אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פראייר, חנון וקומבינות


התמונה של צביאל רופא
פראייר, חנון וקומבינות

פראייר, חנון וקומבינות.

הלוואי ואתבדה, אך נראה לי שבחברה הישראלית מתפתח זרם עכור אך רחב ועצום המכתיב לכולנו, בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, התנהגויות מכוערות כגון: חוסר אמינות, חוסר אחריות, חוסר התחשבות, חוסר אכפתיות, חוסר אמפתיות ועוד תכונות שליליות כהנה וכהנה.

זה לא חדש, זרמים דומים קיימים בכל חברה אנושית דינאמית ותוססת. הבעיה עם הזרם שלנו היא שהוא הפך להיות הזרם הדומיננטיmainstream -  - בחברה הישראלית. הוא זה המשפיע ולוחץ על כולנו, באופן מודע ובעיקר תת מודע, כמכבש ענק האופף אותנו מכל עבר ופועל אט אט אבל בהתמדה לשנות אותנו - להיות כמו אלו שכבר מתנהגים באופן לא מנומס ולא תרבותי ולא מוסרי כמצוותו ודתו של זרם מסואב והרסני זה.

מי מאיתנו לא רצה פעם להתנדב, לתרום לחברה, לעזור לזולת, להיות אדם טוב ומיטיב לסביבתו? היום יש לזה שם נחמד שישים אותך לקלס: אתה פשוט פראייר. נקודה. ומי מאיתנו לא רצה לעשות דברים רק בדרך הישר? אך היום אתה לא שווה דבר בהרבה מאוד מקומות אם אינך יודע לעשות קומבינות (לקמבן). ואם אתה סתם אדם ישר וקצת תמים אז אתה פסול מכל וכל מפני שאתה ממש חנון. שלא לדבר על מה שקורה בפוליטיקה שם עיקר העיסוק הוא בדילים ובספינים שכידוע לא מריחים טוב, בלשון המעטה, והשומר נפשו ירחק ממנה ת"ק על ת"ק.

ויש לי חדשות בשבילכם - הכינויים האלה בשפת הסלנג העברית, שלעתים קרובות מאוד מיובאים לשפת הרחוב הישראלי מהסלנג הצה"לי, אינם דבר שיש להקל בו ראש. כלל וכלל לא. הם מסוכנים ביותר... על רובנו הם מהלכים אימים אפילו אם אנו לא יודעים להצביע עליהם. לפיכך, אפילו אחרי שמחנכים אותנו כל שנות הילדות להיות אנשים טובים וישרים, אנו מתבגרים ותוך כדי כך חווים שהמציאות הסובבת אינה תואמת את ערכנו הבסיסיים עליהם גדלנו. ואז, רובנו עוברים לכאורה תהליך חיובי מבחינה פסיכולוגית, "סוציאליזציה" שמו. אך בפועל אט אט אנו מתעקמים ומתעקלים ומתקפלים ומשתנים בכיוון שמכתיב עולם המבוגרים כאן במדינת ישראל בו שורר ושולט ברמה הזרם המרכזי העכור.

במצב מוסרי ירוד שכזה אפשר אולי לחיות באירופה, אך לא כאשר אנו מוקפים באויבים שמולם אנו חייבים ברמת לכידות משמעותית. ועתה, אם לא יתרחש לנו נס גדול - מה לדעתכם הכתובת שכבר חקוקה על הקיר לגבי מדינת הגמדים שלנו הצועדת לכיוון של רפובליקת חומוס?

הנס אינו מאוד מסובך ואפילו אינו מעל לכוחות הטבע. כי דרוש "נס" אשר יתבסס על הקיים בחברה הישראלית - צירוף של אלמנטים שיהפכו את הקערה על פיה - יהפכו את כיוונו של הזרם העכור ויהפכו אותו לזרם מתקן ומועיל.

הפיכת הכיוון כבר תביא לשינוי המיוחל בהדרגה, היא תעשה את כל העבודה המתקנת בדיוק כמו שקודם הזרם העכור ביצע השחתה של החברה באופן סיסטמתי ולאורך שנות קיום המדינה.

אני סבור, שבמיוחד בשנים האחרונות כבר קיים מאבק מסוים בין שני זרמים כנ"ל. אפשר לקרוא על כך אפילו בעיתון. שמו של הספר שחיבר ד"ר משה קרוי "בני אור ובני חושך" לכאורה היה יכול לשמש כותרת נאה לשרבוט זה אך לפי הבנתי אין "בני אור" ולעומתם "בני חושך" אלא בכולנו חלקים שהם מוארים יותר וחלקם מוארים פחות.

בהתאם, אם ייווצר זרם חברתי צלול-ברוך-בונה-מועיל המפיץ אור על פני כל החושך, תחת זרם חברתי עכור-מקולל-הורס-משחית המנסה לדחוק ולסגור על האור ולהשליט את שלטון האפלה, זה אולי לא ייחשב בעיני רבים לנס שמעל לטבע, אך זה אולי יראה לכולנו תהליך חברתי מופלא.

תגיות נושא: 

תגובות

תודה לצביאל

בס"ד
תודה לך צביאל על המאמר החשוב!
חזק ואמץ!
חשוב מאד להעלות את הנושא לדיון ציבורי.

הזרם שלנו

הזרם שאתה מדבר עליו לא קיים בחלל ריק שני תהליכים מקבילים חברו להולדתו 1. הכיבוש העובדה שחיילים אחראיים על טיפול באוכלוסייה
פלסטינית אזרחית. העובדה שישראל ברחה משני הפתרונות או הסתלקות מהשטחים או סיפוח ומתן אזרחות מלאה לתושבי השטחים גרמה
לכך שחיילים צעירים מנהלים -רודים באוכלוסייה אזרחית. 2 ישראל הפכה למדינה של אוריינטציה קפיטליסטית קיצונית שאחת מ"פירותיה"
היא אטומיזציה של החברה. ללא תיקון משמעותי בשני נושאים אלה אפילו נס לא יעזור אני חושב על הזרם שאתה מתאר ופתאום אני נזכר

בגבריאל בלחסן שמת השבוע בגיל צעיר. באחד משיריו השורות הבאות"כאשר אני עוצם את עיניי אני רואה עולם והנה העולם לא ורוד אין בו פיות
רק מלאכים חסרי שיניים..." הלואי ונזכה לראות זרם כפי שאתה שואף אליו

התמונה של צביאל רופא

רוב תודות לך גיורא

אתה מעמיק לחקור ולהבין, אני רק תיארתי מצב קיים כפי שראו עיניי.

התמונה של צביאל רופא

תודה לך העצני

עבור הפרגון הלבבי והנדיב שלך, שהוא בדיוק אחד הסממנים לאותו "נס" הדרוש לכולנו.

תגובה לצביאל

בס"ד
אל תכעס עלי, צביאל יקירי, אהיה קצת נכס (בעגה העממית), אבל אני מוכרח לספר על מספר אפיזודות:
* יורם קניוק המנוח מספר (בכתבה שהתפרסמה כמדומני בעיתון "הארץ") שנפל פעם באמצע הרחוב בתל אביב. הוא שתת דם, דפים שנשא בידו התפזרו לכל רוח, ואיש לא יגש אליו לעזור לו.
* ע. העצני היה בארה"ב עם גיסו, בשכונת בורו פארק (שכונה יהודית המאוכלסת בחרדים). יום אחד חזר גיסו נרעש ונרגש. כאשר העצני שאל אותו: "מה קרה"? הוא ענה לו: "ראיתי יהודים חרדים ברחוב ניגשים לגוי שנפל מהאופניים ומרימים אותו ועוזרים לו".
* ע. העצני שהוא כידוע זולל חילונים לתיאבון, ושונא את צה"ל, וכו', ראה חייל צעיר בשבת בבית הכנסת שלו. הוא ניגש אליו ושאל אותו: "איפה אתה אוכל"? והזמין אותו לביתו לסעודת שבת. החייל אכל, דיבר שיחה לבבית עם העצני, וכמובן שהתברר שיש להם גם מכרים משותפים. הוא יצא כמובן שלם מביתו המסוכן של העצני.
* ע. העצני מצא פעם בבית הכנסת שני אנשים שהגיעו לבית הכנסת בשבת כנראה ברכב! (הם לא נראו בדיוק לבן עשיר שבע). הוא הזמין אותם לסעודת שבת, והם יצאו מביתו שבעים, ואפילו אחרי כוסית ערק (כמעט כמו יוסי ואליהו מ"אושפיזין". ההבדל הוא שהם לא היו חברים מפעם).
* אבא של העצני (חייל לשעבר בגולני אמנם) ז"ל, היה עושה ככה כל שבת, וגם אבא שלו (שהיה חובש בצה"ל אמנם) וגם אבא של סבא שלו (עוד בטרינסילווניה), וגם דוד שלו (שגר בעכו אחרי המלחמה, והיה טבח בצבא, והביא לשכנים המרוקאים אוכל מהצבא), וכן הלאה.
מה רוצה עצני הנכס לומר? שעם ישראל ביסודו הוא עם של גומלי חסדים! אז מה קרה?

התמונה של צביאל רופא

עדינו ידידי

כלל לא כעסתי וכלל לא נעלבתי, נהפוך הוא, הדברים שכתבת עשו לי טוב. כנראה מפני שאני עצמי גדלתי בבית דתי, והמעשים הטובים היו חלק יומיומי ובלתי נפרד מהמציאות שסבבה אותי. שלא לדבר על מעשיו הטובים של אבי ז"ל, שכל מי שהכיר אותו רק שיבח והילל אותו ותמיד כולם אמרו שהוא צדיק גדול יסוד עולם. אגב, נראה לי שבדיוק בנושא זה ישעשע אותך סיפור קצר שכתבתי על אבי ז"ל:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=1312127

עם זאת, אני בטוח שאתה מבין שאין בכוח כך וכך דוגמאות פרטיות שאתה מביא כדי להוות הוכחה ואפילו לא להוות התחלה של אינדיקציה לגבי ציבורים גדולים, מה עוד שלכל אדם יש פנים רבות שחלקן נסתרות מעינינו. זה בטח לא מדעי, וגם ישכנע כל אדם שעיניו בראשו. זה לא אומר שהשערותיך בנדון אינן נכונות ומדויקות, זה רק אומר שבדרך בה ניסית לשכנע/ להוכיח אין די, בלשון המעטה.

התמונה של צביאל רופא

תיקון קטן

"וגם ישכנע כל אדם שעיניו בראשו"

צ"ל:

"וגם לא ישכנע כל אדם שעיניו בראשו"

לידידי צביאל

בס"ד
לצביאל יקירי!
אין לי ענין לשכנע, רק להראות עד כמה הדבר אמור להיות טבעי. כך חונכתי, כך חונך אבי ז"ל, וסבי ז"ל, וכך אני מחנך את ילדי, וכך אני רואה בחברה שבה אני חי, הן בארץ והן בחו"ל. גמילות חסדים היא דבר טבעי.
רק הבאתי דוגמא לחיקוי, לאו דווקא ממני אישית, כי אני עושה מה שראיתי אצל אבא שלי בבית, ובחברה שבה גדלתי והתחנכתי. אני חושב שלמרות כל הטענות הפוליטיות, יש מקום רב ללמוד מהציבור החרדי/דתי בארץ ובחו"ל כיצד להתייחס לאנשים ולגמול חסדים.
דרך אגב: באיזורים שונים בארץ, שאני נקלע אליהם מדי פעם, אני דווקא כן רואה התנהגות אצילית ויפה מאנשים המוגדרים כחילונים. הם עוצרים טרמפים, עוזרים לך להגיע לכל מיני מקומות, וכדומה.
אני בכלל שונא את ההגדרה "יהודי חילוני" (למרות הלשונות הבוטים שמופיעים לפעמים בכתבותי. וכבר ידוע הכלל: "העצני הנובח - אינו נושך"). אני אוהב כל יהודי, ולדעתי לכל יהודי יש נשמה נפלאה, גם אם דרכיו שונות מדרכי.

תגובה לצביאל

בס"ד
צביאל ידידי!
קראתי את הסיפור על אביך, ומאד התרגשתי. אבל אל תכעס עלי. בחברה שממנה אני בא (וכנראה גם אביך), זה די טבעי. כך חונכתי, וכך חונך אבי, ואביו, ואבי אביו.
הייתי בשדה התעופה עם צביאל רופא (הוירטואלי) והוא ירד מהמטוס, והיה לו מאד קר, והוא החל לרעוד. ואני כמובן לבוש עם חליפה וציצית צמר, וגופייה חמה עם שרוולים, ואפודה. ועל כל זה מעיל. אז הורדתי את המעיל ממני, בלי שנתבקשתי, ושמתי אותו על כתפיו של צביאל (הוירטואלי). זה לא אני (העצני הממשי), זה אבא שלי, סבא שלי, אבא של סבא שלי. זה עשיית חסד שבדמנו, דם של דורות של יהודים שחונכו על תורה עבודה וגמילות חסדים שעליהם העולם עומד.
דרך אגב: אל תדון את אביך ז"ל לכף חובה על כך שהיה מכה אותך. גם אותי היכו, כי הייתי (וכנראה שנשארתי) שובב גדול, ופרא אדם לא קטן. אז הבינו שכך מחנכים ילדים. אני היום מודה לאבי ז"ל על החינוך שהעניק לי, גם אם הוא היה חינוך קשוח. בזכותו נהייתי בן אדם. דרך המכות זרמה אהבה, ואני חש בה עד היום.

התמונה של צביאל רופא

לעדינו המעודן

אפרופו מה שכתבת לי אודות ההגדרה שאינך אוהב: "יהודי חילוני", נזכרתי במשהו שכתבתי על כך. אז אם מצאתי חן בעיניך ועדיין לא נמאס לך מהקישורים הלא מתוקשרים כאן, אז הנה:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1845111

תגובה לצביאל

בס"ד
צביאל יקירי!
תודה על ההפנייה.
הטענה בכתבה צודקת לחלוטין.
אני רק טוען דבר אחד:
שמעתי פעם בתוכנית רדיו (כנראה היה זה באוטובוס, כי בעיקרון אני לא מאזין לשום רדיו, כולל ערוצים דתיים, מהסיבה שאני מרגיש שזה מוריד לי את האינטליגנציה. תכנית הרדיו היחידית שאני מקשיב היא "קול המוזיקה". ) שהקריין אומר בשיחה עם אדם דתי: "אתה עושה או לא עושה, בגלל ציווי ה'. ואני נעלה עליך, כי אני עושה או לא עושה בגלל ציווי מצפוני האישי".
אני לא צריך להסביר לך עד כמה טענה זו היא מגוחכת וטפשית. אדם המקשיב לצו מצפונו, יכול הפעם להחליט לא להקשיב לו, כי המליון דולר קורצים יותר מאשר צו המצפון. אבל אדם המקשיב לציווי ה', פועל גם נגד חשקו הטבעי לזכות בכסף.
זו הייתה עיקר טענתי. אבא שלך, שהיה באמת אדם יקר, פעל נגד החשק הטבעי לשלוח את האיש בלי החולצה לכל הרוחות, ובמקום זה נתן לו את החולצה שלו, ועוד עשרים לירות (או שקל). זה היה בדם של החינוך שקיבל, שצדקה נותנים לא רק כשנוח, אלא כי ה' ציוה. וכך גם מספרת הגמרא, על אחד התנאים ששאל את בני ביתו, האם היום צעקו עליהם האורחים (ביתו היה מקום הכנסת אורחים), ואמרו שכן, ואמר: היום המצוה של הכנסת אורחים היא בשלמות!
דרך אגב: את ההגדרה איני אוהב, ומתוך כך אני אוהב כל יהודי!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צביאל רופא