אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פילוסופית המוסר של ימי הביניים על פי אבלאר


פילוסופית המוסר של ימי הביניים על פי אבלאר

פייר אבלאר 1079 - 21 באפריל 1142

ע"פ תורת המוסר של אבלאר האקט המוסרי נחלק לשני מימדים: המימד החיצוני (External)והמימד הפנימי (Internal).

כלומר, בעוד הראשון עוסק במעשה המוסרי עצמו, קרי בהתרחשות על פני השטח, השני עוסק בהתרחשות בנפשו של האדם המבצע את המעשה.  כמו כן, גם המימד הפנימי נחלק לשני סוגים: Will  ו Consent. ה-Will הוא התשוקה לעשות את הדבר, סוג של חשק שלפעמים הינו על גבול הפיזי. ה- Consent לעומת זאת, הוא הסכמה עם אותו רצון או חשק (Will), וכן הכוונה הממשית לעשות את המעשה.

לתפיסתו של אבלאר, לאקט החיצוני אין משמעות מבחינה מוסרית. הוא אינו מוריד ואינו מעלה מערך האקט המוסרי. כלומר, המעשה עצמו אינו יכול לעזור לנו, ואף חסר חשיבות לחלוטין, כאשר אנו שופטים האם אדם מסוים עשה מעשה שראוי מבחינה מוסרית או לאו; [1]"Sin is not, therefore, increased by the doing of an action…" המעשה החיצוני, אם כן, עומד בפני עצמו. בנוסף, גם ל-Will אין יכולת השפעה על היות המעשה מוסרי או לא מוסרי. הוא לכל היותר השתובבות עם הרעיון שבאפשרות לעשות את המעשה. ואם כך, הדבר היחידי שלפיו ניתן לשפוט את ערכו של המעשה המוסרי הוא ה-Consent, שכן הוא מוכנות ממשית לעשות את הדבר;[2]"[…] and nothing mars the soul except what is of its own nature, namely consent" . כלומר, ניתן לראות ברעיון זה אלמנט פרפורמטיבי; על האדם להסכים לעשות את המעשה, ולחכות לשעת כושר להוציאו לפועל. ואולם, הפעולה אינה חייבת לצאת אל הפועל כדי שהאקט ייחשב כלא מוסרי. ה-Consent לבדו תנאי הכרחי ואף מספיק להיות המעשה לא מוסרי; "[…] [3]There may be consent without the external effects".

כלומר, לדידי אבלאר האקט החיצוני וה-Will אינם ניתנים כל-כך לשליטה על ידי האדם. על ה-Consent, לעומת זאת, ניתן לשלוט. כמו כן, הערכים על-פיהם יש לשפוט את היות ה-Consent מוסרי או לא מוסרי הם חוקי האל גרידא. יש להעריך האם ה-Consent התאפיין ככזה שמבזה את האל (Contempt of god), או שמא להפך (Not contempt of god)/(Love for god).אבלאר מביא דוגמא הממחישה רעיונות אלה; אםלמשל משרת בורח מאדונו הזועם המנסה להרגו, והורג אותו בלית ברירה ובלי Will לעשות זאת, הוא עדיין אשם. המשרת  לא היה צריך להסכים לעשות זאת, שהרי הריגה היא נגד חוקי האל. ההתחשבות ב-Will מאפשרת פתח לפרשנויות, ואבלאר מעוניין להימנע מכך; [4]"Nevertheless […] that will by which he sought to evade death […] and not to kill his master, cannot at all be condemned as bad. He did, however, fail by consenting though driven to it through fear of death, to an unjust murder…" . ניתן לומר שאבלאר נוקט במוסר של כוונה[5], כמו חלק לא מבוטל מהפילוסופים בני זמנו. ואולם, הללו, הרחיבו את המעשה המוסרי לשלבים שונים העולים בדרגת חומרתם החל מחשיבה על עשיית המעשה והתפתות במחשבה עליו וכלה בעשייתו בפועל. אבלאר לעומתם, לא ייחס אשמה לשלבים המוקדמים (התפתות וכו'), אלא ריכז את מלוא האשמה באקט המוסרי על המוכנות לעשות את המעשה, קרי ה-Consent; [6]"The sin, then consists not on desiring a woman, but in consent to desire".

יתרה מכך, לשיטתו של אבלאר, אדם המתפתה לעשות מעשה לא מוסרי, אך כובש את יצרו, ולא מראה מוכנות ממשית לעשות את המעשה נחשב כמוערך יותר. בנוסף, ישנה חשיבות רבה למודעות של האדם הנוקט באקט מוסרי. כלומר, אי-ידיעה פותרת מאשמה לדידי אבלאר. הוא מדגים זאת במקרה היפותטי בו אדם עולה על יצועו וחושב כי האישה שלידו היא אשתו (כשמסתבר שזו איננה) ושוכב איתה. על פי חוקי האל הוא אמנם עשה מעשה לא מוסרי, אך הבורות (Ignorance) שלו לפרט החשוב שזו לא הייתה אשתו, מנקה אותו מאשמה. למעשה, הוא לא ידע כלל כי האקט איננו מוסרי.

 




[1]Medieval Philosophy, Peter Abelard, 146

[2]Ibid.

[3]Ibid.

[4]Ibid.139

[5]John Marenbon, Peter Abelard, 490

[6]Medieval Philosophy, Peter Abelard, 141

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רפאל עמרם