אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שר הטבעות כמשל למלחמת העולם השניה


שר הטבעות כמשל למלחמת העולם השניה

שר הטבעות כמשל למלחמת העולם השניה

הטרילוגיה "שר הטבעות" כמשל למלחמת העולם השניה

פרופסור ג'ון טולקין, מחברה של הטרילוגיה "שר הטבעות", הלביש את הדמויות ואת החברות שיצר בלבוש הספרותי של סוגת הפנטזיה. אך למעשה נראה שמסתתר מתחת לדברים מסר עמוק, פסיכולוגי, חברתי, ומדיני.

הדמויות המופיעות בספר הינם: הוביטים, גמדים (או בתרגום לעברית: "גמדאים", בהתאם לביטוי לשון ייחודי שטולקין המציא באנגלית), בני העלפים (תרגום מהמילה האנגלית: ELF, שמשמעותו הפשוטה הינה סוג של רוח רפאים) או בני הלילית, בני אדם, קוסמים, ואורקים (מין מפלצות לוחמות, שהינן לכאורה המצאה אישית של טולקין, ולא מופיעה במיתולוגיה הדמונולוגית המקובלת).

המדינות המופיעות בספר הינן "הפלך", מקום משכן ההוביטים; רוהן, ארץ רוכבי הסוסים; גונדור, ארץ הספר מול מורדור, ארצו של סאורון שר האופל. ומורדור, ארץ האופל, ארצו של שר האופל, מקום משכן האורקים.

מקום נוסף המצויין בסיפור הוא אייסנגארד, ארצו של הקוסם סרומן, שבגד בחבר הקוסמים והתחבר עם סאורון.

היות והסיפור נתחבר אחרי מלחמת העולם השניה, ניתן למצוא דימויים רבים למאורעות שהתרחשו רק זמן לא רב לפני כן, וכיצד הבין המחבר את המאורעות.

טולקין היה אנטי-נאצי מובהק. לכעסו הרב, ספרו יצא בגרמניה הנאצית בתרגום לגרמנית. הוא נשאל על ידי ההוצאה האם הוא ממוצא ארי, וענה במכתב חריף שהוא היה רוצה להיות בן העם הנבחר.[1]

ניתן לראות באורקים השחורים את בני דמותם של הס.ס. לובשי השחורים. טולקין שם בפיו של סרומן את ההסבר כיצד נוצרו האורקים: הם עלפים שנחטפו ועוותו. כך לכאורה ראה טולקין את הנוער הנאצי: נוער שמוחו נשטף על ידי אנשי רשע, שניצלו אותם למלחמה נגד הטוב.

לעומת זאת הוא רואה בהוביטים את סוג הטיפוס האידיאלי. זהו האדם הפשוט, אוהב החיים, הנקלע למאורעות רעים שלא ברצונו. רק רפאי הטבעת, כאשר הם חודרים לפלך לחפש את פרודו באגינס והטבעת, אז הם נתקלים ברוע בפעם הראשונה.

אבל אין זה אומר שהם אינם מוכנים להתמודד עם הרוע. למרות קוטנם הפיזי הם אמיצים, ומוכנים לפעולה כאשר נדרש.

לכן הפקיד גנדלף, הקוסם הטוב, את הטבעת בידי בילבו, ואחר כך בידי פרודו.

הפלך הוא דמות של אנגליה הטובה, הפשוטה, של איזור הכפר ואף העיר.

טולקין רואה את בני עמו יוצאים להגן על חרותה של אירופה מידי האורקים, ומנהיגם הנורא סאורון. הדימוי להיטלר זועק. גם סרומן הוא משתף פעולה ואף מסייע בפועל. זה משל לכל הקוויזלינגים למיניהם באירופה, שנכנעו לרשע.

בריטים מופיעים פה עוד מספר פעמים בדימויים שונים, וגם ארצות חבר העמים שבאו לעזרתם.

רוהן הינה משל מובהק לאוסטרליה וניו זילנד, היוצאת להציל את גונדור.

מינת טירית, עיר הבירה של גונדור, היא אנגליה ובמיוחד לונדון המאויימת על ידי האורקים, קרי הנאצים.

רוהן, שהותקפה בעצמה על ידי סרומן (דימוי ליפנים שהתקיפו את פרל הרבור), יוצאת לחלץ את בריטניה.

אף רוסיה, ארץ המתים, יוצאת למלחמה. טולקין האנטי-סטליניסט[2] אינו יכול לכבד אותה באופן מלא, לכן הוא נאלץ להלביש את עזרתה באופן ערטילאי כלשהו.

העלפים, רוהן, גונדור, ואף הגמדאים, הינם פנים שונות של החברה האנגלית.

ישנם את אנשי הרוח, הלוחמים, אנשי העיר, הסוחרים ואנשי הממון (הגמדאים), ואף החקלאים הפשוטים (ההוביטים) – כולם יוצאים ללא היסוס למלחמה נגד הרשע (אחוות הטבעת)

גנדלף הינו בן דמות מובהק של צ'רצ'יל, הנושא באחריות ומנהיג את האומה, וארגורן הוא המלך הבריטי, החוזר לאחר המלחמה למשול בארצו המותקפת.

ניתן כמובן לחלוק על השוואות אלו, או למצוא השוואות אחרות. אך בהחלט ניתן לייחס לטולקין, שהיה לא רק סופר במובן המצומצם של המילה, אלא איש רוח, ניסיון לתאר בדרכו שלו את המאורעות שחווה.

כך או כך, הספר הינו בודאי ספר שמטרתו מלבד התענוג שבקריאתו, גם ספר בעל מסר מוסרי עמוק, שאף אם לא הייתה כוונתו הישירה של מחברו למשל המתואר בכתבה זו, הרי תמיד ניתן למצוא בה טעם אקטואלי.

--------------------------------------------------------------------------------

[1] עיין בערך על טולקין בויקיפדיה האנגלית, שם מופיעים הדברים באריכות.
[2] עיין ויקיפדיה האנגלית על יחסו של טולקין לסטליניזם.

 

תגובות

מעניין מאד - עוד רעיונות משלי

אחלה. אהבתי מאד את ההשוואה.
יש לי רק כמה "בעיות" איתה.
א) קשה לי לראות את האורקים כהמשלה לנאצים. הנאצים היו מתוחכמים, דייקנים, אסתטים באופן מקאברי בכל מה שעשו. האורקים הם תתי אדם, ברוטאלים ופראיים. אולי בעצם טולקין מבצע סטירה של הנאצים בהציגם כהפך הגמור בצורת אורקים.

ב) הבריטים הם עם מעשי, עם של סוחרים. לכן קשה לי לראות אותם בתור אלפים. באופן מוזר דווקא תמיד דמיינתי את האלפים כגרמנים בעיסוק שלהם ברוח ובמגוריהם ביערות (היער האפל בגרמניה) אבל כמובן האלפים הם לא רעים אז זה קצת בעייתי להשוות אותם לגרמנים

ג) לראות ארת גנדלף כצ'רצ'יל? גם קצת קשה. צ'רצ'יל היה שמן שמעשן סיגרים. טיפוס מאד ארצי שמשדר חביבות וביטחון. גנדלף בהיותו "מאיאר" (כינוי לקוסמים בעולם של טולקין. המאיאר היו המשרתים של הולאר שהם האלים מהסילמרניום) לא מסתדר לי עם הדמות הארצית (down to earth)של צ'רצ'יל

רעיונות נוספים:

א) הניזגול מדמים את הבליץ על לונדון.
ב) רפאי הטבעת מזכירים לי את הגרמנים הכי הרבה. כמו הגרמנים, יש להם עבר מפואר בהיותם המלכים העתיקים של האדם. כמו הגרמנים, השאיפה לכוח השחיתה אותם
ג) ארגורן מזכיר לי איזה גנרל ממלחמת העולם השנייה - אולי מונטגומרי, פטון?
ד) המועצה שמתכנסת בריבנדל מזכירה את הועדות של מלחמת העולם השניה - יאלטה, פוסדאם
ה) מה עם ואלינור? הארץ מעבר לים? אולי אמריקה הגדולה?

התמונה של הידען הקטן

היהודים בשר הטבעות

ואיפה היהודים נכנסים במשל הזה ?

תודה לתום בומבדיל

בס"ד
תום בומבדיל היקר!
תודה לך על הערותיך המחכימות.
חיפשתי לך בן דמות בנמשל, וכן לגולדילקס הנהדרת, ולא מצאתי.
אדם טוב החי לבד ליד יער מלא כשפים, ומציל אנשים. אולי איש מחתרת? אולי גם הדונדיין היו כאלה?
אנא כתוב לי מה התפקיד שלך בנמשל.
דרך אגב: לי זכור שהקוסמים כונו "איסטרי".
העלפים הינם בני דמותו של סקרלט פימפרנל הטוב, או פימפרנל סמית, או אולי אפילו רובין הוד.

אולי בעצם טום הוא

טום בומבדיל הוא הראשון שהיה והאחרון שישאר אני לא מצליח למצוא לו הקבלה.
בהתחלה חשבתי שאולי בניתוקו מהמאורעות הוא מסמל את העולם החדש, את הנטרליות האמריקאית. אבל הנטרליות האמריקאית לא מחזיקה מעמד וארה"ב כן נהיית מעורבת במלחמות העולם הישן בעוד שבומבדיל נשאר לו ביער. על כן המקנה היא שטום במובדיל הוא אנומליה באלגוריה.

אגב הקוסמים כן ניקראו מאיאר והם המשרתים של הואלר, כלומר גנדלף הוא סוג של מלאך וכך גם סרומאן. סאורון הוא גם מאיאר אם אינני טועה - מאיאר החזק ביותר המשרת ואלר בשם מוגוט אם אינני טועה. ואו אני צריך לפשפש בספרים

לטום היקר

בס"ד
ייתכן שבסילמרליון הם נקראים כך, אך הרי לפניך ציטוט מויקיפדיה (ערך איסטרי):

אִיסְטָרִי הוא שמם הכולל של החברים במסדר הקוסמים המופיע בספר "שר הטבעות" מאת ג'.ר.ר טולקין.

המילה קוסם, על פי הספר "סיפורים שלא נשלמו" (תורגם מאנגלית על ידי עמנואל לוטם) המהווה אסופה של כתבי ג'.ר.ר טולקין אשר נוגעים לסדרת ספרי הטבעות והסילמריליון - היא תרגום של המילה אִיסְטָר בקווניה, ושל המילה אִיתְרוֹן בסינדרין, שתיהן שפות אלפים. משמעות המילה היא: אחד מחבריו של "מסדר" אשר טען כי יש בידיו דעת נשגבת אודות העולם, תולדותיו וטבעו, ואשר הפגין את הדעת הזאת. האיסטרי הופיעו ונעלמו בעידן השלישי של עולם שר הטבעות, וככל הנראה איש זולת אלרונד, קירדן וגלדריאל, לא ידע מאין באו ומי היו.

יפה.אבל טולקין תמיד טען שזו לא אלגוריה...

בכל אופן אולי הוא דווקא כתב על מלחמת העולם הראשונה שהוא היה בחור צעיר בתקופתה, וראה חברים רבים שלו מתים...

האלגוריה הפסיכולוגית

בס"ד
לשרון, תודה על התגובה!
לא תמיד אלגוריה חייבת להיות מודעת. לפעמים אדם כותב מתוך חויות אישיות עמוקות שעבר, והוא אינו שם לב לכך.
דרך אגב: האם אוכל לקבל מקור מדוייק לגבי דברי טולקין שזו אינה אלגוריה? אודה על כך מאד.

טולקין טען בפירוש ששרה"ט אינו אלגוריה

"... אשר למשמעות הפנימית או ל"בשורה" אין בו, לפי כוונת המחבר, לא מזה ולא מזה. אין בו אלגוריה ואין בו התייחסות מקומית... נושאו העיקרי נקבע מלכתחילה, מכוח בחירת הטבעת כחוליה המקשרת בינו ובין "ההוביט". הפרק העקרוני "צללי העבר" [כרך א':חבורת הטבעת, חלק א', פרק 2]... נכתב זמן רב לפני שתחזית הצל של 1939 נהפכה לאיום של שואה ללא-מפלט.
... המלחמה שהתנהלה במציאות אין היא דומה במהלכה ובתוצאותיה למלחמה שבאגדה. אילו השפיעה או כיוונה את התפתחות האגדה, כי אז אין ספק שהטבעת היתה נתפסת ומופעלת נגד סאורון; הוא לא היה מושמד אלא משועבד, ובאראד-דור לא היתה נהרסת אלא נהפכת לארץ כבושה..."

הקדמתו של טולקין לשר הטבעות, התרגום הישן, ע"מ 10-11.
טולקין עצמו "רכש איבה לבבית" לאלגוריה ושורשי הסיפור מקורם הוא לפני פרוץ המלחמה.

תודה לדמוסתנס

בס"ד
אני מודה לך שהארת את עיני. בתרגום החדש ואף במקור האנגלי לא זכור לי שנתקלתי בדברים אלו. עם זאת, לא תמיד המחבר יודע אפילו עד כמה הוא מושפע מדברים, אף אם הוא מנסה להתכחש להם, כפי שכבר הערתי קודם.
בכל מקרה, הדבר אינו עקרוני, אלא מתוך עיסוקי בנושא של מלחמת העולם השניה, נוצרה אצלי אסוסייציה בין הסיפור המצויין הזה, לבין המלחמה, וניסיתי להראות עד כמה גם הספרות הבדיונית הושפעה בעקבות המלחמה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני