אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עלייתה ונפילתה של טקטיקת הבליצקריג


עלייתה ונפילתה של טקטיקת הבליצקריג

עלייתה ונפילתה של טקטיקת הבליצקריג/ חיילים גרמנים וטנק פנצר 1943. Attribution: Bundesarchiv, Bild 101III-Zschaeckel-206-35 / Zschäckel, Friedrich / CC-BY-SA

במלחמת העולם השניה ישנן שלשה דוגמאות מוצלחות של טקטיקת ה"בליצקריג": מבצע "אבחת מגל" בצרפת; מתקפותיו של רומל באפריקה עד אל עלמיין; ומתקפתו של פאטון בתחילתה של הפלישה לנורמנדיה. (איני מציין את פולין, שכן היא לא הייתה כלל יריב שווה ערך לגרמניה)

הכישלון הקולוסאלי של ה"בליצקריג" הוכח ברוסיה פעם אחר פעם. גם בקרב אל עלמיין הראשון והשני, הוכח שה"בליצקריג" אינו בלתי מנוצח.

הבה ונבחן את השיטה, ומדוע הצליחה במקומות מסויימים, ונכשלה במקומות אחרים.

למרות מה שנראה לכאורה, גרמניה נכנסה למלחמת העולם בלתי מוכנה. רק בשנת 1935 החלה תכנית חימוש רצינית, שסבלה מבעיות תקציביות. ניתן למתוח שמיכה עד שהיא נקרעת, וזאת לא רצה השלטון הנאצי לעשות. הוא רצה שתחושת הרווחה הכלכלית שהביאה עליית הנאציזם לא תתחלף בתחושת מצוקה. ככל שלטון דיקטטורי, אף השלטון הנאצי חשש ממהפכה. ניתן היה לדכא את האוכלוסיה באמצעות הגסטפו, אבל לא לאורך זמן. מלבד זאת, חלק מהאסטרטגיה המיליטנטית של גרמניה היה שכל העם ישתתף מוראלית במלחמה, ולא תהיה תרעומת על סבל כלכלי.

לכן נאלצה גרמניה לחפש טקטיקה של מלחמה קצרה ("מלחמת בזק" הוא התרגום המילולי של "בליצקריג"). היות ועיקר פניה היו מופנות לעבר אירופה, הרי שבניית צבא יבשתי חזק היה עיקר הכח הצבאי שעליו שמה גרמניה את הדגש. בצמוד לכח זה נבנו מפציצי צלילה ומפציצים בינוניים, שתפקידם לתקוף מטרות נעות, ולא לבצע הפצצה אסטרטגית של ערים.

השילוב הקטלני בין שריון לארטילריה אוירית היה עיקר כוחו של ה"בליצקריג". חיל הרגלים הגרמני, בניגוד לדעתו המפורשת של גנרל היינץ גודריאן, מפתח טקטיקת ה"בליצקריג", נע ברגל, על גבי סוסים, במשאיות, אופניים ואופנועים.

בצרפת למשל, התקדם השריון במהירות, מבלי להמתין לחי"ר, וגנרל פון רונדשטט, מפקד קבוצת הארמיות שתקפה מהארדנים, או גנרל פון קלייסט, מפקד קבוצת השריון של קבוצת הארמיות, נאלצה מדי פעם להאיט את קצב ההתקדמות של גודריאן. גודריאן מאידך ניצל כל הזדמנות לעקוף את ההוראות, והמשיך בהתקדמות.

היה זה הימור נועז, שהסתיים בהצלחה, לא כל כך בגלל ה"בליצקריג", אלא בגלל שהצבא הצרפתי (עליו דננו במאמר אחר), לא סיגל עצמו לצורת לחימה כזו.

חסרונותיה של השיטה לא הורגשו עד שגרמניה לא תקפה את ברית המועצות (על תקיפה זו, המכונה "מבצע ברברוסה" נדון בע"ה במאמר אחר).

כאשר גרמניה תקפה את יוגוסלביה ויוון, לא הייתה כל השוואה בין הכוחות שעמדו מול גרמניה לכוחו של ה"ווהרמאכט". גם הפיקוד של יוגוסלביה היה נפרד מהפיקוד של יוון, וההתקפה הייתה ממספר כיוונים.

במדבר המערבי לעומת זאת, היו הכוחות שוים פחות או יותר, ושם נתגלה ה"בליצקריג" במלוא עוזו. הגנרל רומל ניצל את המדבר כפלטפורמה מצויינת לניהול קרבות שריון. השטח המישורי הגדול התאים לתנועת טנקים, שכאשר היו תחת פיקוד טוב, עשו שמות בצבא הבריטי שלא היה בנוי לצורת לוחמה כזו. גם מבצע "קרדום קרב", וגם מבצע "צלבן", נכשלו בגלל חוסר התיאום בין היחידות הלוחמות, לעומת הצבא הגרמני-איטלקי, שנע בקואורדינציה מושלמת.

המהפך אירע הן ברוסיה והן במדבר המערבי ברגע ששד ה"בליצקריג" המתפרץ פותה להכנס לתוך הבקבוק בחזרה, והבקבוק נחתם.

דוגמאות לכך ניתן למצוא בארבעה קרבות אופייניים: הקרב על מוסקבה, הקרב על סטלינגרד, הקרב בקורסק, וקרב אל עלמיין הראשון והשני.

שכן כאשר היה מדובר על תפיסת שטח, איגוף, כיתור, וכדומה, הרי צרפת וארצות השפלה, המדבר המערבי, וערבות רוסיה, היו המקום האידיאלי לכך.

אבל כאשר נוסתה אותה שיטה במקום מבוצר היטב, בגיזרה מצומצמת ביחס, ללא עליונות בכח אוירי – השיטה נכשלה.

כך אירע במערכת מוסקבה. לא רק הסתיו הבוצי והחורף המקפיא (שגם אותם היו הגרמנים חייבים להביא בחשבון), לא רק כח אדם רענן שאותו לא חזו הגרמנים מראש; אלא בעיקר טקטיקת מגננה שבלמה את התקדמות השריון, מבלי שהיה יכול להיתמך בחיל האויר.

הייתה זו מגננה בגיזרה צרה יחסית, שם לא יכל השריון להראות את כוחו בתנועה, ללא סיוע אוירי מסיבי, ועם אויב מחופר היטב הנחוש להחזיק בעמדתו בכל מחיר.

בסטלינגרד היה הקושי עוד יותר גדול, שכן למרות ההפצצה המסיבית של סטלינגרד בתחילת המתקפה, הרי לגבי השריון והחי"ר הייתה זו לחימה בשטח בנוי, שהקיזה את דמם וכוחותיהם.

גם בקורסק, שם תקף פון מנשטיין עם השריון מצד אחד, ומודל עם הרגלים מצד שני, הם נפלו למלכודת נוראה של קווי ביצורים ומלכודות טנקים, כאשר העתודה מחכה להתשת כוחות הגרמנים, ואז מתבצעת מתקפת שריון מסיבית.

בקרב אל עלמיין הראשון, כאשר רומל ניסה לתקוף את רכס עלם אל חלפה, מצידו הצפוני של מתחם אל עלמיין, הוא נפל למלכודת המגננה של גנרל מונטגומרי. טנקים מחופרים ותותחים שימשו בקרב זה כנשק אנטי-טנקי, והיכו את שריונו של רומל.

בקרב אל עלמיין השני, היה רומל המתגונן, ומונטגומרי התוקף. כאן נלחם מונטגומרי למעשה בטקטיקות של מתקפה ישירה בסגנון מלחמת העולם הראשונה, ולא עוד אלא ששלח את הרגלים לפתוח את הדרך עבור השריון. העדיפות בכח, ציוד, וכח אוירי, הם שהכריעו לבסוף את רומל, כאשר נמנע ממנו להשתמש בטקטיקת ה"בליצקריג".

תגובות

התמונה של צביאל רופא

עדינו ידידי

מאמר מעניין ומאיר עיניים.
עלה והצלח!

תגובה לצביאל רופא

בס"ד
צביאל יקירי!
אני מודה לך על התגובה, על המחמאה, ועל הברכה
בברכה והוקרה

תגובה לנושא הבליצקריג

קראתי בעניין. אני מבקש להעיר בנושא זה כמה הערות 1: מלחמת העולם הראשונה איתגרה את החשיבה הצבאית במשך שנים נתקעוצבאות גרמניה מזה וארצות חבר העמים הבריטי וצרפת מזה בלוחמה סטטית שלא יכלה להביא להכרעה באירופה כך שהקונפלקט הצבאי נסתיים ללא הכרעה (רק הגעת גייסות אמריקאיים בשלהי. המלחמה הביאו תוך כמה חודשים להכרעה) כך שבעצם הקונספט של מלחמת בזק צמח גם מהכורח שלא
לחזור שנית על סוג הלחימה במלחמה הקודמת. 2 אני מציע לתת דגש לנתון דרמטי נתון שלא מוזכר במאמר:הבליצקריג הצליח בלוחמה במערב אירופה ששם היו נתונים בסיס שעזרו להצלחתו:א. מערכת כבישים מודרנית ומתוחזקת.לא זה היה המצב בברית המועצות(לפחות בחלקים גדולים ממנה) ב. סדרי גודל בשטח שטחה של צרפת הוא כ670.000 קלומטר מרובע שטחה של גרמניה הוא כ 370.000 קילומטר מרובע בלגיה הולנד דנמרק ממש קטנות. לעומת זאת שטחה של ברית המועצות היה מספר מפלצתי של 23.000.000 קילומטר מרובע!!! כלומר לא היה ניתן להכיל כללים שהיו נכונים לזירה מצומצמת על זירה ענקית 3. הערה השלישית נגזרת מהשנייה בזירה המערבית לא התקשו הגרמנים להתמודד עם נושא הלוגיסטיקה. הצבא הגרמני הצליח ביעילות גם להקדם מהר וגם לדאוג שהאספקה תגיע לכל מקום גם אם קצב ההתקדמות מהיר. בזירות האחרות - בגלל המרחקים העצומים- כשלו הגרמנים. כך למשל הקורפוס האפריקאי של רומל שהתקדם בצורה כל כך מרשימה מצא עצמו ערב קרב אל- עלמיין על הרזרבות האחרונות שלו של דלק לטנקים של מזון ושל חומרי רפואה.( במחנהו של רומל הייתה מגיפה של דיזנטריה שלא טופלה
בגלל התארכות קווי האספקה יתר על המידה דבר שהביא למחסור חמור בציוד רפואי)4. לדעתי קרב קורסק שהזכרת הוא נושא לדיון נפרד . כיוון ששני הצדדים היו מודעים מאביב 43 ששני הצבאות ערוכים זה מו ל זה בסדרי כח ענקיים המחשבה על מלחמת בזק שם לא הייתה אפילו על הפרק ובעצם לולא התעקשותו של היטלר לתקוף יתכן והגנרלים גרמניים היו נמנעים בכלל מהתקפה בבליטת קורסק. אבל קורסק היא נושא לדיון בפני עצמו

תגובה לגיורא

בס"ד
תודה רבה גיורא יקירי!
כל מילה זהב!
אני מתכונן בע"ה לכתוב בקרוב ניתוחים יותר מפורטים של קרבות ספציפיים, כך שגם זמנו של קרב קורסק יגיע בע"ה.

שלוש(ה) דוגמאות

בלי להיות קטנוני, כמה אמינות יש למאמר שכותבו רושם "שלושה דוגמאות" ?

תגובה לקטנוני

בס"ד
יוסי יקירי!
קראתי את תגובתך בנוגע למאמר על מבצע ברברוסה, וניסיתי בכל זאת להתייחס בכבוד, למרות שטענתך ממש אינה לענין. חשבתי: "נו, אדם חושב שאם יש למישהו תיאוריות מעניינות, זה מעיד משום מה על חוסר יידע". אבל כאשר אדם תופס אותי בשגיאת כתיב, ועל סמך זה פוסל מאמר שלם בהסטוריה, אני חושב שנסיונו להסתיר את קטנוניותו הינה לשווא.
על כן אבקשך יוסי יקירי: אם כתבותי אינן מוצאות חן בבעיניך, אנא אל תטריח לקרוא אותן או להגיב עליהן, כי אמינותך כמבקר עניני ולא קטנוני שואפת לאפס.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני