אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרשימה השחורה: סקירת עונה שנייה


התמונה של אביגיל אגלרוב
הרשימה השחורה: סקירת עונה שנייה

הרשימה השחורה: סקירת עונה שנייה

סקירת העונה השנייה של 'הרשימה השחורה'

ברוכים הבאים לעונה השנייה של 'הרשימה השחורה'. בעונת הבכורה, הפכה סדרה זו מהר מאוד לאחד מהמופעים הפופולאריים יותר שנראו בטלוויזיה. העלאת המפרשים של NBC, שמביאה לנו את המיטב מג'יימס ספיידר, סגרה את 22 הפרקים הראשונים עם חגיגה  בת שני חלקים ששמו את החיים של רד (ספיידר) במקום מסוכן ומסתורי בברלין, בשילוב עם מעטפת יחסים ארוכה ומסויטת של ליזי (מייגן בון) עם בעלה המרגל.

הנקודה היא, שדברים כאלה יכולים לעבור חלק בסדרת טלוויזיה, אבל 'הרשימה השחורה' הציעה בסוף העונה הראשונה טלטלה גדולה. עם דמויות שסיימו את תפקידן במוות, נשברו מבחינה רגשית, ירדו למחתרת, או שילוב כלשהו של השלושה.

אבל כמו שאירועים כאלו עוברים חלק, במיוחד כשמדובר בסדרת טלוויזיה פופולארית מסיבית, 'הרשימה השחורה' מקימה מחדש מערך נורמאלי חדש בפרק הבכורה של העונה השנייה. ואכן פרק הפתיחה מציג רגעים מוצקים שיש בהם הכול.

סיפורים שאף מוח נורמאלי לא יכול להמציא (לא יודעת מה איתכם, אבל מבחינתי זאת מחמאה), עריכה משובחת, ותחושה שעלילה של איזה חמש פרקים הצליחו להיכנס בכבוד לפרק אחד של 42 דקות. אני לא אוהבת סדרות עם פרקים מרוחים. אני אוהבת שכל פרק משגע אותי מבחינת קצב ההתרחשויות, והסדרה הזאת עושה את זה, ובגדול.

בשנה שעברה, 'הרשימה השחורה' כייפה עם אנשים רעים, לפעמים ממש על גבול המדע בדיוני. באופן דומה, 'הלורד בלטימור', לצד  שורת כוכבי אורח בולטים, עושים את העבודה הדרושה כדי לחדש את הבעיות המסובכת של הדמויות הראשיות, בדרגות חדשות של מתח. תסריטאי שמצליח לעשות כל כך הרבה בזמן כל כך קצר, ראוי, לדעתי לפחות, לאוסקר.

'הרשימה השחורה' ערוכה בקטעים שנחתכים במהירות. זאת דרך חדשנית לעבד תסריט, עוד מהשלבים המוקדמים, כדי להדגיש את העלילה, ובסוף הפרק השני, כשאשתו של רד, עליה שמענו כל כך הרבה, נכנסת סוף סוף לתמונה, בגילומה של השחקנית היפהפייה מרי לואיז פרקר, הצופה נושם לרווחה וחושב שאולי עכשיו תהיה איזה אתנחתא רומנטית, אבל לא. הצחקתם את היוצרים.

מהר מאוד משתלב בפרק השני סוכן המוסד, אותו מגלן מוזהאן מארנו בתפקיד אורח, וכולם מתחילים לשקשק, כראוי ליחס שצריכים לקבל סוכני מוסד. זוהי תפנית מרשימה בעלילה, שהופכת את המתח למשובח. וכשרד נחטף על ידי קבוצת מורדים רצחנית מוך מטרה להוציא ממנו מידע, העלילה הופכת להיות אפילו מהנה ומגניבה.

גם בעונה השנייה, ליזי עדיין נמצאת במקום די חשוך ומדקלמת שורות דיאלוג נוקבות. השיחות בינה לבין רד הן על גבול הפרנויה כשהיא מתמודדת עם קשת הרגשות שלה החל מחיים רומנטיים אביביים עם בעלה ועד להתמודדות קשוחה עם המוות של אביה בסוף העונה הראשונה. למרות הרגעים הקשים שעוברים עליה, כשהיא עומדת מול רד, הדיאלוגים הופכים להיות רעיונות פילוסופיים שרק עולים, אם בכלל אפשר, לדיאלוגים שהשניים ניהלו בעונה הראשונה.

אהבתי את הדיון של הביקורת על הממשלה, האינטרנט, הרעיונות לגבי הגרף החברתי, אופי של גיבור שיודע לעקוב אחר סימנים, ותסריט שעושה הכל כדי לא ללכת בדרך המשי.

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (של התסריטאי, או של הגיבורים, תלוי מאיזה כיוון בא לכם לחפש את ההיגיון), ממשיכה את מסגרת הדיונים בעונה השנייה, והעלילה מתפוצצת כשקריסטין ריטר, משחקת דמות של אישה שלוקחת על עצמה את זהות אחותה שנרצחה, ומגלמת תפקיד מבריק. 'הרשימה השחורה' כתובה בחופש פעולה יצירתי שמאפשר שינוי דמויות תמימות לדמויות של רוצחות, בהברקות פליליות. היא נותנת בסדרה תפקיד מעולה ששווה להכיר.

הגאונות של 'הרשימה השחורה' היא היכולת להציג דמויות שבדרך כלל היינו אמורים לשנוא, ובמקום זה אנחנו מזדהים איתן. עיין ערך 'דקסטר'. אני כבר סקרנית לראות איך תתפתח העלילה בעונה השנייה, כי אם היא תזכיר, ולו במקצת, את העונה הראשונה, אז יש לנו סדרה מנצחת. עם כל כך הרבה שחקנים טובים וותיקים, שהופכים את הסדרה למשהו מיוחד, אלים ומרגש.

תגיות נושא: 

תגובות

פחות אהבתי

העונה הראשונה היתה מעולה. העונה השניה כבר פחות ריתקה אותי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב