אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מומחית לבכי / תמר רבנו


התמונה של יהודית מליק שירן
מומחית לבכי / תמר רבנו

מומחית לבכי / תמר רבנו. הוצאת כרמל

"מומחית לבכי", ספרה העצמאי של המשוררת תמר רבנו, מאגד בתוכו ארבעה יסודות או מוטיבים המתפתחים ונעים עד לשיאם בציר החיים של הספר הזה. ציור העטיפה של פיני רבנו מרשים ביופיו. לא תמיד יש חיבור הרמוני בין צבעים למילים וכאן זה בולט במיוחד. הספר יצא לאור בהוצאת כרמל.

יש בספר ניגון פנימי המתנגן מתוך השקט אל עוצמות של בכי. מטאפורה נהדרת לעיסוקה של רבנו כפסיכולוגית קלינית הנמצאת במצב של הקשבה ממוקדת במטופלים שלה.  הניגון הזה מתנגן לקראת ההתחברות של "האני" הדוברת בשירים ויש לה מה לומר.

יש הצהרה בכותרת הספר המעידה על מומחיות רגשית- ומהי אותה מומחיות ההופכת מילים לפרץ עז של רגשות? עיסוקה של רבנו מפגיש אותה עם מצוקות ושבר רגשי-נפשי של אנשים. התהליכים שהיא מלווה כרוכים בבכי, בצחוק, בכעס, בהברות לא מתחברות ועוד. פורקן הרגשות המטהר את המטופל במים הפנימיים של הגוף יוצר התנקות פנימית.

"אֲנִי מִוּמְחִית לְבֶכִי/ בּוֹכִים אֶצְלִי/ שָׁעָה/ אַחַר שָׁעָה./ אֶת הַבֶּכִי שֶׁלִּי/ אֲנִי בּוֹכָה בַּהַפְסָקָה"(ע'7). אי אפשר להיות אדיש ואטום לבכי של האחר, כי בסופו של התהליך גם הבכי של המטפל יוצא החוצה בדמעות של אושר, הזדככות שמנקה ומאשרת את התהליך.

ארבעת היסודות או המוטיבים הם: מים , אדמה, רוח ואש. הם פזורים בספר כמו מנדלה. מסעה של הדוברת.  לפי יונג המנדלה , היא הסמל של העצמי ודגם בכוליות נפש האדם. המנדלה בעצמי, היא תמיד הגרעין המרכזי וההיקף גם יחד. היא מכילה את הניגודים ומרכזת אותם להתפתחות אישית כפי שקורה בספר הזה לנגד עיניי.

מוטיב המים פותח את הספר ומופיע בצורות רחבות של המילה "מים", מים מתוך הגוף במשמעות של בכי, ומים מחוץ לגוף במשמעות של ים, מים היוצרים זרימה בתנועה. תנועה עם עצמה ותנועה עם סביבתה. "אֲנִי הַמַּיִם/ וְהַיָּם/הַשָּׁמַיִם/וְהָאָרֶץ/הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ"(ע'9).עם הצהרה עובדתית כזאת אי אפשר להתווכח. כל הניגודים היא נפש המשוררת. מוטיב האדמה הוא הניגוד של המים, מוטיב המתאר יציבות הפכפכה, יציבות שיש בה מן התלישות של עם המבכה מולדת ותלישות שיש בה הד של צעקה "אֲדָמָה שֶׁעֲפָרָהּ נִגְזָר לַחַיָּלִים/לֹא תֵּלֵד אוֹתִי שׁוּב"(ע'12). ובשיר אחר האדמה היא בית "רַצְתִּי מִבֵּיתִי הַחוּצָה/לְחַפֵּשׂ אֶת בֵּיתִי/חֲסַר הַקִּירוֹת/שֶׁבָּרַח אֶל הָרְחוֹב"(ע' 16). גם במוטיב הזה היציבות במציאות חיינו איננה יציבות ושירת המחאה מגביהה למעלה באוקטבות גבוהות "מְחַפֶּשֶׂת בַּיִת/ שֶׁרִצְפָּתוֹ שֶׁקֶט/ וְקִירוֹתָיו צְעָקָה"(ע' 20).גם למוטיב זה יש שדה סמנטי של מילים הקושר אותו אל המילה אדמה: בית,עפר, קירות, בטן,רצפה, רחם, אבן". אבן קשה היא מילה נרדפת לאדמה יציבה וקשה. אדמה מדומה בספרות העולם המיתולוגית לרחם ממנה נולדים חיוכי פרחיה ותנובותיה. היא האמא הקדומה היולדת ובולעת אל תוכה כל מה שיצא ממנה. היא גם הבית, וכדי ליצור את הבית היציב והמוגן צריך לעבור מסע לבד ומסע אינטימי בשניים. המוטיב השלישי מוטיב הרוח: אליו חוברים מעוף הציפור, מעוף הדוברת, ריחוף הנוצה, ריקוד הלילה "אִמִּי הַכּוּשִׁית/ הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּפְנִים /לוֹקַחַת אוֹתִי...לִרְקּוֹד אֶת הָרִקּוּד"(ע' 66). מוטיב האש המסיים את ארבעת הניגודים מופיע גם בשדה מילים סמנטי הקשור לצורותיה של הבערה הפנימית היולדת מילים ומפגישה את הדוברת עם יצירתה, ההתחדשות הבריאתית היא שלב של צמיחה ושל שינוי בדרך של מסע. גם הבערה החיצונית המלווה בסלסול עשן מבטאה היטב את הניגודיות של היסוד הזה.  באחת האגדות שכתבו ביאליק ורבינצקי מסופר על "אש האוכלת אש" ולא ידוע אם האש המכחידה, היא האוכלת או האש הפועמת מבפנים ויוצרת חיי מילים היא האוכלת.לכאן ולכאן המשפט הזה מעורר מחשבה. "תָּבוֹא/ אֵלַי עַכְשָׁו/ וְתַדְלִיק אֶת הָעַיִן שֶׁלִּי"(ע' 9)."יֵשׁ עָשָׁן וְיֵשׁ אֵשׁ"(ע' 30). הניגודיות קיימת בכל מוטיב לטוב ולרע.

בספר הזה מצאתי שהאהבה היא, המיכל המכיל זוגיות וילדים,מטופלים  ומטפלת, האהבה יוצרת חיים יש מאין הנבראים במילים, במעשים,בצבעים, בלישת חומרים כל פעם מחדש. האהבה היא קבלה של הטוב והרע הלוקחת כל אחד מאיתנו אל מסע אישי. ספר מואר בתובנות של יופי וחכמה עמוקה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודית מליק שירן