אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

להעיר את האנזימים: עת לאהבה


התמונה של יהודית מליק שירן
להעיר את האנזימים

להעיר את האנזימים מאת רחלי אברהם-איתן, שבילי אור, אוגוסט 2011

היה לי קושי גדול להתייחס לספר הזה "להעיר את האנזימים" שכתבה רחלי אברהם-איתן, בהוצאת שבילי אור,2011. מצאתי בספר פרולוג של פרופ' הלל ברזל שתקע לי את ערוצי החשיבה. פרולוג שהוא הלל לספר. רשימה מקיפה, מעמיקה ויסודית, שלא ניתן היה להתעלם ממנה. היא פתחה את הספר ולטעמי פגמה באיכותו.

הוספת הפרולוג נתנה לי להבין שהספר צריך חיזוק של מבקר ספרותי, כי בלי החיזוק הזה, הספר ונושאיו הם ללא עמוד שידרה. שמתי לב שזו תופעה ההולכת וגוברת, שרשימות ביקורת של מבקרים ספרותיים מוכנסות לספר כאפילוג עם מכתבי הערכה. הספר לא זקוק לתפארת הפתיחה, אני לא בעד השיטה. השיר הפותח מכניס את הקורא לתוך הבערה הנוראית בהר הכרמל. המילים יודעות להוביל את הקורא. הן לא צריכות רשימת ביקורת שתהלל אותן, הן צריכות להכניס את הקורא אוהב השירה לעולמן.

ד"ר ראובן קריץ ביקר את ספריי וממנו למדתי מהי ביקורת על ספר? ביקורת בונה, היא רשימת הערות שנכתבת לאחר קריאה מעמיקה בספר, כתיבת הדברים שהרשימו אותי כקוראת והמחשבות שבאו בעקבות ההתעמקות בקריאה. את אהבתי לכתיבה ביקורתית טיפח ד"ר קריץ משורר בנשמתו ומבקר שירה מן המעולים ביותר, שאני מכירה בתחום השירה. הוא לימד אותי לכתוב ביקורת מעמיקה ויסודית וגם להשאיר מקום להתייחסות למבקרים אחרים. הרשימה של פרופ' ברזל, אותו אני מכירה אישית כחבר וכמבקר לא איפשרה לי להשתחרר מהרשימה המפרגנת שכתב. כיוון שכך בחרתי להתמקד בנושא אחד הקושר לבבות רבים אל פנים וחוץ בעולמה של היצירה.

העולם הפנימי של היצירה נע בשני רבדים: רובד פנימי שיש לו זיקה להתרפקות הזיכרון מתוך געגוע זוכר ורובד חיצוני שיש לו זיקה מקשרת בין אות לשפה ובין אדם לאדמה. שני הרבדים נעים במסלול של אהבה. הרובד הפנימי מתאר סביבה קרובה " מִתְמַסֶּרֶת לַנְּשִׁימוֹת לְקוֹלִי  / הַמַּדְרִיךְ מְנוּחָתֵךְ."עמ'22). " מַחֲלָה, מְחִילָה, מוֹחֶלֶת עַל שָׁעוֹת מִתְפּוֹרְרוֹת."(עמ' 23). הכאב משתלהב כאחוז תזזית, כלבה היורה בערה מתוכה. יורה ושורפת את העצמות. כך מתוארת המחלה הסופנית של האחות שצללה בים של שלווה. הגוף יורד לטמפרטורה נמוכה והמחשבות ריקות ולא יכולות להכיל את האבדן. מהי אהבה? שואלת הדוברת בשיריה. המענה לאהבה האינסופית מופץ ב" קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּרַכְּכוֹת אֶת הַגּוּף / הַמִּתְמַסֵּר לְמַגָּעָן."(עמ'27). והיכן נמצא משכנה של האהבה? משכנה לא רק בלבבות הקרובים אליה, אלא " בְּמִשְׁכַּן הָאוֹר בַּמַּדָּף הָעֶלְיוֹן / לְיַד הַזֹּהַר וּמִשְׁנֵה תּוֹרָה."(עמ' 31 ). האהבה נמצאת היכן שהאמונה והתקווה נמצאות. שלושתן ביחד הן תמצית היש במערכת היחסים שבין אדם לרעהו, ובין אדם לאלוהיו " מַלְאָךְ עֶלְיוֹן לְפָנָי רוֹאֶה לְנֶפֶשׁ / וְנִסְמַכְתִּי בְּגוּפִי אֶל הָאוֹר שֶׁשָּׁפַע עָלַי."(עמ' 46).ובשיר אחר " אֶהְיֶה לְךָ אוֹקְיָנוֹס / אֵם תִּהְיֶה לִי חוֹף /לִכְתֹּב בּוֹ מִדְרַשׁ אַהֲבָה."(שם). הזיכרון מתרפק אל הגעגוע שזוכר " אָחִי פָּשַׁט אֶת הַמַּדִּים וְ"עָלַה" עַל אֶזְרָחִי / בְּמַעֲבַר הַחֲצָיָה מֵהַצָּבָא לַחַיִּים / נֶחְצוּ חַיָּיו."(עמ'55). שירת חייו פועמת בה כניגון העולה עם השחר שמפציע. ניגון החיים שנקטע לברוריה מהדהד בחלומות הבן " בְּעוֹדֵךְ בַּתַּרְדֶּמֶת / נְהַר זִכְרוֹנוֹת עָלָה / עַל גְּדוֹתָיו."(עמ' 56). פערים לא מצטמצמים כשיש אבדנים גדולים, גם מרחק השנים לא מצמצם אותם, רק הגעגוע חורת את קול צחוקם בתודעת המחשבה. הזיכרון מנחם, המרחק מקרב והאמונה, היא זו שמחזקת וזוקפת את מילות השירים  במקבץ הזה בו האני הדובר משמיע הדהוד קולו ברובד הסמוי של נפשו.

ברובד החיצוני שני נתיבים משתרעים זה מול זה בחיבור הדוק. זיקה של אות לשפה. בריאת מילים מתוך הבערה שעולה מן הנפש היוצרת " אֲנִי נִקְרֵאת עַל הַדַּף / אֲנִי נִקְרַעַת עַל הַדַּף.. חוּטֵי מַחְשָׁבוֹת קְרוּעִים כְּמוֹ פֵּרוּרֵי נְשָׁמָה כּוֹתְבִים אוֹתִי.(עמ' 16). ובשיר אחר רבידי פניני שירה נכתבים מאליהם " גַּעְגּוּעֵי אָבִיב כּוֹתְבִים אוֹתִי וְנִמְלָטִים כְּמִלִּים נִשְׁכָּחוֹת."(עמ' 20). מחיבור של אות לאות נוצרות הברות ההופכות למילים. המילים מדומות לנהר זורם. הדוברת בשיריה מבקשת " לִשְׁאֹב בְּרָכָה מִמֵּי הַמִּלִּים / לְהִתְעַטֵּף בְּמֵי הַשְּׁכִינָה / בִּנְהָרַת אוֹתִיּוֹת."(עמ' 28). בסוד הבריאה נמצאים היכלי השירה. השירה שנבראת והופכת לשפה והשירה שמהדהדת בקול תפילה פנימי מאלחשת ניגון של תווים וצלילים היוצאים כ" גֵּיְזֶרִים בְּחֶבְיוֹנוֹת הַמִּלִּים...בְּקִלּוּחִים דַּקִּים."(עמ' 30). השירה מתפקעת מתוכה כמו מתוך שק דמעות... מִלִּים, מִלִּים לַחוֹת בּוֹהֲקוֹת...שׁוֹפְכוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ...מְנַצְנְצוֹת כִּזְרִיחַת הַטַּל."(עמ' 64)./

