אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסיני שקרא עיתון בתור לגרדום / ריקרדו סטרפאסה


התמונה של מירב גולן
הסיני שקרא עיתון בתור לגרדום / ריקרדו סטרפאסה, תשע נשמות, 116 עמודים, תרגום: סוניה ברשילון

הסיני שקרא עיתון בתור לגרדום / ריקרדו סטרפאסה, תשע נשמות, 116 עמודים, תרגום: סוניה ברשילון

ללא ספק הספר הזה הוא כמו תחילתו של השיר המפורסם I started a joke..

הספר הקטן הזה, 116 עמודים של קריאה רציפה ומהנה, נפתחים באידיליה: שכונת פלרמו בארגנטינה, יום שישי בערב, לא חם לא קר והעננים מציירים משהו בשמיים. הממשלה, כמו בכל אידיליה, או אוטופיה, מעניקה מידי פעם שבעה ימי שבתא לאזרחיה, סתם כך כיוון שהיא מרוצה מהם. באותו יום, גבריאלה היפהפייה, יטען הכותב שוב ושוב, המתינה לדייט שלה "לקראת האושר או השיגעון". הדייט שלה, בסואלדו, כמו שמו של הפסיכואנלטיקאי שלה, הוא סופר (של ספר אחד שמעולם לא פורסם), יטען הכותב שוב ושוב כמו להעמיק את ההגחכה. כשאחד מהסועדים במסעדה קם ויוצא גבריאלה היפה חומדת לה לצון ומחליטה להשתעשע עם הסופר (של ספר שמעולם לא פורסם) ולספר לו על חברה הסיני, שרצה לשחרר את עמו מהסינים ולקרוא למדינה החדשה שלהם פרגוואי. אך מי ששאף לעצמאות, כמו בכל אגדה, תפסו וכלאו עד להוצאה להורג. יש כאלו שבחרו להמתין להוצאתם להורג על ידי קריאה של התנ"ך, של קונפציוס, או של הבודהה, רק אביו של חברה קרא עיתון. לשאלתו של חייל אמריקאי ענה לי פו, בסינית, שהוא קורא עיתון מכיוון שהשלום מתקדם בצעדי ענק ויתכן שהאסירים יקבלו חנינה עד שיגיע תורו. כשהחייל מבקש ממנו לדבר אנגלית, לי פו משתעשע עם החייל והלה מתעצבן ויורה בו במקום. למחרת נחתם הסכם השלום והאסירים שוחררו. בסואלדו רוצה מאוד להצטרף למאבק לשחרור העם הסיני ומחליט על פעולה על דעת עצמו. כשהוא חוזר ממנה מכריז המספר שהוא חוזר אדם חדש (שונה), והאוטופיה שתוארה בהתחלה מתגלה כדיסטופיה מוחלטת. מכאן ואילך מתרחש רצף בלתי נמנע של אי יכולת לשלוט בדחפים הן של גבריאלה היפה שמבקשת חזור ובקש מהסופר (של ספר אחד שלא פורסם) שלא יצעק, והן של הסופר (של ספר אחד שלא פורסם) שמרותק ומשועבד ליופיה האינטנסיבי של גבריאלה היפה.

כל זאת כתוב באירוניה, סוריאליזם פרוידיאני אך גם ביקורת צורבת כנגד הרודנות ששלטה בארגנטינה זמן רב. גם שמו של בסואלדו המפוצל – גם הסופר (שכתב רק ספר אחד שלא פורסם) וגם הפסיכואנלטיקאי אולי מבטאים את הצד השפוי והלא שפוי של האינדיבידואל ושל המדינה הרודנית. ואולי לא בכדי משלב ריקרדו סטרפאסה את ארגנטינה וסין באותה "בדיחה", אולי בכל זאת יש דמיון בין סין – בתקופה של מאו לארגנטינה של חורחה רפאל וידלה – אופן ההשתלטות על המדינה, חובת החברות במפלגה, ההרג ההמוני כלפי מי שהתנגד והרדיפה אחריו.

הכל התחיל כבדיחה But the joke was on me

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן