ונצטט את לשונו של צ'רצ'יל עצמו, בספרו על מלחמת העולם השניה (כרך ב, עמ' 196 במהדורה העברית):  "תגובתי הראשונה על "נס דונקירק" – הייתה לנצל אותו כהלכה על ידי יזימת התקפה נגדית". מה טיבה של התקפה נגדית זו?
כך הוא כותב במכתב אל הגנרל איזמי, בתאריך 4.6.1940:[1]  "אבל אם כה קל הוא לגרמנים לפלוש אלינו על אף הכח הימי – אולי ירגישו אחדים בנטייה לשאול את השאלה: "מדוע יש לחשוב כי נבצר מאתנו להם משהו מעין זה"? ...ואנחנו צריכים לגשת מיד למלאכה, ולארגן כוחות פשיטה על החופים האלה, שבהם האוכלוסין הוגים ידידות. כוחות כאלה יכולים להיות מורכבים יחידות שלמות לעצמן, מצויידות כהלכה, המונות, נאמר, מאלף עד לא יותר מעשרת אלפים במשולב". כך מתכנן ראש הממשלה של האימפריה הבריטית, השולטת על חצי עולם, את מלחמתו בגרמנים! לא גיוס המוני של כוחות מכל רחבי אימפריה! לא הקמת צבא של מליונים האמור לכבוש את צרפת, בלגיה, הולנד, דנמרק, ונורבגיה! יחידות המונות לא יותר מעשרת אלפים חייל! כך הוא יכבוש בחזרה את אירופה מידי היטלר!  יומיים אחרי זה, נשלח תזכיר נוסף אל שלישו הצבאי, הגנרל איזמי, בתאריך ה-6.6.1940:[2]   "כשיגיעו האוסטרלים, שאלה היא אם לא מן הראוי יהי לארגן אותם ביחידות של 250 איש, מצוידים ברימונים, מרגמות, טומיגאנים, כלי רכב משוריינים, וכיוצא בזה, שתהיינה מסוגלות לפעול נגד התקפה בארץ הזאת, אבל מסוגלות גם לנחות בחופים הידידותיים הנתונים עתה בידי האויב".
 לא אוגדות שלמות הפולשות לאירופה! יחידות בנות 250 איש!
באותו תזכיר הוא אומר:  "יש להכין מבצעים בחיילות מאומנים במיוחד מטיפוס הציידים, שיוכלו לפתח שלטון טרור בחופים האלה, קודם כל על ידי שיטת "טבח וברח". אבל אחרי כן, או אולי בשעה שנהיה מאורגנים, נוכל להפתיע את קאלה או את בולון, להרוג ולשבות את חיל המצב של ההונים, ולהחזיק במקום עד שתיעשנה כל ההכנות להשתלט עליו במצור או בהסתערות כבדה, ואז להסתלק... אני מקווה כי ראשי המטות יחדיו יציעו לי אמצעים להתקפה נמרצת, נועזת, ובלתי פוסקת על כל קו החוף הכבוש בידי הגרמנים... מסתבר כי בשעה שיעלו טובי החיילות להתקפה על פאריז, יישארו רק חילות הקו הגרמניים הרגילים. יש למרר את חייהם של אלה בייסורים קשים".
למזלה הטוב של בריטניה כנראה לא נתקבלה תכניתו של צ'רצ'יל. מלבד מתקפות בודדות שנועדו בעיקר לצרכי מודיעין (חטיפת ראדאר גרמני), או פיצוץ של כמה אניות, לא בוצעו פשיטות יבשתיות בהיקף גדול בחופי צרפת. הפשיטה האחת שכן בוצעה, הייתה הפשיטה לדייפ, בתאריך ה-19.8.1942, זאת אומרת למעלה משנתיים אחרי תזכירו של צ'רצ'יל, שנכשלה כשלון חרוץ. הייתה זו פשיטה בסגנון שעליה דיבר צ'רצ'יל, והשתתפו בה כ-6000 איש, רובם קנדים. התוצאה: 3623 הרוגים ושבויים, 119 מטוסים הופלו.[3]   
הוא ממשיך ומספר:[4] "בקיץ 1941 הטעימו ראשי המטות כי התכנית לבניית אסדות נחיתה נוגעת רק במבצעים קטני ממדים; וכי חזירתנו אל היבשת בסופו של דבר תדרוש מאמץ גדול הרבה יותר מזה שיכולנו להרשות אז לעצמנו".
באותו קיץ (בתאריך 25.7.1941) שלח צ'רצ'יל מכתב לרוזוולט, ובו הוא כותב: " ...בקווים כלליים ביותר, עלינו לחתור תחילה לחיזוק ההסגר והתעמולה. אחרי כן עלינו לגשת להפצצה אוירית בלתי פוסקת, וגוברת והולכת, על גרמניה ואיטליה. צעדים אלה לכשעצמם אפשר שיביאו לידי תסיסה או התמוטטות מבית. אבל יש גם לעבד תכניות לבוא לעזרת כל העמים הנכבשים, על ידי הנחתת צבאות שחרור כאשר תכשר השעה לכך".
זאת אומרת: אין תכנית מגירה ברורה לפלישה לאירופה. עדיף להמריד את תושבי המדינות על הנאצים, להפציץ הפצצות טרור בלתי פוסקות, שתגרומנה לכניעתן של גרמניה ואיטליה, ורק אז נחשוב על פלישה לאירופה.
והנה הוא מוסיף:[5] "נוכח הסיפורים המרובים על סלידתי כביכול מכל סוג נחיתה נוכח התנגדות בקנה מידה גדול, דוגמת זאת שבוצעה בנורמנדי ב-1944, אולי כדאי שאבהיר כי מלכתחילה סיפקתי אני חלק גדול מן הדחף והסמכות ליצירת המנגנון והארמאדה העצומה להנחתת שריונים לחופים, שעכשיו הכל מודים כי בלעדיהם לא היו מבצעים גדולים כאלה בגדר האפשר".
כל הרואה את הדברים המצוטטים רואה בבירור כיצד הוא לא התכונן לפלוש לאירופה!
גם משפט הסיום שלו הוא מלאכת מחשבת של התחמקות מתשובה כנה. הוא בעצמו מודה בחצי פה שהוא רק הכין את התשתית הרעיונית למכשור שבאמצעותו ניתן היה ליצור את האפשרות לפלישה. הוא כלל לא מדבר על הכנות מעשיות או לפחות תוכניות אופרטיביות לפלישה מעין זו. הדבר היחידי שניתן לומר עליו שנשמע כהצעה רצינית למלחמה בגרמניה ואיטליה הוא הפצצה מסיבית עליהן, שתביא לכניעתן. אז על מה סמך צ'רצ'יל בזמן שהחליט להמשיך במלחמה? האם היה לו כח מפציצים כזה? האם על ידי מתקפות קומנדו בלתי פוסקות? המרדה של העמים תחת שלטון הכיבוש? הוא לא ידע מה קורה בצרפת, הולנד, נורבגיה, פולין, דנמרק? מי בדיוק ימרוד? באיזה נשק? אם צרפת עם צבאה שנחשב מבין החזקים באירופה לא הצליחה להתמודד עם ה"ווהרמאכט", יצליחו כמה אנשי מחתרת?
הבה ונמשיך לבחון את דבריו, וכך הוא כותב בספרו (כרך ב, עמ' 207): "בימים אלה של קיץ 1940 לאחר נפילת צרפת – היינו יחידים לנפשנו. אף אחד מן הדומיניונים הבריטיים, גם לא הודו ולא המושבות, לא יכלו לשלוח עזרה מכריעה, או שלא יכלו לשלוח מה שבידם בעוד מועד".
ומול מה עומדת בריטניה?
הבה ונמשיך לצטט מלשונו שם: צבאות גרמניה העצומים ועטורי הניצחון, המצוידים כהלכה ומאחוריהם עתודות גדולות של כלי נשק ובתי נשק שנלכדו – היו מתקבצים לקראת המהלומה הסופית. איטליה, אשר לה כוחות מרובים ועזי רושם – הכריזה עלינו מלחמה, והייתה תאבה להביא עלינו חורבן בים התיכון ובמצרים.[6] במזרח הרחוק נשקפה יפן בזעף עמוק מחקר, וביקשה בתקיפות לחסום את דרך בורמה לאספקה המיועדת לסין.[7] רוסיה הסובייטית הייתה קשורה לגרמניה הנאצית בחוזה שלה, והגישה להיטלר עזרה חשובה בחומרי גלם. ספרד, שכבר כבשה את האזור הבינלאומי של טנג'יר, עשויה לפנות נגדנו בכל רגע, ולדרוש את גיברלטר, או לקרוא לגרמנים שיעזרו לה להתקיפה, או להעמיד סוללות תותחים כדי להפריע למעבר במיצר.[8] צרפת של פטן ובורדו, שממשלתה עקרה עד מהרה לוישי, עשויה בכל יום להיאלץ להכריז עלינו מלחמה.[9] מה שנותר מן הצי הצרפתי בטולון, דומה היה שהוא נתון לשליטת הגרמנים.
 מה מעמיד צ'רצ'יל נגד כל זה? "ידוע היה כי צבאותינו במולדת אין להם כמעט שום נשק חוץ מרובים. לאמיתו של דבר היו בדוחק חמש מאות תותחי שדה מכל הכיוונים, ובדוחק היו מאתיים טנקים בינוניים או כבדים בכל הארץ כולה".
בהמשך הוא כותב (כרך ב עמ' 218-219): "משך חודש יולי הובאו כלי נשק אמריקאיים בכמויות ניכרות בשלום מעבר לאטלנטי... משהגיע השיעור הראשון מחצי מליון רובי ה-300' למשמר המולדת (ואם גם בצירוף תחמושת של כ-50 כדור בלבד לכל רובה, שמהם העזנו לחלק עשרה בלבד, ובטרם יופעלו בתי חרושת כלשהם) – היה באפשרותנו להעביר שלש מאות אלף רובים של 303' מטיפוס בריטי ליחידות הגדלות במהירות של הצבא הסדיר".
במילים אחרות: לבריטניה לא היו אפילו רובים, ולא היה לה צבא סדיר! לא הייתה תעשיית תחמושת לנשק קל!
הוא ממשיך: "כמה מומחים אניני דעת משלנו עקמו את האף למראה תותחי ה"שבעים וחמישה", שאלף פגזים לכל אחד מהם. לא היו עגלות תותח, ולא היו דרכים לרכישת תחמושת נוספת מיד... אבל אני לא הייתי מוכן לכל עקימת חוטם. ומשך שנות 1940 ו-1941 היו תשע מאות תותחי ה"שבעים וחמישה" האלה תוספת גדולה לכוחנו הצבאי היעוד להגנת המולדת. נקבעו סידורים ואנשים אומנו להעלותם על קרשים לתוך מכוניות משא, לשם העברה ממקום למקום".
זאת אומרת: אין בתי חרושת לייצור פגזים!  ועל סמך זה הוא מחליט להילחם נגד גרמניה? בשביל מה?
 ואכן, בריטניה לא נלחמה עם גרמניה שום מלחמה יזומה עד הפלישה לנורמנדיה. פשיטות ספורות (איי לופוטן, סנט נאזאר, דייפ), ומתקפת הפצצות מאמצע שנת 1942. במצרים היא נלחמה עם איטליה, ועם כח חיזוק גרמני זעיר (ביחס למה שהיה ברוסיה במתקפת ברברוסה). ביוון היא שלחה כח לעזור ליוונים להלחם נגד הגרמנים. שבעים וארבע אלף איש![10] זה מה שיכלה האימפריה הבריטית האדירה לשלוח כדי לעזור לבני בריתה. זאת בשעה שהאיטלקים מנו 565000 חייל[11], והגרמנים שלחו להתקפה 3 דיוויזיות שריון, 2 דיויזיות הרריות, ו-4 דיויזיות רגלים! סך הכל 680000 חייל! מול 100 טנקים בריטיים עמדו 500 טנקים גרמנים![12]
 ולזה ייקרא מלחמה?
 הבה נמשיך ונצטט מתוך דבריו של צ'רצ'יל. וכך הוא כותב בספרו (כרך ב, עמ' 210): "ב-19 ביולי נשא היטלר את נאום הניצחון שלו ברייכסטאג, אשר בו... השמיע את מה שקראו הצעת השלום שלו.
המשפטים העיקריים היו: "בשעה זו רואה אני לי לחובה לפני מצפוני אני לפנות שוב לתבונה ולשכל הישר בבריטניה לא פחות מאשר במקומות אחרים. נראה לי שמצבי עכשיו מאפשר לי לפנות בקריאה זו, הואיל ואיני אויב מנוצח המבקש חסדים, אלא המנצח המדבר בשמה של תבונה.איני רואה כל טעם לכך שתימשך המלחמה הזאת. לבי דואב למחשבה על הקרבנות אשר תדרוש... אפשר שמר צ'רצ'יל ידחה את דברי אלה באמרו כי אינם אלא פרי פחד וספקות ביחס לניצחון הסופי. במקרה זה הרי מצפוני נקי ביחס לבאות".
אין כאן הצגת תביעות טריטוריאליות או אחרות, אלא הזמנה לשיחות שלום. מדוע דוחה אותה צ'רצ'יל?
הוא מוסיף שם: "בימים שלאחר כך נלוו על מחוה זו פניות דיפלומטיות באמצעות שוודיה, ארה"ב, והותיקן".
מהי מסקנתו של צ'רצ'יל? כך הוא כותב: "לאמיתו של דבר לא הייתה זו הצעת שלום, אלא הצעה של נכונות לקבל את הויתור מצד בריטניה על כל מה שעליו יצאה להלחם".
ועל מה יצאה בריטניה להלחם?
הוא ממשיך וכותב: "מאחר שהממונה על ענייני השגרירות הגרמנית בוושינגטון ניסה לבוא בדברים עם שגרירינו שם – שלחתי את המברק הבא:[13]  "אינני יודע אם הלורד הליפקס נמצא היום בעיר, אבל יש להגיד ללורד לותיאן שלא ישיב בשום פנים על איגרתו של הממונה עלך ענייני השגרירות הגרמנית".     
וכך הוא ממשיך: "במוצאי ה-22 לחודש "דחה" שר החוץ את "קריאתו של היטלר להכנע לרצונו".
הוא העמיד זו כנגד זו את תמונת אירופה של היטלר, ואת תמונת אירופה זו שלמענה אנחנו נלחמים, והכריז כי "לא נחדל מהילחם עד אם תובטח החירות".
דהיינו: בריטניה אינה נלחמת עבור עצמה ח"ו, אלא כדי להבטיח את עתידה של אירופה.
הוא ממשיך וכותב את הסיבה האמיתית להחלטה זו: "אולם למעשה כבר נדחה כל רעיון של משא ומתן על ידי העיתונות הבריטית והבי.בי.סי, בלי כל זירוז מצד ממשלת הוד מלכותו, מיד לאחר שנשמע נאומו של היטלר ברדיו".
זאת אומרת: דעת הקהל היא שהכריעה שלא ייחתם הסכם שלום!
