אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תורתם אומנותם – אפשרויות פשרה


התמונה של רוני קליין
תורתם אומנותם – אפשרויות פשרה

תורתם אומנותם – אפשרויות פשרה

אחת המחלוקות הקשות לגישור במו"מ הקואליציוני שהחל בימים אלה הוא נושא גיוס מלא לחרדים ש"תורתם אומנותם".כל המפלגות הלא דתיות, למעט הליכוד, מעוניינות לתקן את העיוות שהלך וגבר עם השנים בנושא.

מ-400 עילויים של בן גוריון הגענו ליותר מ-60 אלף.

מול הדרישה לשיוויון בנטל בכל החזיתות עולה בראש הנושא של "תורתם אומנותם".

לפיד מוכן להשאיר את המספר המקורי של בן גוריון 400 עילויים. השאר יגיעו לבקו"ם וישובצו לצבא או לשרות לאומי.

כמובן שהמפלגות החרדיות וש"ס עומדות על הרגליים האחוריות ואומרות שזה ייהרג ובל יעבור. אולי הן חושבות שמספיק למתן בהדרגה את המספרים המוגזמים עבור הציבור, שמתגייס עובד ומממן מהמסים שלו את האתנן הפוליטי הקבוע למפלגות החרדיות, אבל הפעם הפער נראה בלתי אפשרי.

אומרים שביבי שובר את הראש בנושא הזה. תוצאות הבחירות מראות בבירור שלציבור הלא חרדי כבר נמאס.

אז איך אפשר לגשר על הפערים?

60 אלף בניכוי 400 זה ויכוח על 59,600 ש"תורתם אומנותם".

גם אני חשבתי איך ניתן לפתור יצירתית את הבעיה, ואני מציע כאן שלוש אפשרויות לבחירה.

 

רוטציה

בהנחה חרדית שאלוהים ממש רוצה וצריך משמרת קבועה של לומדי תורה מסביב לשעון - אפשר להגיע להסדר שכולם ירוויחו ממנו.

מדוע שאותם "תורתם אומנותם" יסבלו כל כך הרבה שנים וימותו באוהלה של תורה?

אפשר להגיע להסכם רוטציה בו "תורתם אומנותם" ימותו באוהלה של תורה רק חצי שנה, ואז הם יתגייסו, וקבוצה אחרת של לומדי תורה תיכנס למשמרת למשך חצי שנה ואז תתגייס.

כך גם יותר אנשים ישתלבו בצבא, וגם יותר אנשים יתנסו בלימוד תורה מסביב לשעון.

אני בטוח שאלוהים לא יתנגד לסידור הזה. הפוליטיקאים החרדים בטוח יתנגדו.

 

רילוקיישן

שמתם לב שמצדיקי הסידור של ה"מתים באוהלה של תורה" טוענים שהם תורמים לביטחון עם ישראל לא פחות מהמשרתים בצבא?

אז הנה נמצאה הדרך להוכיח זאת במעשים ולא רק בהצהרות.

במקום להתפלל במקום בטוח יחסית, כמו בני ברק, יתכבדו ה"מתים באוהלה של תורה" ויתפללו באזור כמו עוטף עזה.

אני מעיז להניח שהתפילות מגיעות לכתובת הנכונה גם משם.

אתם חייבים להודות שהחרדים צריכים לאמץ את הרעיון הזה כתחליף לגיוס כללי ומיידי לצבא אם כל העניין הוא רק לשם שמיים.

 

אאוטסורסינג

כיון שישנם לומדי תורה שבאמת רוצים רק ללמוד תורה כל החיים ולא לעבוד כל החיים, הייתי מציע לשלוח את אלה להפיץ את לימודי התורה בקרב קהילות יהודיות בחו"ל.

הם יכולים להעלות שם את רמת לימודי התורה, וגם להימנע מגיוס כלשהו. אנחנו, לפחות, לא נממן אותם.

אז מי יממן אותם? תרומות של הקהילה. כמו הסידור המקורי שהיה בפולין עד השואה.

שוב, אני מעיז להניח שהתפילות מגיעות לכתובת הנכונה גם משם.

חברים, החגיגה נגמרה.

הגיע הזמן לשנות מהיסוד את הסידור המעוות, הבזבזני והנוגד את עקרון השיוויון הזה.

 

רוני קליין

מסביר את ישראל באינטרנט בהתנדבות

פעיל בבחירות של "יש עתיד".

K467@walla.com

תגובות

תגובה

בס"ד
לכבוד הכותב הנכבד, העושה רושם של אדם הבקי מאד בנושא לימוד תורה, הסטוריה של עם ישראל, וגישור.
אפנה אותך לכתבה במגזין בשם "החרדים יוצאים למלחמה" ולתגובות שהגבתי שם.
אני מניח שלמרות בקיאותך הרבה בנושא, ולשונך הרהוטה והמהוקצעת, הנטולה כל אמוציות ומתבטאת בלוגיקה מוחלטת - עדיין תמצא חומר מעניין לעיין בו (כמו ליתר קוראי המאמר שלך, המנוסח בטוב טעם ודעת, ומקיף את הנושא לעומקו).
בהצלחה

תגובה

בס"ד
לאחר שהצעתי לכותב המלומד, וליתר הקוראים, לקרוא את דברי, החלטתי להקל עליהם את הדפדוף במגזין, ולהעתיק לכאן את תגובותי.
הדרך לפשרה
נכתב ע"י עדינו העצני (לא נבדק) בתאריך ד', 05/29/2013 - 20:48

בס"ד
לאחר שקראתי את הכתבה ואת התגובות, אני מיצר על הבורות ועל הניכור הקיים בין שני הצדדים.
נכון שבמדינה דמוקרטית יש לעודד דיון ציבורי פתוח בכל נושא, אך כאן אין דיון, אלא כפי שאומרת כותרת המאמר: "החרדים יוצאים למלחמה".
נראה לי שיש חוסר ידיעה אלמנטרי בשני הצדדים על מה שבאמת חושב הצד השני.
הציבור החרדי חש עצמו מאז הקמת המדינה כציבור נרדף. לא כאן המקום להתייחס לעצם תחושה זו, אם היא צודקת או לא, אבל במציאות היא קיימת. המדיה הכתובה והמשודרת תורמת הרבה לתחושה זו.
הציבור הכללי חש עצמו מנוצל. מדוע עליו לשרת בצבא, בשעה שיש ציבור גדול שאינו עושה זאת? מדוע עליו לממן ציבור זה?
כל דיון ניתן לפתור בשני אופנים: א. ניסיון להבנה ולגישור. ב. מלחמה.
כאן שני הצדדים חשים שעליהם לצאת למלחמה, וחבל.
כאשר הציבור הכללי בא בדרישה לציבור החרדי להתגייס לצבא, הוא דורש לכאורה דרישה נורמלית שקיימת בכל מדינה מתוקנת. ברגע שהחוק דורש גיוס חובה, צריך כל אזרח לקיים אותו כלשונו.
אך הציבור החרדי חש שאין המטרה קיום החוק, אלא חיסולו הרוחני של הציבור החרדי.
זאת אומרת, שהטענה כאן אינה בגדר התחמקות מהחוק, אלא פחד קיומי.
טוען הציבור הכללי טענה צודקת לכאורה: אף אם נפטור את הציבור החרדי מהליכה לצבא, הרי אין אנו אמורים לתקצב אותו.
גם טענה זו נשמעת לכאורה הגיונית.
האם ניתן לגשר על הפער בעמדות שני הצדדים?
לדעתי בהחלט כן. אבל בודאי לא בצורה שהדברים מתנהלים כיום.
הכותבת הנכבדה של המאמר, וכן המגיבים המכובדים, מתייחסים לדעתי לסממנים החיצוניים של התופעה (פרוגנוזה) במקום לתת מענה (דיאגנוזה).
הבה וננסה להפריד בין שתי הטענות.
טענה אחת טוענת על השתמטות הציבור החרדי מהליכה לצבא.
טענה שניה טוענת על נטל על הקופה הציבורית, שהציבור הכללי נאלץ לשאת בו.
הטענה הראשונה הינה עקרונית-אידיאולוגית, בשעה שהשניה הינה פרקטית.
בנוגע לטענה הראשונה, יש כאן התנגשות בין שתי השקפות עולם. הציבור הכללי טוען שכולם שוים בפני החוק. הציבור החרדי טוען שחוק זה הוא עבורו חוק שמד.
כיצד אנו מגשרים על הפער? איזו פשרה ניתן למצוא כאן?
כאן עלינו לעבור למישור של הפילוסופיה של המדינה. כאשר המדינה מחוקקת חוק, ייתכן בהחלט שהוא אמור לפגוע בחלק מהאוכלוסיה. עד כמה צריכה מדינה דמוקרטית להתחשב בכך? האם היא יכולה לאפשר מצב בו ישנה אוכלוסיה הפטורה מקיום החוק?
קשה לענות באופן ברור על שאלה זו, אך ניתן אולי למצוא מספר קריטריונים המאפשרים מענה:
א. עד כמה פוגע החוק בפלח האוכלוסיה הנפגע ממנו?
ב. עד כמה פוגע אי קיום החוק בחלק האוכלוסיה המקיים אותו?
שאלות אלו אמורות לכאורה להשאל גם כאן:
א. עד כמה אמור הציבור החרדי להפגע מגיוס לצבא?
ב. עד כמה אמור הציבור הכללי להפגע מאי גיוס הציבור החרדי לצבא?
ברור לכאורה שעל התשובה השניה ניתן לענות שאין כל חשש לפגיעה באיכות הצבא או ביכולתו להלחם גם אם הציבור החרדי לא יגוייס. לכאורה ההיפך הוא הנכון: הצבא עלול להפגע קשות מגיוס המוני כפוי של ציבור הומוגני מיליטנטי, בעל אידיאולוגיה ברורה נגד מעשה זה. מה יותר גרוע מחייל שיעדיף מחבוש מאשר למלא פקודות שמצפונו מתנגד להם? (יש יותר גרוע, וזה מרד של חיילים חרדים עם נשק ביד!). מלבד זאת, בדיקה אובייקטיבית של החומר האנושי של הציבור החרדי עלולה לגלות חוסר התאמה מינימלי למשימות הנדרשות מחייל בצבא (צייתנות, דבקות במטרה, כושר גופני וטכני, וכו'). כמה יעלה לצבא להכשיר ציבור כה גדול? כמה תעלה לוגיסטיקת הכשרות?
השאלה השניה הינה מורכבת יותר. אך ברור לכאורה דבר אחד: פתרונה תלוי בפתרון הראשונה. כאשר הציבור החרדי לא ירגיש מאויים על ידי גיוס כפוי לצבא, הנגישות והרצון שלו לצאת לשוק העבודה יהיו ללא הכר לעומת המצב כעת.
איני מתייחס כרגע לנתונים שהובאו כאן, שהציבור הכללי מממן את הכוללים, כי לדעתי מעולם לא נעשתה בדיקה בלתי תלויה עד כמה המדינה נותנת לכוללים מחד, ועד כמה הכנסותיה הישירות והעקיפות מהציבור החרדי מאידך.
אבל אם יימצא הפתרון לשאלת גיוסם של החרדים, לדעתי באופן אוטומטי יימצא גם הפתרון לבעיית תקצובם של הכוללים.
(אוסיף רק שאני אישית, וכמוני רבים, מתנגדים עקרונית ללקיחת כספים מהמדינה למוסדות תורה, מתנגדים באופן עקרוני להשתתפות של הציבור החרדי בשיג והשיח הפוליטי בארץ, מתנגדים באופן עקרוני למאבק על תחיקה דתית, מתנגדים לפעילות אקטיבית של "החזרה בתשובה", ובעד הפרדת הדת מהמדינה. אנו רואים את עצמנו כנאלצים לגור כאן בגלל שניתנה לנו אזרחות ישראלית בכפייה ברגע לידתנו, ואם היינו יכולים היינו בשמחה מוותרים עליה, ומעדיפים לקבל מעמד אחר, או להגר לחו"ל. כל מטרתנו היא לשרוד כפי שאנחנו, ולא להלחם עם הציבור הכללי בכיפוף ידיים)
תגובה לתגובה
נכתב ע"י עדינו העצני (לא נבדק) בתאריך ה', 05/30/2013 - 13:42

בס"ד
כפי שבנתי הגברת הנכבדה רבקה כתבה את דבריה כתגובה לדברי.
נראה לי שדברי יצאו מהקשרם, ולכן אני מנסה להסבירם בצורה יותר ברורה.
הציבור החרדי אינו מובל על ידי מנהיגיו. הוא בחר בדרך זו, והכתיר לראשו את גדוליו. אף אחד לא מחייב איש בציבור החרדי להיות כזה, או להשתייך לחוגו של גדול מסויים. (אני אישית לא שייך לשום חוג, ולא כפוף לאף "גדול").
ישנן כאן שתי שאלות עקרוניות: א. הערך של לימוד התורה. ב. עצם ההליכה לצבא.
מלבד זאת ישנה כאן שאלה מעשית: האם הצבא מסוגל ומעוניין ליצור מקום מתאים לכל הציבור החרדי המתגייס בהמוניו?
הבה ונבדוק את הדברים אחת לאחת:
א. בציבור הדתי-לאומי לימוד התורה אינו ערך עליון. גם הציות לחוקי התורה אינו ערך עליון בחלקים נכבדים ממנו. בלי רצון לפגוע, ניתן לכנות ציבור זה בשם "הציבור הדתי-חילוני", היות והוא רוצה ליהנות משני העולמות: תחושה של קשר עם הדת (לא קשר תורני, אלא בעיקר אמוציונלי, מעין פולקלור), ומאידך לחיות כחילוני.
ב. בלימוד התורה אין עילויים או חלשים, אלא כל עם ישראל חייב בלימוד תורה מסיבי ואינטנסיבי.
היות ועם ישראל החליט לחדול מלהיות כזה, אלא עם של גויים דוברי עברית, הוא איבד את ההערכה שלו לתורה, וגם את המושג המינימלי מהי תורה.
חקייניו מהציבור הדתי-לאומי, השואפים להוכיח אף הם עד כמה הם לאומיים (קרי: חילונים עם פולקלור דתי), הקימו בתי ספר בהם לומדים בנים ובנות ביחד, במקום גמרא לומדים "תלמוד לתלמיד", הלכה מאן דכר שמיה? (עבור הקוראים הנכבדים שאינם בקיאים בשפת התלמוד אתרגם: מי סופר אותה? [תרגום לעברית מדוברת]).
ב. האם מישהו שאל פעם את הציבור החרדי (יליד הארץ) אם הוא מעוניין להיות אזרח ישראלי ולקבל את חוקי המדינה? האם מישהו כאן בכלל נשאל לדעתו בענין זה? אני אישית איני חפץ להיות אזרח מדינת ישראל. אני לא הולך לבחירות לכנסת, ומתנגד ללקיחת תקציבים לכוללים ולמוסדות חינוך. האם אני, או כל אזרח אחר יכול לוותר על אזרוחותו הישראלית?
לדעת הציבור החרדי כולו (בהדגשה) מדינת ישראל אינה מדינה יהודית, אלא מדינה שבמקרה גרים בה יהודים. הוא הולך לבחירות (מי שהולך) באונס, כדי לשמור על זכויותיו, וכדי לקבל החזר על הכסף שהמדינה גובה ממנו, ומוציאה אותו כדי להביא לכאן את ריהנה ופמלה אנדרסון להופעות.
(לא שזה מפריע לי, כי אני בין כה לא מסתכל על הציבור הכללי במדינת ישאל כעל יהודים). הוא מסתכל עליה כעל מדינה ששמה את החוק מעל ההלכה, וממילא מורדת במלכות שמיים.
ממילא צבאה של מדינת הגויים דוברי העברית הוא מקום שלכל יהודי אמיתי (קרי: חרדי) אסור ללכת אליו. הוא חלק מהכפירה הציונית של "כוחי ועוצם ידי".
אז גם אם צה"ל יופרד עבור החרדים (עד הבג"ץ הבא על הדרת נשים), וכולם יאכלו אוכל כשר (איזה הכשר?) - אסור ליהודי (קרי: חרדי) להיות חלק מהמערכת הזאת.
יאמרו הגויים דוברי העברית, ומשתפיה"ם הדתיים-חילוניים (לאומיים): אם כך, אין לכם מה לגור פה בארץ!
ואני אומר: הלואי! רק תנו לנו את מחיר הדירות שלנו, ובשמחה נקבל את הטרנספר (הרי למדינת המגרשים החילונית יש כבר ניסיון רב בגירוש יהודים).
אנא, בא ונשב ונסדר זאת בצורה מסודרת: או שנחיה פה במנותק מיכם, בלי תקציבים (שגזלתם מאיתנו את כספם), בלי צבא, בלי גיור, בלי נישואין דתיים, בלי חוקים דתיים, וכו'.
ואז ב"ה תוך דור רק היהודים (קרי: החרדים) יישארו, והגויים דוברי העברית יתערבו במרחב המזרח תיכוני (כתכניתם הנפלאה של ראשי הציונות בראשית דרכה).
איני אומר את הדברים מתוך קינטור ח"ו. אני מתכוון ברצינות לכל מילה. למה הגויים דוברי העברית צריכים לסבול את המספחת הזו שנקראת "יהדות"? למה לא להתחתן עם גויים, לא להשאיר זכר ללימוד התורה (גם לא לעילויים. אלה יבואו מהציבור הדתי-חילוני, וילמדו תלמוד באוניברסיטה ליד עוד לימודים של דתות אחרות כאיסלם נצרות ובודהיזם).
אז בא וניפרד, כמו שנפרדנו מהצדוקים, הקראים, הרפורמים, ושאר איברים מדולדלים של האומה היהודית שנשרו בדרך הארוכה של הגלות.
תגובה לתגובה
נכתב ע"י ע. העצני (לא נבדק) בתאריך ש', 06/01/2013 - 23:03

בס"ד
רמזתי בדברי על הפתרון של הנושא הכלכלי.
אכתוב זאת עתה בצורה יותר ברורה.
אני בנו של אדם ששירת בצה"ל כבר בשנת 1949 בגולני. הוא היה בוגר ישיבת "קול תורה" בירושלים. (השתתף בקרב תל אל מוטילה, אם ליודעי ההסטוריה הצהלי"ת זה אומר משהו). הוא שירת בהגה ובהגמ"ר שנים ארוכות אחרי מלחמת יום כיפור.
חמי היה איש הנדסה קרבית במלחמת יום כיפור, עד מבצע ליטני. לאחר מכן שירת בהג"ה עד אחרי מלחמת המפרץ בדרגת קצין (סגן אלוף).
אף אחד משניהם (כמו רבים אחרים) לא למדו בכולל, אלא אבי ז"ל היה פקיד בחברת חשמל, וחמי שליט"א מתווך דירות.
המושג "כולל להמונים" לא הומצא על ידי הציבור החרדי, אלא על ידי ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. מי שקצת יודע הסטוריה יכול לאשר זאת.
עד אז לא היו תקציבים לכוללים, ולא למוסדות חינוך יסודיים.
העיקרון המקודש של "כולל לכל" החל בשנת 1977, אחרי המהפך השלטוני.
אם נבדוק את המצב כיום (והוא כך כבר שנים רבות), הרי ששיטת הכוללים הינה מציאות ולא עיקרון. הציבור החרדי אינו יכול כיום ללכת לצבא בהמוניו. דבר זה כבר בואר בדברי לעיל.
הציבור החרדי אינו יכול ללכת לעבוד כיום במקומות עבודה חילוניים, מפאת האוירה השוררת בהם (אני יכול להעיד על כך באופן אישי). זאת אם יקבלו אותו, דבר המוטל בספק.
אבל אם הדברים היו מתנהלים בחכמה, היה נוצר מצב בו החרדים לא היו חשים מאויימים, לא מתבצרים בעמדותיהם, לא "יוצאים למלחמה"!!!!??? (ככותרת המאמר), אלא נספגים באופן אבולוציוני בתוך שוק העבודה, ומקומות עבודה חרדיים היו נפתחים.
המצב של ה"עליהום" הפופוליסטי, המזכיר את הסיסמה הרוסית: "הכה את היהודים והצל את רוסיה", בודאי שאינו תורם לתהליך בריא זה.
בנוגע לתקצוב בכלל למוסדות חינוך חרדיים: למרות התנגדותי האישית לכך (אני לא מעוניין לקבל אף פרוטה ממדינת ישראל למוסדות תורה), אני יכול להבין את טענתם של רבים בציבור החרדי, הטוענים שאינם מוכנים שכספם ילך למופעים של חילולי שבת ופריצות, וכדומה, והם יזכו להחזר לכסף זה בצורה של תמיכה במוסדות תורה.
כפי שכבר טענתי, מעולם לא נבדקה באופן נייטראלי מידת נתינת הציבור החרדי למדינה, לעומת מידת קבלתה.
צריך להבין שמוסדות התורה מחניסים למדינה הרבה מטבע זר על ידי תרומות מחו"ל, וכסף זה מוצא בארץ. היות והחברה החרדית היא ברוכת ילדים, היא משלמת הרבה מע"מ.
האם נבדקו נתונים אלה מעולם?
החברה החרדית קונה (לפחות כך היה בעבר) דירות. האם מישהו בדק את רווחיה הישירים או העקיפים של המדינה מכך?
האם אוסם, קוקה קולה, תנובה, עלית, שטראוס, וכו', לוקחות הכשר מהדרין בכדי? האם מישהו בדק פעם כמה הם מרויחות מכח הקניה של הציבור החרדי?
מהו הקו הרווחי ביותר של "אגד" בארץ? (402 בני ברק-ירושלים).
אז אני חושב שלפני שאנשים חכמים (גיורא, אתה עושה לי רושם כזה, בפרט אחרי תגובתך למאמרי על מלחמת העולם השניה [כמדומני שזה אתה]) קונים קלישאות פופוליסטיות, עושים רגע חושבים, ובודקים האם כצעקתה.
ניתן להוסיף בנושא כהנה וכהנה, אבל אני חושב שהדברים הובנו גם בסיכום קצר זה.

המיתוס של צבא העם
נכתב ע"י ע. העצני (לא נבדק) בתאריך ג', 06/04/2013 - 08:32

בס"ד
עד עתה התייחסתי בתגובותי לנושא הגיוס הכללי לצבא כאל עובדה מוגמרת, מבלי לבדוק כלל עד כמה אכן הוא נכון.
אולי הגיע הזמן שהחברה הישראלית תעשה עם עצמה חשבון נפש נוקב על המיתוס שנקרא צה"ל, ותבדוק עד כמה הגיוס הכללי נחוץ, מוסרי, או מזיק.
צה"ל הוא פרה קדושה, שנוצרה על ידי ראשי המדינה בהקמתה, במטרה להקים את "צבא העם" במתכונת כמעט סוציאליסטית.
הסוציאליזם ששלט במדינת ישראל עד 1977, ראה חשיבות רבה בכך שכל רובדי האוכלוסיה יוכלו ללכת לצבא, ולתפוס בו עמדות בכירות (כמובן אם הם שייכים למפלגה הנכונה).
כך נוצר המצב שההתיישבות העובדת השמאלנית (שהייתה הרבה יותר ימנית בדעותיה מהימין של היום) שלחה את מיטב בניה ליחידות מובחרות כמו 101 והצנחנים.
את גולני גבעתי והשריון השאירו בד"כ למגוייסים מקרב יתר השכבות (כמובן בתנאי שהמפקדים הינם מאנ"ש).
במלחמת סיני התברר שמלחמה היא לא בדיוק פעולת תגמול, ולא מספיק עובד לדיז'נסקי ומאיר הר ציון כדי להכריע בה.
השריון התגלה ככח מרכזי במלחמה מודרנית.
כאשר במלחמת ששת הימים ביצע השריון את עיקר המלאכה ביבשה (לאחר שחיל האויר חיסל למעשה את חילות האויר הערביים, והצבא המצרי פתח במנוסה), הגיעה האופוריה לשיאה.
צה"ל יצא למלחמת יום כיפור עם אוגדת השריון 242 (האוגדה הסדירה) לבלום את המצרים הצולחים את התעלה, כאשר הטנקים לא היו מזוודים במקלעים נגד חי"ר, וללא ליווי של חי"ר.
ההמשך ידוע: מתוך 127 טנקים של האוגדה נשארו 19.
ברמת הגולן, שם התנהלו קרבות שריון, הוכיח אכן השריון את כוחו, ובלם את הסורים, ואף עבר למתקפה.
מאז מלחמת יום כיפור לא התנהלה מלחמה כוללת בין מדינת ישראל לשכנותיה.
צה"ל מתמקד שוב (כמו בשנות החמישים והששים) בפעולות נגד טרור בתוך גבולות המדינה, או מחוצה לה.
בתנאי 2013, גם אם אמורה לפרוץ מלחמה כוללת עם שכיניה של המדינה (דבר שהסתברותו נמוכה מאד כעת), הרי שלא הגיוס המסיבי אלא דווקא הצבא המקצועי הוא הערובה לניצחון.
כיום יותר מתמיד צריך שיתוף פעולה בין חילי, עוצמת אויר חזקה, חי"ר מקצועי, ושריון המותאם למלחמה מודרנית, ולא למבצעי שיטור.
האם גיוס המוני עונה לדרישות אלו?
או עדיפה התמקצעות של הצבא, שתחסוך לקופת המדינה כסף רב שיופנה למקומות אחרים, ותייעל את הצבא.
למה לא ניתן לעשות בצבא את מה שעושים במשטרה?
כבר שמעתי טענות שאם לא יהיה גיוס חובה, אז אף אחד לא ירצה להתגייס.
מלבד זה שטענה זו מוכיחה כאלף עדים על פשיטת הרגל של הרצון השפוי של אזרחי כל מדינה להגן על עצמם, הרי שלדעתי היא אינה נכונה.
ייתכן שיהיו כאלה שאכן ינצלו זאת, אבל חלק גדול מהנוער ישמח להתגייס כאשר לפניו אפשרויות קידום כלכליות, עם אפשרות להגיע למקצוע מפרנס (נא לא לשכוח מהו אחוז הלוגיסטיקה בצבא), ובכל חברה ישנו את הפלח המחפש את עצם הלחימה (גם בארה"ב בריטניה שבדיה ובלגיה).
ניתן להוסיף ולדון בנושא, אך זאת אני משאיר לאנשי המקצוע.
אני רק טוען שהמיתוס החלוצי-סוציאליסטי של "צבא העם" בנוסח: "כל העם צבא, כל הארץ חזית" - עבר זמנו.

השב לתגובה זו

הערך של לימוד התורה ולומדיה
נכתב ע"י ע. העצני (לא נבדק) בתאריך ג', 06/04/2013 - 08:51

בס"ד
היות ועד עתה התייחסתי רק לכתבה ולתגובות עליה, לא ביטאתי את הערך החיובי שיש במציאות הישראלית לציבור גדול של לומדי תורה.
אני מאמין (למרות התבטאויותי הקשות, שנבעו מתוך רצון לחדד את הדברים), שרוב הציבוריות הישראלית מזהה את עצמה כיהודית לא רק באופן גנאלוגי, אלא חשה בכל זאת זיקה לדת ומסורת ישראל.
אין מדובר דווקא באנשים החוזרים לשרשיהם, ומקבלים על עצמם עול תורה בשלמות (ומכונם משום מה "בעלי תשובה"). אני מאמין שכמו שלכל עם יש את מערכת המנהגים והחגים שלו, גם רוב עם ישראל רוצה לזהות את עצמו כממשיך במידה זו או אחרת את מסורת הדורות.
כיצד תימשך מסורת זו, המושתת על תורת ישראל, בלי לומדי תורה?
מהם המושגים המוקנים כיום לציבור הישראלי הכללי על המסורת שלו? ששבועות זה חג הגבינה והמים? שחנוכה זה חג הסופגניות? שבל"ג בעומר בר כוכבא (מי זה?) ניצח אריה?
מאז אברהם אבינו ועד היום לא פסקה ישיבה מעם ישראל.
שתי הדתות המונותיאיסטיות הנוספות, הנצרות והאיסלם, יונקות במודע את קיומם מעם ישראל. הנצרות אף מתיימרת להיות עם ישראל החדש.
אז פעם בשנה נותנים לעם ישראל תזכורת עצובה המכונה "חידון תנ"ך", ובה שואלים שאלות בנוסח: "כמה קילו שקל האיל שהקריב אברהם אבינו בהר המוריה (איפה זה?), ואיזה סוג טבק עישן אברהם אבינו בשעה שעשה זאת"? (יש אפילו שיר: "אברהם אבינו שותק ומחייך, עשן ממקטרתו עולה").
אז יש ציבור קטן ואיכותי שזוכר שעם ישראל לא התחיל בקונגרס הציוני בבאזל, אלא משמר אלפי שנות מסורת יהודית.
למה אסור להם מה שמותר לכל מפלגה? (לדרוש תקציבים למוסדות החינוך שלהם) [אני וסיף שוב שאני אישית נגד זה].
למה אנשים לא מבינים ששימור המסורת של עם ישראל על ידי אחוז! (שבעים אלף מתוך שבע מליון) של תושבי מדינת ישראל יש לו חשיבות עליונה?
האם אנחנו רק אוסף מקרי של אנשים מכל רחבי העולם בנוסח ארה"ב, שיצרו תלכיד המכונה "האומה האמריקנית" (מה זה?), או שיש לנו את המסורת העתיקה ביותר בעולם?
אז כל המטרה של הקמת מדינת ישראל היה מקלט לילה לניצולי שואה ונמלטי ארצות האיסלם? אנחנו עוד אוסף של פליטים? אין לנו שום מטרה חיובית? אין לנו שום גאווה במסורתינו?
אתמהה!

גם לי יש הצעה..

כל החרדים יתגייסו ללא יוצא מן הכלל ולאחר השירות יהיו חייבים ללמוד לפחות 3 שנים בישיבה וכנ"ל כל שאר הציבור יהיה מחוייב בשירות צבאי ולימוד תורה . הרי אם מישהו יטען שהוא לא מאמין בערך התורה ובתרומתו לשמירת עם ישראל .. מדוע הוא מתלונן על החרדי שלא מאמין בערך הצבא ובתרומתו למדינה ???

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רוני קליין