אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מעשה קסמים / אוריה שביט


התמונה של עדינה בר-אל
אוריה שביט, מעשה קסמים

אוריה שביט, מעשה קסמים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בסדרה "קריאת-כיף", 2012

מעכו ליפו ואל עצמו

אוריה שביט, מעשה קסמים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בסדרה "קריאת-כיף", 2012

ילד מקבל משימות ממישהו עלום שם. מעמוד לעמוד בספר מתגברת התעלומה. הילד ממלא את המשימות ובסופו של דבר הוא מגלה מי השולח וכל הקצוות נקשרים.

לא, אין זה סיפורו של הילד נוני בספרו של דוד גרוסמן "יש ילדים זיגזג". זהו סיפור "המתכתב" עמו. הסיפור הוא של כמאל, ילד ערבי שמתגורר עם משפחתו בעכו. שני הילדים עוברים שלב של התבגרות במסעותיהם. אולם בעוד הילד נוני של גרוסמן מגלה פרטים על עברה של משפחתו ואת שורשיו, מגלה כמאל כוחות בתוכו עצמו ואת יכולתו ליישמם הלכה למעשה.

תוך כדי כך מספר כמאל על חיי היום-יום שלו, על משפחתו, על החיים בעכו, העיר בה דרים בכפיפה אחת יהודים וערבים. כמו כל הילדים בארץ ובעולם המודרני, עסוק כמאל במשחקי מחשב, בגלישה באינטרנט, יש לו ווי ופלייסטיישן והוא מקבל מצלמה משודרגת כמתנה. יחד עם זאת, כמו ילדים רבים, הוא נתון ללחץ חברתי של חבריו "החזקים" וה"מקובלים", שדורשים ממנו להתנהג כמוהם.

הדברים מסופרים בצורה אמינה בגוף ראשון, בשפה קולחת, בשילוב מתח והומור. הספר פורש בפני הקורא את אורח החיים המיוחד של הערבים המוסלמים: חודש הרמדאן ומנהגיו, מאכלים, משחקים, יחסי הורים וילדים ועוד. יש בכך יתרון בעיקר לקוראים צעירים שאינם מוסלמים. כמו כן משולבים בסיפור יחסי שכנות בין יהודים וערבים, יחסי חברות של כמאל עם ילד יהודי מרוסיה (וביקור בבית סבו ביפו).

כמאל הוא בנו של רופא, ואחיו לומדים באוניברסיטה. יטען הטוען שהספר מתמקד רק בפלח אחד של החברה הערבית, של המשכילים. אולם זוהי זכותו של הסופר לתאר פרטים מתוך החברה על פי בחירתו. דווקא בשם האמנות (ולא הדידקטיקה) מותר לו להתמקד בשכבה חברתית מסוימת. כך המסר, שילד הוא ילד הוא ילד הוא ילד גם בחברה הערבית, עובר היטב. יחד עם זה מרוויח הקורא הצעיר היהודי, באשר מזדמן לו לערוך היכרות עם חברה שהוא אינו חשוף אליה בחיי היום-יום.

כמאל עצמו הרוויח במסעו כמה דברים, שבדרך הביבליותרפיה יכולים לעבור גם לקוראים הצעירים: הוא התגבר על בעיית הביישנות, הוא למד לעמוד באומץ מול הלחץ החברתי המופעל עליו, הוא למד שמשפחתו (אחיו במקרה זה) משמשת לו כמשענת וכמדריכה, והוא שבר את מחסום הכתיבה שלו.

וכאן ראוי לציון מיוחד הסופר אוריה שביט, שהנחיל לקוראים הצעירים, באמצעות כמאל, את הרעיון ליצור עיתון משפחתי שבועי או חודשי כתוב. בימים אלו, כאשר העיתון עשוי הנייר (ובפרט עיתון הילדים "של פעם") נתון בתחרות קשה עם אמצעי המדיה האלקטרוניים, יש יתרון גדול להנחיות המוסוות שמקבל הקורא הצעיר לכתיבת עיתון כזה, עד כדי פירוט הצעות למדורים השונים. גם אם רק מתי-מעט מן הילדים הקוראים "יגנבו" את הרעיון מכמאל ויכינו עיתון כזה – דיינו.

 

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינה בר-אל