אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בין זיקנה מין ובריאות?


בין זיקנה מין ובריאות?

בין זיקנה מין ובריאות? הסרט 'נערות לוח השנה' בכיכוב הלן מירו (2003) סרט זה, המבוסס על סיפור אמיתי, נחשב לפורץ דרך בהצגת המיניות של הנשים המבוגרות העכשוויות

התיאוריות הגרונטולוגיות בחקר הזיקנה עסקו רבות בניסיונות של אנשים זקנים לשמר המשכיות בפעולות אותן היו תמיד רגילים לעשות, ובתיאור האסטרטגיות שזקנים נוקטים בהן, ושנועדו לפצות את עצמם על אובדן היכולות. אלא שהעלייה בתוחלת החיים הפכה את המשכיות הפעילות של אנשים מבוגרים בעולם המערבי לפשוטה יותר ובגילאים שבעבר נחשבו לערוב החיים. לאחרונה מתברר שהמשך הפעילות כולל גם יחסי מין; מחקרים בתחום והנתונים המעודכנים מציגים תמונת מצב שונה מקצה לקצה, בהשוואה למה לנתונים המקובלים לפני שני עשורים ויותר.

        אמנם העיקרון של ירידה בקיום יחסי מין ביחס ישיר לעליה בגיל לא השתנה. עם זאת, ניתן ללמוד ששיעורי האנשים בעולם המערבי המדווחים על חיי מין פעילים בקרב בני 60 ומטה הוא כשני שלישים, החל מגילאי הפרישה לגמלאות כמחצית מהנשאלים, ומעבר לגיל 75 כבר מדובר על נתון מדהים של כרבע מהאוכלוסייה המדווח על המשך קיום חיי מין פעילים.

    לכאורה, ניתן היה לצפות שבעיית האין אונות תשפיע באופן מכריע על הגברים המבוגרים. אלא, שמושג ה"אנדרופאוזה" (הפסקת הגבריות) שמקורו בצפייה למוות וב"חרדת הביצוע" נמוג במידה מסוימת ובוודאי נדחה וזו בזכות טכניקות רפואיות ותרופות המאפשרות היום לרבים להתמיד בחיי האישות. מבחינה זו, דוגמא כמו משולם ריקליס בן ה- 90, הנשוי לצעירה ממנו ביותר משלושים שנה, כבר אינו נדיר. יתרה מכך, מתברר שגם בגילאי 75 והלאה דווקא הנשים הן אלו שמדווחות בממוצע על פחות קיום של יחסי מין. כמעט מחציתן מנמקות זאת בירידה בחשק המיני, ושיעור ניכר בקרב הנשים מנמק זאת בבעיות וגינליות. בכל מקרה, הניסיון לשמר המשכיות בפעולות בתחום הפעילות המינית שייך לשני המינים ויוצר מצב שבו כבר כ 40% מהגברים וכרבע מהנשים מעל גיל 50 לא מוותרים ופונים ולו פעם אחת לרופא  בתחום זה.    

        הקשר בין מין לנפש אינו חדש ואינו אופייני לגיל כלשהו, התייחסות ל"ליבידו" קיימת כבר אצל פרויד, מרכיב המין ב"איד" היצרי של שני שמינים. אבי הפסיכואנליזה ראה בליבידו משמעות של אנרגיה מינית, שחלקה מולדת ואת חלקה אנו רוכשים במהלך חיינו. אם נתנתק מההנאה והיצרים שמרכיבים את המין, הרי שהנקודה החשובה ביותר הינה שישנו קשר ישיר בין ירידה בתחושת הבריאות הכללית אצל מבוגרים לבין ירידה בפעילות מינית.

         לכן, חשוב לציין שישנה הקבלה בין העצות הכלליות שניתנות לבני 50 ויותר במסגרת רפואת המניעה והרצון של אנשים בריאים לשמור על בריאותם, לבין הרצון של אנשים פעילים מינית לשמר את יכולתם זו בעתיד. לדוגמא: המשך פעילות גופנית, תזונה נכונה, משקל תקין, שינה מספקת, הימנעות מעישון ושתיה מופרזת של אלכוהול.

        מעבר לכך, החשיבות של איזון נפשי והרחקה של מצבי דיכאון כתנאי למקסום תוחלת חייו של האדם המבוגר, מכניסים את המשך קיום יחסי המין לקטגוריה של המלצה חיונית להארכת חיים במובן הכללי. לפיכך, ראוי להציע למבוגרים עצות נוספות, מעבר לעצות הכלליות המקובלות, וזאת במטרה לטפח ולשמר את הסקס בגילאים העולים, לדוגמא:

  • אבחון קבוע גם של מצב נפשי, וטיפוח תחושה עצמית גופנית חיובית.
  • לשמור על החיוניות והמשמעות בחיים.
  •  דגש מיוחד על ההמלצות בהחלמה. לדוגמא, בחזרה הדרגתית לפעילות גופנית מניתוח או תקופת אשפוז ממושכת יש לייחס מחשבה גם לחידוש הנושא המיני.
  • פתיחות ובעיקר גמישות בנושא של האדם כלפי עצמו וביחס לבן הזוג.

         קשה לבודד את התרומה הישירה של סקס בגילאים מבוגרים לבריאות, לדוגמא בין סקס ושיפור העמידות של המערכת החיסונית. מחקרים עדכניים מצאו קשר בין חומרים המופעלים בראשינו לבין שיפור בתחושות, בשביעות הרצון מהחיים ובצמצום תחושות של חרדה, וכנראה שאלו  יותר מכל המצליחים לקשור בין חיי מין פעילים להשפעה ישירה על מדדי בריאות כמחלות לב.

        ההסתייגות היחידה שניתן לציין בהקשר של תופעת העלייה בשיעורי הנהנים מחיי מין בגילאים הקרובים לממוצע תוחלת החיים היא שאמנם ישנה הקבלה בין השאיפה להמשיך את חיי המין והשאיפה לחיות יותר - אך אין זה אומר שניתן להקצין ולטעון שהמשפט נכון גם במהופך, כלומר שזקן שאינו משמר חיי מין לא בהכרח "מקצר" את חייו. מה שכן ברור הוא שקשה לחיות חיים ארוכים בתחושה מתמשכת של בדידות, ובלתי אפשרי לחיות חיים ארוכים בדיכאון.

*מחבר הספר "לזרוס לונג בן 213" וחבר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה.

תגובות

אל תוותרו. המאמר במקומו, בהחלט במקומו.

נוח לי להגיב בעילום שם מסיבות מובנות. אני מניח שחלק מהמדווחים מספקים נתוני wishful thinking, וזאת אחת הסיבות שהנני מעדיף לשמור על פרטיותי בתגובתי

לאחר שנות נישואין רבות לאשה בת גילי, משהתגרשתי ונישאתי לאשה צעירה ממני בשנים רבות, חזרתי לחיות חיי זוגיות מאושרים, הכוללים כמובן את מרכיב האהבה הפיזית, בתדירות כמעט יומיומית. בתקופה הראשונה חייבה אותי תדירות זאת לעשות שימוש בעזרים תרופתיים, שלשמחתנו הרבה עומדים לרשות הציבור בתקופה זאת, ולא היו קיימים עד לא מזמן.

בהדרגה פחת הצורך בעזרים תרופתיים, ששימשו בתקופת מעבר בעיקר להעניק תחושת נינוחות מול "חרדת הביצוע" (במערכת יחסים קרובה מאוד בין בני זוג ממילא אין מה להסתיר וההבנה מלאה) ובהווה נעלם כליל הצורך בעזרים תרופתיים.

אני מניח שבעתיד יתכן שיעלה שוב הצורך בעזרים תרופתיים, קרוב לודאי שלקראת כניסתי לעשור השמיני לחיי, אך אין בכך כל פסול. האהבה הגופנית מהווה השלמה בעלת חשיבות עצומה לאהבה הרגשית, ולתחושת החיים השלמים והמאושרים.

אל תוותרו. המאמר במקומו, בהחלט במקומו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יעקב בן שאול