אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

2012 ו-קץ העולם


התמונה של אופיר יעקבסון
לוח השנה מאיה

לוח השנה מאיה

האמונה שבתאריך 21.12.2012 יתרחשו אסונות קולוסאליים שיביאו לקץ העולם, הינה רווחת מאוד. במדינות שונות התחוללו התארגנויות חברתיות גדולות שהפיצו שמועות בדבר סוף העולם ועוררו תגובה משטרתית-ממשלתית.

טענות אסכטולוגיות אלו מתבססות בראש ובראשונה על לוח השנה של המאיה, ובחיבור זה ברצוני לדון בקצרה בקוסומוס כפי שנתפס בעיני בני תרבות המאיה העתיקה.

בתרבות המערבית, היודאו-נוצרית, שולטת תפיסת זמן לינארית. תפיסה זו באה לידי ביטוי מובהק בתיאולוגיה הנוצרית, בה יש לדבר על מושג ה'היסטריה סקרה', כלומר ההיסטוריה הקדושה. התפיסה היא ליניארית לחלוטין החל בסיפור הבריאה בגן עדן, דרך הגירוש וכלה ביום הדין ואחרית הימים.[1] בתפיסות הלינאריות כולן, ניתן לשרטט ציר המתחיל אי שם בבריאה הקדמונית ומסתיים ב'קץ ההיסטוריה' – במלחמת יום הדין או בביאת המשיח. במועד זה העולם הישן יגיע אל קצו, ועולם חדש, מטא-היסטורי, יפציע.

בניגוד לתפיסה מערבית זו, בני המאיה החזיקו בתפיסה של זמן מחזורי. מדובר על מעגלים, חסרי נקודת התחלה ונקודת סוף, וחיי האדם, כמו הקוסמוס עצמו, נישאים על המעגלים הללו. אחת הדוגמאות היפות לתפיסת הזמן המחזורית מוצגת במיתוס השמשות, שהינו מיתוס מכונן בכל תרבויות מרכז אמריקה. הגרסה המלאה שהגיעה אלינו היא הגרסה האצטקית.

כל מי שמתבונן בשקיעת השמש רואה שהיא 'מאבדת דם' ו'מתה' מדי ערב, והשמים המאדימים לעת שקיעה מוכיחים זאת... הדרמה לא מסתיימת שם, במוות, שכן מדי שחר השמש זורחת וקמה לתחייה מתהום האפילה. לאור תפישה זו גם מות האדם אינו נתפס כ'סופי', כפי שהוא נתפס בתרבויות המערביות, שתפיסת הזמן שלהן היא ליניארית. החיים והמוות מוצגים כמערך מחזורי, בדומה לזמן עצמו. על פי תפיסה זו, לעתים היום מנצח ולעתים הלילה, לעתים החיים מנצחים, ולעתים - המוות.

בני המאיה נחשבו ליוצאי דופן, למשכילים ולנאורים ביותר מכל עמי העולם החדש והמפגש איתם עורר את סקרנות ה'עולם הישן'. הם כונו 'אתונה של מרכז אמריקה' והידע שצברו במדעים שונים ובאסטרונומיה נחשב לפלא. לדוגמא, השתמשו בשני לוחות שנה האחד שמשי והשני ירחי ( למטרות פולחניות). לוח השמש מנה 18 חודשים בני 20 יום ואליו התווספו חמישה ימים "בלי אלים". הלוח היה מדויק יותר מהלוח הגרגוריאני (הלוח הלועזי בו אנו משתמשים כיום).[2] הם ביצעו חישובים של 400 ו 90 מיליון שנה לפני זמנם תוך ציון מדויק יום וחודש! כמן כם הם חזו בדיוק רב שישים ותשעה ליקויי חמה וירח  עתידיים- כשרק חלקם נראו מעל לשטחה של מרכז אמריקה![3]

לזמן עצמו הייתה חשיבות אדירה מבחינת בני המאיה גם מבחינת הכרוניקות המלכותיות, לוחות השנה המדויקים להפליא, החיזוי האסטרונומי ומבחינת 'הזמן הקדוש' שנקבע על ידי הכוהנים. התפתחה אמונה שהמלך –כהן, שבמקרים רבים הייתה זהות ביניהם, יכול לשלוט בתנועת השמש ובהתקדמות הזמן. מכאן נולדה זהות בין המלך לשמש, וכך נוצרה לגיטימציה למבנה ההיררכי המקובע, שנבעה מן האמונה בשליטה בפוריות הקוסמית ולפיכך גם בפוריות החברתית.  מלכי המאיה כונו שליטי הזמן                                         ( (Rulers of Time, ומי ששולט בזמן שולט ממילא בסדר הקוסמי  ואחראי ליציבות חברתית ופוליטית.[4]      

נוכח היכולות המרשימות הללו, ברור שכשבני המאיה דיברו על סופו של לוח השנה בתאריך 21.12.2012, היה מי שלקח זאת ברצינות. הבעיה נבעה מכך שאנשים נתקלו ב'נבואה' זו ופירשו אותה מחוץ להקשרה. בכל תרבות קיים סדר מדומיין, מעין אמונה במיתוס מכונן.[5] העובדה שהאמונה הינה נחלת הכלל הופכת אותה למעין מציאות (לדוגמא, בחברה המערבית קיימת אמונה ששטרות כסף הינם בעלי ערך. ללא אמונה זו הכלכלה היתה קורסת ואיתה כל הסדר החברתי הקיים). לא ניתן להבין את החברה ללא הבנת הסדר המדומיין שמצוי בבסיסה.

לוח השנה של המאיה מחולק ליום (Kim), חודש (Uinal),[6] טון (Tun) היא שנת שמש, קאטון (Katun) הוא מחזור של 20 שנה[7] וכך הלאה. למרות המדידות והחישובים המדוייקים, הסדר המדומיין של המאיה לא כיוון לתיאור היסטורי מתמשך ולינארי שמוביל אל עבר 'קץ ההיסטוריה', אלא למדידת זמן מעגלי - מחזורי.

לוח השנה של המאיה מסתיים לאחר שלושה עשר בקטון (Baktun), שהינם שווי ערך לכ- 5,125 שנים. 'שנת האפס' של הלוח חלה ב- 11 באוגוסט 3114  לפנה"ס לפי הלוח הגריגוריאני[8] או 0.0.0.0.0  ע"פ ספירת המאיה ו 'הספירה הארוכה' מסתיימת ב- 21.12.2012,  או  13.0.0.0.0 ע"פ ספירת המאיה. סיומו של הלוח מעיד על סיומו של מחזור ותחילתו של מחזור חדש, ולא על סוף העולם. יש לזכור שבני המאיה  עצמם לא מדברים על קטסטרופה או על סוף העולם. מיתוס השמשות מלמד אותנו שחלופי עידנים כבר התרחשו בעבר, אך עידן חדש תמיד מפציע.

אם כן, גם אם נקבל את 'נבואת המאיה' בדבר סופה של 'הספירה הארוכה' ותחילתו של מחזור חדש, הרי שהתפיסה האסכטולוגיות בדבר אסונות 'תנכ"יים' וקץ העולם הינה יותר הוליוודית מאשר מרכז אמריקאית.

כמה ימים לפני המועד המדובר, לא נותר אלא לחכות ולראות מה יוליד יום. המלצתי היא לשמור על אופטימיות. ממילא התקווה זה הדבר האחרון שהולך לאיבוד.

אופיר יעקבסון                                                                                                        

דוקטורנט בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות.

http://www.ofirjacobson.com/ ofirjac@gmail.com

--------------------------------------------------------------------------------

[1] ראו אביעד קליינברג, הנצרות - מראשיתה ועד הרפורמציה, תל אביב: משרד הביטחון-הוצאה לאור 1995, עמ' 9-10.
[2] אורך היממה בלוח הגריגוריאני היא 365.2425, בלוח המאיה 365.2420 ואורך היממה המדויק על פי השמש הוא 365.2422; ההבדל הינו קטן אך משמעותי ומצביע על דיוק רב.
[3] חשובי הזמן הארוכים שלהם נעשו במסגרת 'הספירה הארוכה'.
[4] M. Rice, Prudence, "Time Power and Maya", In Latin America Antiquity, 19, (2008), pp. 275-298.
[5] יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, אור יהודה, דביר: 2011, עמ' 111.
[6] 20 יום.
[7] מעניין שבבסיס המערכת המספרת שלהם נמצא המספר 20 ולא 10. משערים שהסיבה לכך היא שהאקלים במרכז אמריקה הינו חם ושבני המאיה הלכו יחפים. כשהם ספרו, נעזרו גם באצבעות הרגליים וספרו עד '20' ולא רק בכפות הידיים – עד '10'. לוח הכפל שלהם מבוסס על '20' בדיוק כפי שלוח הכפל שלנו מבוסס על '10'.
[8] איננו יודעים להסביר מה התרחש באותו תאריך שגרם להתחלת הספירה דווקא אז.

תגובות

מאמר מרתק

תודה רבה

הסרטון דרמטי אך אני לא בטוח שכ"כ מדוייק

הכתבה מצויינת

תכף נראה

אתי הכתבה משכנעת אבל בכל זאת אני לא יכולה להשתחרר מתחושת מועקה. טוב בקרוב מאוד נראה בדיוק מה יהיה..

תודה לאופיר

בכתבות שלך יש את כל החבילה: גם נהנים גם לומדים גם משכילים מהן. תודה גדולה.

תודה גיורא.

תגובות כאלו עושות חשק להמשיך ולכתוב...

ואללה העולם באמת לא חרב

כנראה שהוא צדק

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אופיר יעקבסון