אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אוצר המילים של אסון לאומי


כאשר מקשיבים בימים אלו לדוברים המצרים המופיעים בתקשורת – אלו התומכים במורסי ואלו הדורשים את הסתלקותו – מגלים שאוצר מילים וביטויים חדש ולא טוב הולך ומשתלט על השיח הציבורי. הדבר החל בשם התנועה המתנגדת למורסי, ששמה "תמרוד" – "מרד". זו כבר לא מחאה או הפגנה, זהו מרד. המורדים הניפו שלטים הנושאים את הסיסמה "אירחל" – "הסתלק" – זהה לזו שהונפה בידי המפגינים בכיכר אלתחריר ("השחרור", מהבריטים) לפני שנתיים וחצי, כאשר הכוונה הייתה אז למובארק. באמצעות הסיסמה משווים המפגינים את מורסי למובארק, ואין עלבון חמור יותר כלפי נשיא שנבחר בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו במצרים. סיסמה נוספת שהוצאה ממחסן הפגנות ינואר 2011 היא "אלשעב יריד אסקאט אלנט'אם" – "העם רוצה להפיל את המשטר" – כלומר שלטון "האחים המוסלמים" הוא משטר לא לגיטימי כמו זה של מובארק.

אחרים צועקים "מורסי – כורסי" שמשמעותה "מורסי הכיסא" כשכוונתם לגנות את ההיצמדות של מורסי לכיסאו, כמו מובארק בזמנו. תומכי מורסי נצמדים ל"שרעיה" – "לגיטימציה" – הנובעת מהבחירות, תוך אמירה שהדרישה להתפטרותו איננה לגיטימית. מתנגדיו קוראים "נגן עלייך, מצרים" כלומר מולדתנו ומדינתנו תחת איום של "האחים המוסלמים", וחלקם קוראים "לשחרר את מצרים" מהכיבוש של "האחים".

אבל הגורם החדש, המאיים, הוא השימוש המוגבר שעושים שני הצדדים בביטויים מוחלטים שלא נשמעו בעבר, כמו "לא נוותר", "קו אדום", "דם יישפך", "עד הסוף", "נילחם ברוחנו ובנשמתנו". ביטויים אלה מבטאים היטב את המתח האדיר בין שני המחנות: מתנגדי מורסי בכיכר אלתחריר, ותומכיו בכיכר ראבעה אלעדויה. המתח נובע גם מההמתנה להחלטת הצבא לאחר תום האולטימטום שהציב לצדדים, ושנדחה על ידי שניהם. הצבא קורא לכולם "לגלות אחריות" כי גלישה לאלימות – שאת תחילתה מסמנים יותר מעשרים הרוגים ומאות פצועים – תביא לאסון לאומי במדינה היקרה לשני הצדדים.

אלא שיותר מידיי אנשים חשים ש"היום או לעולם לא": המתמרדים חשים שאם ישובו לבתיהם, מורסי והאחים ישלטו בהם לתמיד, והאחים בטוחים שאם הזכיה תילקח מהם בכוח הם יתרסקו כארגון, שהגיע את מחוז חפצו ונכשל במשימה לשמור עליו. כל צד רוצה לעצמו ניצחון מוחלט, ולהנחיל תבוסה מוחלטת לצד האחר. במצרים שאחרי מובארק – למרבה הצער – לא התפתחה תחושת קולקטיב שתחתיה יכולים כולם לשבת יחד ולפתור סכסוכים בדרכי שלום. הקיטוב התרבותי, ההקצנה הפוליטית, הקיץ הלוהט, הכלכלה הקורסת, האבטלה הגדולה, היעדר התקווה, האלימות הגוברת, הרמדאן המתקרב ואוצר המילים הקיצוני, כולם מהווים דלק סילוני על התבערה הציבורית במצרים. אלו חומרים שאסון לאומי עשוי מהם, ומצרים יכולה בהחלט להידרדר למצב של סוריה.

ישראל – למרבה ההפתעה – איננה מוזכרת כמעט בהקשר למשבר, דבר המוכיח את רצינותו וחומרתו. עם זאת, ייתכן שמורסי – בניסיון להשליך עצם להמונים – ינתק את הקשרים עמה, יזרים צבא לסיני כדי "להשיב את הריבונות" על חצי האי, אבל החמור מכול יהיה כאשר מיליוני מצרים יתחילו לצעוד לעבר ישראל בשביל שני דברים: מים ולחם. גלי האסון המצרי יכולים להגיע לחופינו, ועלינו להיות ערוכים.

ד"ר מרדכי קידר - עיתון מקור ראשון

באדיבות ד"ר רבקה שפק ליסק

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי קידר