הזיקה המחברת בין אדם לאדמה  מתקשרת לעץ המדומה בשורשיו לאדם. הלא נאמר שהאדם תבנית נוף מולדתו " כְּשֶׁהָעֵץ רוֹאֶה אוֹתָךְ / הוּא מִתְמַלֵּא הוֹרְמוֹנִים." ובשיר אחר " עַל שְׁבִיל הַבַּיִת הוֹפִיעַ / כְּשָׁב אֶל שְׁבִיל אוֹר קַדְמוֹן / אֶל שִׁיר הַשִּׁירִים.." ובשיר אחר השמים עדים לברית אהבה " גּוּף רַךְ עִם בֹּקֶר / מְשַׁיֵּט כְּעָנָן בִּבְרִית הַבְטָחָה." איך ממזגים צמח לצמח? האם בהנבטה ישירה או עקיפה? שואלת הדוברת בשיריה. לכאורה שאלות הצומחות מתוך קרקע ההכרות של המבט הזוגי שמכה שורש, שמעיר את האנזימים מתוך בריאה של עולם חדש " עַל קַרְקַע הַדִּמְיוֹן בְּמֶרְחֲבֵי הָאֶפְשָׁרוּת הַנִּפְתַּחַת." הזרעים שהאדם שותל באדמתו, משקה ומטפח אותם נבראים מאהבה. אותה אהבה ממזגת בין אמונות ובין תרבויות. יש בספר עושר לשוני יפהפה שחיזר אחר עיניי כמו " אֲדָמָה פּוֹשֶׁטֶת צִמְחִיָּתָהּ /לוֹבֶשֶׁת תַּכְרִיכֵי אַסְפַלְט."(עמ' 42). " עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מַבָּט מִתְהַפֵּךְ."(עמ' 52). " הַזְּמַן מַחְלִיף גְּוָנִים בְּצִבְעֵי הָעִתִּים."(עמ' 21). ובשיר אחר " מַשְׁאַבֵּי הַזְּמַן שֶׁל הָאָמָּן."(עמ' 27). בספר פזורים דימויים מקוריים וסגנונות כתיבה רבים כמו פרוזה שירית המלווה בשירים קצרים. הספר הזה מתעד יומן מציאותי של פיסות חיים מעולמה של הדוברת, שהוא עולם עשיר,חדור אמונה ואהבה. בשיריה יש  נגיעה לשפה המקראית, המשרה על הקוראים אווירה של קדושה, הוד והדר, קרבה באמונה לאלוהים. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.

תגובות

זמן לאהבה

קוראת כאן רשימה שנייה שלך ואני חייבת לציין שאני לא מבינה גדולה בשירה, אך הבנתי את רוח הדברים ואת הנגיעות הרגישות שלך בעולמה הפנימי של הכותבת הגב' רחלי איתן. אהבתי . תודה
התמונה של יהודית מליק שירן

תודה לך נועה.

אני מזמינה אותך לקרוא כאן עוד רשימות שלי ואולי אם תתוודעי לעולם השירה- אולי תתאהבי בכתיבתם של אחרים.

המצגת מאוד תורמת

המאמר מציג פן אחד של פנים וחוץ בעולמה של המשוררת. המצגת מביאה את הצד החזותי ,ככה אני עושה הכרות עם הגב' איתן. כמו המבקרת, אני נוגעת בנפש המילים שהן מעולמה הפנימי של היצירה והמצגת מאפשרת לי לגעת בדמותה של המשוררת ובפרחי ילדיה-שיריה. מקסים השילוב הזה. תודה להנאה שלי מהמאמר ומהמצגת.
התמונה של יהודית מליק שירן

סליחה יעל לא ראיתי את תגובתך

אני שמחה שאהבת את הספר ואת הרשימה שלי. המצגת אכן מפגישה את הקוראים עם מדיה כזאת שתפקידה לקרב את הקוראים אל השירה. באתר הזה מאפשרים לכל מאמר להגיע אל עיני הקוראים במפגש חזותי המוסיף עניין. כל הכבוד לעורכי התכנים באתר.

באמת עת לאהבה

ספר המדבר אהבה. אהבה למשפחה, אהבה לארץ. הכאב בן בית בשיריה אך האהבה מרפאה אותו. ספר חשוב
התמונה של יהודית מליק שירן

תודה לך שימי.

אכן זה ספר חשוב ושיריו נוגעים. אפשר בקלות להזדהות עם התכנים. תוד וחג אורים שמח

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודית מליק שירן