הוא מציין שלמרות זאת עדיין נמשכה פעילות דיפלומטית גרמנית מתמדת מאחורי הקלעים; וב-3 לאוגוסט נעשתה פנייה נוספת ממלך שוודיה. האם אכן הדברים כה הרואיים כפי שמתאר אותם צ'רצ'יל? הבה נעבור לספרו של אייאן קרשו, "הכרעות גורליות (המהדורה העברית, פרק ראשון).
 וכך הוא כותב (עמ' 46): "היו מי שרצו לשים קץ לסכסוך עוד לפני שהחל במלוא עוזו, על ידי משא ומתן עם ממשלת היטלר. בסתיו 1939 קיבל צ'מברליין אלפי מכתבים מאנשים פרטיים, שביקשו לסיים את המלחמה על ידי משא ומתן לשלום. אמנם לא הייתה "מפלגת שלום" מוצהרת, אך אישים שונים – מרביתם שמרנים, וכמה חברי בית הלורדים בעלי קשרים טובים בחלונות הגבוהים – הביעו תקוות למשא ומתן ולהסדר. ואולם הממשלה לא גילתה כל נכונות ללכת במסלול הזה. הצעת השלום של היטלר, ב-6 באוקטובר 1939, נדחתה ללא היסוס".
מדבריו כאן נראה שאכן הייתה מגמה בבריטניה שלא להתערב במשבר אירופי.
הוא מסיים בכך שהממשלה הייתה מאוחדת בדעתה שלא להיענות להצעות השלום של היטלר. אך כאן לכאורה הוא עושה חוסר צדק עם הקורא הרגיל, שאינו נוהג לקרוא הערות שוליים. בהערה בסוף הספר (מס. 31) הוא מצטט את המקור לדברים אלו: יומניו של סר אלכסנדר קדוגן, מנכ"ל משרד החוץ; ואת ספרו של כריסטופר היל: ."Cabinet decisions on foreign policy"
אולם אח"כ הוא מוסיף: "אלא שהדלת להסדר במשא ומתן על בסיס תנאים מוסכמים לא הייתה סגורה כלל ועיקר. עם הזמן הגיעו לגרמנים ידיעות, כי ר"א באטלר, תת השר במשרד החוץ, הבהיר זאת לשגרירי ברית המועצות ואיטליה בלונדון". זאת אומרת: למרות הדחייה הרשמית של הצעת השלום, נעשו גישושים דיפלומטיים להסדר.
הווי אומר: עמדתה של ממשלת בריטניה, אף לפני שירתה את הכדור הראשון במלחמה, הייתה לנסות ולהגיע להסדר שלום.
הוא ממשיך (עמ' 47): "בערב 10 במאי היה וינסטון צ'רצ'יל ראש הממשלה. ...מקץ שבועיים היה גורלה של צרפת תלוי על בלימה, וכמעט כל כח המשלוח הבריטי היה נתון בסכנה גדולה, על סף נפילה בשבי או השמדה...הסכנה האורבת אילצה את קבינט המלחמה לקבל את אחת ההחלטות הדרמטיות ביותר שממשלה בריטית נאלצה לקבל אי פעם: האם לפתוח ערוצים למשא ומתן על שלום עם היטלר, או להמשיך להלחם. לא היה מחסור באישים, קצתם גורמים רבי השפעה, שנטו, באי רצון, לפתוח במשא ומתן על תנאי שלום של כבוד כבדרך הפעולה ההגיונית היחידה העומדת לרשות בריטניה במצבה הקשה".
אין זו התמונה אותה מצייר צ'רצ'יל, ובה הוא מתאר הסכמה גורפת להמשך המלחמה עם גרמניה. הוא ממשיך ומתאר באריכות כיצד ממשלתו של צ'רצ'יל ניסתה לפנות לאיטליה, שעדיין לא נכנסה למלחמה, כמתווכת. צ'רצ'יל שרצה להלחם, היה בעמדת מיעוט. בעיקר התנגד לו שר החוץ, הלורד הליפקס. לבסוף, באופן בלתי צפוי, גברה ידו של צ'רצ'יל. הוחלט להמשיך במלחמה. האם חבריו האחרים לא חשבו על טובתה של בריטניה כאשר רצו להגיע להסדר שלום? ואולי יש כאן דבר מה שההסטוריה הרשמית לא מגלה לנו?
לכאורה התשובה לשאלה מופיעה בספר "hitler's spy chief" (מאת רי'צרד באסאט) על אדמירל וילהלם קאנאריס, ראש ה"אבווהר", הוא ארגון הביון של הצבא הגרמני. שם (עמ' 193) מסופר שצ'רצ'יל קיבל באמצעות קשר חשאי עם ה"אבווהר", שכידוע היה מרכז התנגדות פעיל להיטלר, כבר ביוני, שתכנית הפלישה לבריטניה הגיעה לידי קייטל כבר ב-2 ביולי, אבל היטלר מזמן איבד בה ענין.
מה צ'רצ'יל לא מספר? מה הוא עוד ידע, באמצעות המידע שקאנאריס הדליף אליו? האם היה לו מידע מוקדם שהיטלר דיבר על מתקפה ברוסיה עוד לפני המלחמה במערב? האם לא רצה לשתף בכך את חביריו בממשלה באופן ברור, כדי שמקורות המידע שלו לא ייחשפו? האם על כך סמך כאשר החליט להמשיך את המלחמה למרות הכל?
 
                                                                                                    
 
[1] שם, עמ' 197.
 
[2] שם, עמוד 199.
 
[3] מתוך ויקיפדיה העברית, ערך: "הפשיטה על דייפ".
 
[4] ספרו של צ'רצ'יל, שם, עמ' 204.
 
[5] שם, עמ' 206.
 
[6]בתרגום חופשי: לגזול את מצרים מהגזלן הבריטי, שגזל אותה מהעם המצרי.
 
[7]בתרגום חופשי: האימפריאליסט הבריטי ששולט בבורמה ללא שום הצדקה, עוזר לעם הסיני נגד האימפריאליסט היפני, שמבקש לחקות את מורו הגדול מאירופה, ששולט על חלקים עצומים באסיה, ובכך מסכן את מעמדה של האימפריה הבריטית.   
 
[8] אכן מזעזע! שטח ספרדי שהופקע ממנה ב1704 על ידי בריטניה, שהתערבה במלחמה לא לה (מלחמת הירושה הספרדית), וספרד מעולם לא ויתרה עליו, וניסתה לכובשו בחזרה לפחות פעמיים מאז.
 
[9] צעד נבון ביותר מצידה, אחרי שהגיעה להכרה שעדיף לה ללכת עם החזק.
 
[10] לפי ויקיפדיה באנגלית, ערך: ""battle of Greece מדובר ב-62000 איש.
 
[11] מתוך ויקיפדיה העברית, ערך "מלחמת איטליה-יוון".
 
[12] שם. לפי הגירסה של הויקיפדיה באנגלית מדובר ב-1200 טנקים!
 
[13] בתאריך 20.7.40. זאת אומרת: יום אחרי נאומו של היטלר.
תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן