אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כחול, סגול עמוק / הדר מרחב-נאמן


התמונה של מירב גולן
כחול, סגול עמוק / הדר מרחב-נאמן, הוצאת: עולם חדש

כחול, סגול עמוק / הדר מרחב-נאמן, הוצאת: עולם חדש

אבי, קרדיולוג, מקבל אישור לעבוד בבית חולים באוסטרליה במשרת חוקר. הוא חוקר אי ספיקת לב ומתמקד בתאים ובתיאוריה על יכולתם לרפא צלקות לבביות ולשקם את הנזק שהסב המחסור הרגעי בדם, בחמצן, בחיים. דומה שזה נשמע כמו החיים עצמם: האם לאדם יש יכולת לרפא צלקות נפשיות? לשקם את הנזק שמסב הכאב, חוסר באהבה, כישלונות? האם אבי יצליח במשרת החוקר שלו?

עבודת המחקר של אבי הקרדיולוג הופכת למושא חייו: אבי ורחל נשואים ולהם בת, תמר, "זמן רב". כלומר, זמן רב שתמר היא ביתם הבכורה והיחידה. אנו למדים שבתמר יש משהו מסתורי, איזשהו כאב חבוי, יצר נדודים, משהו שיגרום לה להיעלם כשרחל, אימה, נושאת ברחמה תאומים. ביום בהיר אחד, באורח בלתי רגיל, תמר מדברת יותר ממילה או שתיים ומבקשת מאביה המופתע לצאת לטיול. היא לוקחת עימה תיק, שבדיעבד הקורא לומד שהיה מוכן מראש ומבקשת מאביה לטייל קרוב לצוק המשקיף לאוקיינוס הכחול הגדול. לפתע, מבחין האב שתמר נעלמה. הוא מסתכל כה וכה שואל בחרדה אנשים בסביבה ומבין שביתו קפצה אל הים. גופתה של תמר לא נמצאת והאב הכאוב מסרב להאמין שהיא מתה וימשיך לחפש אותה כל חייו, אולי מתוך אשמה שהוא לא היה קרוב אליה כל כך הן פיזית והן מנטלית. האם בסופו של דבר תשלים עם דבר מותה ותאמין בחיים. הקורא למד שתמר ניצלת על ידי דייג וממשיכה לחיות איתו מספר שנים. כך מתחיל החלק הראשון, "כחול". החלק השני, "סגול עמוק", מתאר את המשך חיפושיו של האב, הרצון של האם להשאיר את העבר בעבר ואת תמר ממשיכה לגדול ועוברת למקום אחר. החלק השלישי והאחרון, "העולם", מתמקד בחזרה לנקודת המוצא בסידני, אוסטרליה. כדי להימנע מספוילרים אפסיק כאן את תיאור העלילה.

כתיבתה של הדר מרחב-נאמן רגישה ומרגישה, חודרת לבבות ובוחנת את היכולת של הלב להירפא מהכאב. האם אבי הקרדיולוג, בוחן הלבבות בעצמו, מצליח במשרת החוקר שלו על היכולת של התאים להירפא? האם אבי מצליח לשכוח ולהיאחז בהווה? אבל מלבד עומק הכתיבה של הדר אל מצולות הנפש של הוריה, מפתיע למדי, וכאן אני לא יכולה להימנע מספוילר – את חוסר הרגשות של תמר. כלומר, תמר כמעט ולא חושבת על הוריה, על מה שהשאירה מאחור, על העבר, על הולדת אחיה התאומים. היא נעה במרחב אגואיסטי, לטעמי, שבו היא דואגת לקיומה המידי, לרצון לנדוד – אכפת לה מקיומה האקזיסטנציאליסטי המידי. לא ממש אכפת לה מה היא לובשת, מה היא אוכלת הדבר היחידי שהיא ממש דואגת לו – שיהיה לה מעט כסף כדי לרכוש ולקרוא ספרים. את הספרים היא מקריא לזקן, הנרי. גם כשהיא נוטשת גם את הזקן וממשיכה בנדודיה, גם אז – היא חושבת על הזקן ולא על הוריה שנטשה, שנעלמה מחייהם בלי הסבר, בלי אות כלשהו.

עם היעלמותה של תמר העלילה נעה בין שתי עלילות מקבילות – חייה וחיי הוריה והשאלה הגדולה המרחפת מעל היא מהי נקודת המגוז שלהם, האם הקווים המקבילים הללו ייפגשו? האם האב יבסס את מחקרו על המציאות? אני יכולה רק להגיד שהדר מרחב נאמן מצליחה לענות על השאלה כך: התשובה אינדיבידואלית. אין חוקיות.

מאוד אהבתי את הספר הרגיש, עומק החיפוש והחיטוט בנבכי הנפש בלי ליפול לשמאלץ. כתוב נהדר!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן