אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כל הכוכבים שבשמיים / אדריאנה טריג'יאני


התמונה של מירב גולן
כל הכוכבים שבשמיים / אדריאנה טריג'יאני, ידיעות ספרים

כל הכוכבים שבשמיים / אדריאנה טריג'יאני, ידיעות ספרים

ידיעות ספרים תרגמו ספר נוסף של הסופרת אדריאנה טריג'יאני, מי שכתבה גם את "אשת הסנדלר", שהיה רב מכר. טריג'יאני כותבת הפעם רומן היסטורי, צמוד לפרטים היסטוריים די מדויקים, על תעשיית הקולנוע בשנות השלושים של המאה הקודמת, ובעיקר על מערכת היחסים המורכבת בין השחקנית זוכרת פרס האוסקר, לורטה יאנג, לבין השחקן, זוכה פרס האוסקר ואליל הנערות הנערים, השחקניות והשחקנים – קלארק גייבל. אני מצטרפת להמלצות במקורות שונים לא לגגל את שמה של לורטה יאנג לפני שאתם מתחילים לקרוא את הספר. וגם אם הסיפור נשמע לכם כרומן רומנטי – אולי, אבל הוא מבוסס על עובדות אמיתיות ולא גולש לקיטשיות.

סיפור המסגרת מתחיל בציור עצום שמציירת סטודנטית לציור, ציור שמתאר סצנה של סופת שלגים בהר בייקר, והיא קוראת לציור "קריאת הישימון". מי שמתלווה אליה מזכירה לה שזה שמו של סרט משנות השלושים, והסטודנטית מאשרת ומוסיפה שדודה היה צייר התפאורה בסרט.

העלילה מתחילה דווקא באיטליה, כשאלדה, נזירה בהתלמדות, מיילדת תינוקת המיועדת לאימוץ, אך נכשלת בתפקידה כשאימה של התינוקת מבקשת ממנה לאחוז בה לפני שהיא נלקחת, ואף מבקשת ממנה להשאיר את התינוקת. אלדה מזדהה עם היולדת ומוסרת לה את התינוקת. בעקבות זאת היא מסולקת מהמנזר עם מכתב המלצה חם מאוד, והיא עוברת, בהמלצת הבישוף, לביתה של גלדיס בלזר, אימה של השחקנית לורטה יאנג, ושל עוד שלוש בנות שחקניות שנטשו את המשחק בשלב מוקדם בחייהן. היא מתבקשת להיות מזכירתה של השחקנית היפהפייה, ובהמשך היא הופכת גם לחברתה, לאשת סודה והאישה הקרובה אליה ביותר, אחרי אימה. הספר מדגיש את החום והקרבה בין האם לארבע בנותיה, את ניסיונותיה לפרנס את הבית בגבעת בל אייר שבהוליווד, כמעצבת פנים וכסוכנת נכסי דלא ניידי. שבורה משני נישואין כושלים היא נלחמת לשמור על שלמות משפחתה, עליצות הבנות ושמחת החיים שלהן, מונעת מהן את הכאב ומחזקת את ידן בכל אשר הן בוחרות.

לורטה יאנג הוא שם הבמה של גרטשן יאנג, צעירה יפהפייה שמגיל ארבע מסתובבת באולפנים בהוליווד, ובגיל 21 כבר מספיקה לשחק בכחמישים סרטים. בגיל צעיר למדי היא נקראת על ידי הבימאי ויליאם ולמן כדי לשחק עם קלארק גייבל בסרט "קריאת הפרא" או "קריאת הישימון" במקום מרוחק, מקום טבעי. עד אז לא היה נהוג לצלם סרטים מחוץ לאולפנים ואת הרקע היה מצייר צייר תפאורן. זוהי נקודת מפנה בתעשיית הסרטים שבה הסרט מצולם מחוץ לאולפן. לורטה יאנג לא הכירה עד אז את השחקן השרמנטי ובדיוק סיימה מערכת יחסים לא בריאה עם השחקן ספנסר טרייסי, שהיה נשוי. היא מבטיחה לעצמה לא להתאהב שנית בגבר נשוי, אך כמו כולן וכולם, גם היא נופלת ברשתו. זוהי מערכת יחסים שתמשך בשלט רחוק עד סוף ימיו וגם ימיה, מכיוון שמתוך מערכת היחסים הזו נולדת ילדתה ג'ודי, שנשמרה בסוד, גם מפניה שלה, עד לשלב מאוחר בחייה.

כן, זה נשמע כמו אחד מהסרטים שגייבל לא אהב, רומן רומנטי, אך טריג'יאני מסרבת לכתוב את העלילה ככזה. סיפורה של לורטה יאנג נשזר בסיפורה של אלדה המהגרת האיטלקייה, על האהבה העצומה בין שתיהן, האיכפתיות וההגנה, סודות, מוות, וגורלות שנרקמים יחדיו. אך יחד עם זאת, זהו גם ספר שמתאר את סצנת תעשיית הסרטים בשנות השלושים, שחקנים ידועים יותר ופחות צצים ומוזכרים בעלילה, כמו גם רחובותיה של לוס אנג'לס, אנסינו, וודלנד הילס, שד' ונטורה, שד' סאנסט, בל אייר ועוד ועוד. זהו מסע אל שנות השלושים של המאה הקודמת, אל מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע, העמדות הפנים, איך שומרים סודות, עיתונות ופייק ניוז. מה שמשך את תשומת ליבי היה הקוד האתי של הקולנוע באותה תקופה, קוד שבעצם הצעיד את סיפור חייה של לורטה יאנג, ואת העלילה בספר: "עתידה של תעשיית הסרטים עמד להיבנות על מוסריות גבוהה, הודות לקוד הייז. הקיץ של 1934 שינה הכול. בכל חוזה שחתם שחקן עם אולפן היה 'סעיף מוסר' מחייב שהצהיר כי הוא או היא מקבלים על עצמם את האחריות להיות דוגמה של מוסריות וצניעות לקהל שיבוא לצפות בהם בסרטים". אין אפשרות לגלם מלאך, השחקן צריך להיות מלאך. קוד הייז הונהג ב 1922 והופסק ב 1967. הקוד נגע בעיקר היחס והכבוד של השחקנים אל הקהל שלו. הקוד נזנח בעקבות סרטים בריטיים שהחלו להציג סרטים מגדריים, בעקבות הסרט "מי מפחד מוירג'יניה וולף" וסרטו של אנטוניוני "יצרים".

זהו ספר כייפי, רומנטי אך לא גולש לקיטשיות, קריא ומאיר מחדש את הקולנוע, את השחקנים, את לוס אנג'לס של שנות השלושים ואת הוליווד.  

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן