אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

די כבר עם השקרים שלך / פיליפ בסון


התמונה של מירב גולן
די כבר עם השקרים שלך / פיליפ בסון, הוצאת אריה ניר, תרגום: דורית דליות

די כבר עם השקרים שלך / פיליפ בסון, הוצאת אריה ניר, תרגום: דורית דליות

פיליפ בסון הוא סופר, תסריטאי, קולנוען, פורה וידוע בצרפת ובעולם. ספריו זכו לפרסים רבים ועיבודים לסרטים. ספרו "להחליט להיפרד" תורגם בישראל בשנת 2010 ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן. בשנת 2017 מתפרסם ספרו האחרון "די כבר עם השקרים שלך", ספרו האישי והאוטוביוגרפי. במהלך קריאת הספר, הקורא מבין שספריו כולם הם למעשה אישיים, וכולם ממוענים, די בהסתר, לגבר אחד. הגבר שתפרסם בשמו המלא בספר הזה.

יום אחד פיליפ בסון יושב בלובי של בית מלון מול עיתונאית שמראיינת אותו לקראת צאת ספרו "להחליט להיפרד". הוא מביט בדמויות העוברות ושבות והוא ממציא להן סיפורים. תמיד הוא המציא, עוד בילדותו. זה מאוד הדאיג את אימא שלו שנהגה לומר לו: "די כבר עם השקרים שלך". ואז לפתע מבטו נתקל בגבו של גבר, רק בגבו, והוא, מופתע, קורא לעברו ("תומא!"), אך הדמות לא מגיבה. בסון קם, צועד אליו מניח את ידו על גבו ו... ואז הרומן האוטוביוגרפי חוזר לשנת 1984.

בשנה זו, פיליפ בסון בן 17, לומד בתיכון בבארבזייה, מצטיין בלימודיו. כבר אז הוא מבין שבנות לא מעניינות אותו, אלא גברים. מבטו נמשך לגבר שתוגה ניצתת בעיניו, תומא אנדרייה. דמות שבסון כתב והזכיר בספריו אחרים, מסתבר. בספרו "להחליט להיפרד" הוא כותב על אישה שכותבת מכתבים לגבר שהיא נפרדת ממנו, שמו תומא. ב"די כבר עם השקרים שלך" הספר עוד יוזכר. בסון הוא ילד למשפחה חילונית, פתוחה, נעימה ותומכת. לעומתו, תומא גדל במשפחה קאתולית, שמרנית, לאימו ממוצא ספרדי, עצובה באופן קבוע. יש לו אחות גדולה ממנו ואחות קטנה ממנו, שנולדה "לא בסדר". בסון ואנדרייה מגלים את עצמם, את גופם, את התבגרותם, את נטיותיהם, אהבתם. בסון לומד על חברו שחוץ מחוסר החיוך שלו הוא גם נמנע מרוך, סולד מרגשנות, מרגשות ומאהבה, הוא נולד בכפר, בחווה, והוא עוזר בהחזקתה. בסון מזכיר בספר את מרגרט דיראס וספרה "המאהב" (והיא גם אחת ממשפטי המוטו לספר), כדי להדגיש את עוצמת אהבתו לתומא, האהבה הבלתי אפשרית-כמעט לגבר זר, הוא מזכיר עוד ספרים וסופרים רבים כמו את פלובר, לוליטה, סרטים רבים, רובם רומנטיים, או מגדירים איזושהי בעיה במימוש האהבה. תומא למשל, מעדיף לראות את "פני צלקת" על פני סרטים אחרים. הוא גם מבקש לקיים את האהבה הזו, הקשר הזה, בסתר. הוא לא רוצה שידעו על מערכת היחסים הזו בניגוד לבסון שמבקש לזעוק ללב שמיים על אהבתו, ללכת בראש חוצות ולהיות גאה בה. עם סיום התיכון, עם קבלת תעודת הבגרות – תרתי משמע – תומא אומר לבסון שהוא ידע תמיד שעם קבלת התעודה הקשר הזה ייגמר, כי בסון יצטרך ללכת ולהמשיך ללמוד והוא לא רוצה למנוע זאת ממנו. בסון ילד מבריק והוא יצטרך להתפתח ולא "להיתקע" בעיירה הזאת.

הספר חוזר לשנת 2007 ולנקודה שבה פיליפ בסון הפסיק, לרגע שבו הוא פוגש את הגבר שנראה לו מוכר. מיהו אותו גבר? האם זה תומא? איך יגיב למראהו? איך ממשיכים מכאן?

אחרי שהקורא מקבל את המידע הזה הסיפור מגיע ל 2016. להווה. וזהו, כאן אפסיק. כל מילה נוספת מיותרת !

הספר כתוב במינימליזם, מינימליזם זו דרך עבודתו של בסון, כפי שהוא גם מעיד על עצמו. משפטים קצרים, מבני פסקאות קצרות, וגם התוכן חסכני (לא באקט המיני). כל אלו מעצימים את סיפור האהבה הבלתי האפשרי הזה, את הכאב, החוסר, הגעגוע והנטישה. זהו רומן על התבגרות, זרות, סיפור אהבה לא שגרתי בלי ליפול בשמאלץ. מאוד נוגע ללב!

160 עמודים של רצון לאהוב, להראות, להיחשף, של חוסר ושל כאב.

תרגום נהדר של דורית דליות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן