אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התמוטטות השמאל הציוני


התמונה של רבקה שפק ליסק

העולם הערבי והפלסטינים הם אחד הגורמים להתמוטטות השמאל הציוני

האינטיפדה הראשונה שכנעה את הציבור הישראלי בצורך להביא לפיתרון הסכסוך הישראלי- פלסטיני. זה היה נצחונו של השמאל הציוני שפעל בכיוון זה. מאחר שה- PLO הכריז מצידו על נכונותו לנהל מו"מ, התוצאה הייתה שבבחירות שנערכו ב- 1992 חזרה מפלגת העבודה בראשותו של יצחק רבין לשלטון בישראל.

הסכם אוסלו היה תוצאה של ההבנות שהושגו בין השמאל הציוני וה- PLO . אבל, הסכם אוסלו הביא למחלוקת קשה בתוך החברה הישראלית בין מצדדי ההסכם שהטיפו לפיתרון של 2 מדינות , לבין מתנגדי ההסכם שהעדיפו המשך הקמת התנחלויות ויצירת עובדות בשטח שימנעו הקמת מדינה פלסטינית.

אבל, הרשות הפלסטינית, שהוקמה בעקבות הסכם אוסלו, לא שמה קץ לטרור. פעולות הטרור הביאו לשינוי בדעת הקהל בישראל. הציבור הישראלי החל לפקפק בכנות כוונותיו של ערפאת וגם בצידקת הקו שהוביל השמאל הציוני.

המשך מדיניות הטרור, שגרמה לקורבנות רבים בקרב האוכלוסייה האזרחית, שכנעה רבים בישראל שמדיניות הימין עדיפה על מדיניות השמאל. המחלוקת הפנימית הגיעה לשיאה ברצח יצחק רבין ובכשלונו של שמעון פרס בבחירות שהתקיימו לאחר הרצח.

לרשות הפלסטינית היה חלק לא מבוטל בכשלונו של פרס בבחירות בשל פעולות הטרור הבלתי פוסקות. הליכוד חזר לשלטון.

התנהלות ממשלת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו הביאה שוב לשינוי בדעת הקהל בישראל ואהוד ברק, שעמד בראש מפלגת העבודה, נבחר לראשות הממשלה. השמאל הציוני עשה ניסיון נוסף להביא לסיומו של הסכסוך הישראלי- פלסטיני בוועידת קמפ דויד בספטמבר 2000 . אבל, הניסיון נכשל בשל דחיית הצעת קלינטון- ברק לסיום הסכסוך, על ידי ערפאת. ערפאת דחה את ההצעה מבלי להציע הצעה חלופית ופתח באינטיפדה השנייה.

הצעת קלינטון- ברק הייתה הצעה הוגנת לסיום הסכסוך :

  • הקמת מדינה פלסטינית על 97% משטח הגדה המערבית ומתן פיצוי טריטוריאלי משטח ישראל על שטח ההתנחלויות שיסופח לישראל. התוכנית כללה פירוק האחזויות והתנחלויות מבודדות וריכוז ההתנחלויות בגושים שיסופחו לישראל.
  • חלוקת ירושלים לשתי בירות ושליטה דה- פקטו של המוסלמים על הר הבית.
  • יישוב מחדש של הפליטים במדינת פלסטין באמצעות פרויקט בינלאומי ופיצויים לפליטים.
  • הכרזה על סיום הסכסוך.

כשלון ועידת קמפ דויד, וועידת שרם א- שיח' והאינטיפדה השנייה שיכנעו את הציבור הישראלי שהשמאל הציוני שוגה באשליות והפלסטינים אינם מעוניינים בסיום הסכסוך, אלא בחיסולה של מדינת היהודים באמצעות הדרישה ל"זכות השיבה" שמשמעותה הייתה יצירת רוב פלסטיני בישראל וחיסול המדינה היהודית.

בבחירות שהתקיימו, נחל השמאל הציוני מפלה והליכוד חזר לשלטון.

המדיניות הפלסטינית לא הייתה הגורם היחידי שהביא לשינוי בדעת הקהל ולהתמוטטות השמאל הציוני – מפלגת העבודה קיבלה 12 מנדטים – אבל, לרשות הפלסטינית יש חלק לא מבוטל בהתמוטטות השמאל הציוני.

המדיניות בה נוקטת הרשות הפלסטינית תחת הנהגתו של אבו- מאזן, מהווה המשך למדיניותו של ערפאת שלא היה מעוניין בסיום הסכסוך, למרות שאבו מאזן הכריז על התנגדותו לטרור.. מדיניות זו מתבטאת בכמה מרכיבים:

* ניהול מערכת הסברה בתיקשורת הבינלאומית ובפעילות במסגרת האו"ם וארגוניו על מנת להביא לדמוניזציה ודה- לגיטימציה של ישראל.

* סירוב להכיר בקיומו של עם יהודי בעל זכויות היסטוריות בארץ. שיכתוב ההיסטוריה והקביעה שהיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים, על אדמה ערבית מדורי דורות, וסירוב להכיר בישראל כמדינת העם היהודי.

*סירוב לוותר על הדרישה ל"זכות השיבה".

* העדר תגובה להצעתו של אולמרט לסיום הסכסוך, שאבו מאזן עצמו הודה בראיון ל"וושינגטון פוסט", שהייתה נדיבה ביותר.

* הצגת תנאים לחידוש המו"מ, שהיו צריכים להידון במו"מ עצמו.

והצעד האחרון: העברת נושא המדינה הפלסטינית לאו"ם. אבו מאזן לא קיבל את הצעתו הנדיבה של אולמרט, וניסיונם של קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה, והנשיא ג'ורג' בוש לשכנעו לקבל את הצעתו של אולמרט, נכשלה (עדותה של קונדוליסה רייס בספרה, שיצא לאור לאחר סיום תפקידה ).

אבו מאזן אינו מעוניין לנהל מו"מ עם נתניהו משום שנתניהו יציע פחות ממה שהציע אולמרט, ואבו מאזן מצפה מישראל להמשיך את המו"מ מהנקודה שהפסיק אולמרט..מלים אחרות, הרשות הפלסטינית מעוניינת לנהל מו"מ רק כדי לסחוט וויתורים נוספים מישראל – לא כדי להגיע להסכם.

הציבור הישראלי הגיע למסקנה שאבו מאזן שינה את הטקטיקה, אבל לא את האיסטרטגיה. מטרותיו זהות לאלה של ערפאת, רק הטקטיקה שונה. אבו- מאזן הגיע למסקנה שלא יצליח להביס את ישראל באינטיפדות. הוא הגיע למסקנה שע"י מערכת דמוניזציה ודה- לגיטימציה ושימוש במוסדות האו"ם בהם יש לערבים ולמוסלמים כוח לא מבוטל, הוא ישיג את מטרותיו.

הציבור הישראלי נע ימינה כי התייאש מהסיכוי להגיע להסכם עם הפלסטינים. הפלסטינים אחראים במידה לא מבוטלת לשלטון הימין בישראל. שלטון הימין בישראל טוב בשביל הפלסטינים. כך הם מצליחים לבודד את ישראל, להגביר את המערכה לדמוניסציה ודה- לגיטימציה במטרה להביא לחיסולה באמצעות סנקציות בינלאומיות, כפי שהעולם עשה לדרום אפריקה הלבנה.

הבעיה איננה ההתנחלויות. הצעת קלינטון- ברק נתנה פיתרון הוגן לבעייה.

הבעיה היא אי השלמתם של הפלסטינים עם קיומה של מדינת היהודים.

הערה אישית:

תמכתי בהסכם אוסלו. אני תומכת עד היום בפיתרון של 2 מדינות, אבל התפכחתי מהאשלייה שגם הפלסטינים מעוניינים בפיתרון של 2 מדינות. אומנם לא אצביע עבור הימין, אבל אין לי אמון באבו- מאזן.

 

תגובות

סטירות במאמר

אם התפכחת מרעיון הפרטנר הפלסטינאי בקשר לפתרון 2 מדינות מדוע לא להצביע ימינה? איך ניתן לומר שהערבים אחראים לנפילת השמאל הציוני לאומי כשההחלטות והפילוגים בשמאל באו מתוך השמאל והנהגתו? בכלל איך ניתן לצפות משמאל כל כך מפולג שהפילוג העצום בו החל עוד בשנות השבעים להוביל ממשלה? כמ שאמרת הבעיה איננה ההתנחלויות היא גם איננה הערבים הבעיה כי אם אין בעיה בהתנחלויות אז גם אין בעיה עם הערבים הבעיה בתוכנו בהנהגה אנחנו חיים במדינה בלי צלם ובלי ערך אפילו בג"ץ איבד את סמכותו אין שום דבר קדוש. אנחנו קיימים כמדינה 64 שנים אני חושב שמדינת ישראל עדיין בתהליך של התהוות שבתהליך זה הימין הולך ונעשה יותר מגובש בדעותיו לעומת השמאל שמקדנציה לקדנציה הולך ומתפזר ומאבד את מקורו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק