אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

איילת ברוש / המסדרת


איילת ברוש / המסדרת, הוצאת ידיעות ספרים

איילת ברוש / המסדרת, הוצאת ידיעות ספרים

"המסדרת" הוא ספר שקיבל את השראתו מסיפור הישרדותה בתקופת השואה של חמותה של איילת ברוש, שושנה, הנקראת בו הניה. הניה, תופרת מוכשרת, אישה עצמאית ונחושה, נולדה בעיירה בפולניה ונישאה בשידוך למרדכי, סוחר מצליח ובעל תומך. לזוג נולדו שני ילדים, בת, ציפורה ולאחר מכן בן, דוד. האיום הגרמני נעשה ממשי יותר ויותר. חיילים פורצים לבתיהם של יהודים ומכים בהם מכות רצח. אווה, אחותה של הניה, החליטה לעלות לישראל וכך ניצלה מהתלאות שחיכו לאחותה ומשפחתה.

הניה ומרדכי מחליטים לברוח לרוסיה עם אחיה של הניה,  לייב, ומשפחתו. את הילדה ציפורה, הנראית כמו גויה, הם נאלצים להשאיר מאחור ולוקחים אתם את התינוק דוד. פרק 11, הנקרא: סיביר, ספטמבר 1939-אוגוסט 1945, מהחזקים בספר, נפתח כך:

העגלה היטלטלה וחרקה עם כל פיתול בשביל, אבל היא שמעה רק את יבבת בתה כשלייב עקר אותה מזרועותיה והעבירה עטופה בשמיכה לידי סבתה. כל חייה הדהדה היבבה בראשה, חיטטה בכוויות הקור של סיביר, חרצה חריצים בפניה בפולין שלאחר המלחמה, עקצצה בעקביה הסדוקים בין גרגירי החול על חופה הזהוב של תל אביב ונדחקה לגרונה בין כסתות הפוך בלילות עד יום מותה. (עמ' 109).

נקודת שיא נוספת בספר, השופכת אור על זליגת הטרגדיה לעבר הדורות הבאים, היא יוזמתה של הניה החזקה להביא ילד שלישי לעולם. הבעל מרדכי, הגבר החסון, יפה התואר והנאור, עבר ברוסיה שבעה מדורי גיהנום וחזר שבור ורצוץ, גופנית ונפשית, מאותה ארץ שבאידיאלים שלה האמין ודבק קודם לכן. הניה מנצלת שעת כושר בתקווה לשקם את חייהם: "אולי בכל זאת תצליח לגרום לו לזרוע בה קצת נחמה." (עמ' 184).

העלילה שוברת לב באירועיה הטרגיים: הבריחה בעגלה עם המטען, חציית הנהר הדרמטית, הפרידה הכפויה מהמשפחה, אכזריות הרוסים, ארבע השנים הקשות שעוברת הניה במחנה עבודה בסיביר, בצריף עם נשים שחלק מהן אלימות ורעות לב. המפגש עם מרדכי, שבו הניה מבשרת לו על האובדן הנורא מכול, צובט לב. סיפורה של הניה מתועד בפרטי פרטים של פרטים. בראיון שנתנה המחברת לסמדר שיר, היא מספרת על משפחתה המיוחדת ועל המחקרים המקיפים והמושקעים שעשתה לצרכי הספר כמו גם על קורות חייה הלא שגרתיים שהיו כרוכים במעברים רבים ומעשירים בין ארצות והגעתה לכתיבה (1).

העלילה העיקרית בספר, קורותיה של הניה, עטופה ומחותכת בסיפור מסגרת, השייך להווי ההווה הישראלי, המתובל מפעם לפעם בנגיעות של הומור ונושא עיניו לעתיד, כדי לרכך את הליבה. שמרית, אם לחמישה ילדים, שאמה מסתירה ממנה את עברה בזמן המלחמה וכמו כן את זהותו של אביה, עובדת כמסדרת: 

אני מסדרת בתים של אנשים מתים. עוזרת ליקיריהם להיפטר ממצבורים מיותרים. אני נכנסת לתוך החדרים האישיים של אנשים זרים, נוברת בגיבוב של חפצים, מחלצת סודות משפחתיים ומזקקת מתוכם תמצית של זכרונות. זו העבודה שלי.

אני מסדרת בתים של אנשים מתים כדי למצוא בהם את חפציה האבודים של סבתא שלי, שלעולם לא אזכה להכירה. כאילו אמצא בצרורותיהם טלאים להטליא בהם את החתיכות החסרות באריג חיי. (עמ' 7).

הגר, נכדתה של הניה, אדריכלית צעירה, יפה ומלאת רעיונות, שהתגוררה אתה בדירתה, מזעיקה את שמרית כדי שתסייע לה בסידור חפצי המנוחה. סיפור הישרדותה של בתיה, אמה של שמרית, כילדת שואה שנאספה על ידי אישה זרה, מריה, גדלה אצלה עם בניה וכך ניצלה, מצטלב בסיפורם של הניה ומרדכי ש"אמא רוסיה" שברה את חייהם, הצטלבות שמכינה הפתעה בסוף הספר. חיפוש קרובים, עלייה הפליטים לישראל, השתקמות ככל האפשר, מאמצים לחזור לחיים רגילים, העברת משא השואה כירושה בינדורית, לדור השני ולדור השלישי. הרומן התיעודי-תיאורי-סיפורי של איילת ברוש, נדבך נוסף בסוגה החשובה, בוחן את כל אלה.

(1) סמדר שיר, איילת תסדר, באתר "ידיעות אחרונות", 19/7/2017

http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4974957,00.html

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן