אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כשהמתים חזרו /אילן שיינפלד


כשהמתים חזרו /אילן שיינפלד

כשהמתים חזרו /אילן שיינפלד. הוצאת כנרת זמורה ביתן. עמ 638.

הכריכה שואבת את המתבונן לנהר שלו המגודר בצמחיה עבותה, מעליה משתרעים להם שמים מעוננים בתכלת לבן. בחזית נער צעיר, מוצק ושחום, שלגופו רק מכנס קצר ורטוב, ראשו מורכן ספק בביישנות, ספק שקוע באיסוף רשת דייגים לקנו עליו עומד.

מסקרן. השלווה הפסטורלית של הנוף לעומת השרירים הקפוצים של הנער המעידים על תחושת היותו ניצוד בעדשת המצלמה. ניחוח ארצות רחוקות או לפחות טיול קצר לאמזונס לעומת השם – "כשהמתים חזרו". העובי המרתיע של הספר לעומת הירוק הידידותי שפשוט מזמין לקחת אותו לידיים.

וכל הפותח נתקל בקטע שניחוח חריף של מיסטיקה יהודית עולה ממנו. ואחר צולל היישר לנובוסליץ, עיירה יהודית במזרח אירופה, אי שם בשנות העשרים של המאה הקודמת. שרה פלדמן ושלמה בעלה מתווכחים. שרה טוענת שהרעש שהם שומעים הוא סופה מתקרבת. שלמה טוען שזהו קולו של הרבי מבויאן המזמר ניגון ישן  שרה מתעקשת שמקסימום הוא שומע שירי שיכורים העולים מבית המרזח. אבל שלמה בשלו, מתחיל לשיר בעצמו ומצרף את בניו שישירו עמו. והם ימשיכו להתווכח לאורכו של הספר , כי שרה כמו מרבית הנשים החזקות בספר, היא אישה מעשית שרגליה נעוצות עמוק בקרקע הבוצית, בעוד לשלמה בעלה נטייה לרחף מעט בענני הרוח : תלמוד, הלכה, מיסטיקה ואמונה.

שרה, שלמה ושבעת ילדיהם על צאצאיהם הרבים, חלקם מתים כבר בפרקים הראשונים, חלקם נעלמים על מנת לשוב ולהופיע אחרי שנים, פרים ורבים, מתפזרים לקצווי ארץ, עוברים בתחתיות שאול או מוצאים פה ושם גן עדן קטן על מנת לשוב וליפול. תיאור קורותיהם התופס כשני שליש מהספר, כאילו דרך קורות משפחה אחת, על בניה הרבים , מנסה שיינפלד לתקצר את קורות עם ישראל במאה השנים האחרונות : רדיפות היהודים במזרח אירופה , לפני, בזמן ואחרי השואה , עלילות המהגרים לאמריקה הלטינית, גיחות קטנות ליהדות ארה"ב. וכמובן פליטים שמצאו את דרכם לארץ, וגם אם לא לקחו חלק פעיל בפלמ"ח וההגנה, מצאו להם פינה משלהם ומהווים נדבך, בארץ ההולכת ונבנה.

לזכותו של שיינפלד יאמר, שלפחות על בני הדוד התימניים הוא ויתר לנו הפעם .שלא לדבר כל עיראקים מרוקאים ושו'ת .

בלשון ארכאית כביכול, טבולה בציטוטים מכתבי הקודש ושאר מקורות יהודים, עשירה, יפיפייה וכן, כן מאוד קריאה , שיינפלד מגולל את עלילותיהם הסוערות, או יותר נכון תלאותיהם המיוסרות של כל אחד מבני המשפחה הרבים { איפה העורך שטען שחצי מעבודתו הוא להיפתר מדמויות מיותרות ?} אבל קצת לפני שהעניין מתחיל לייגע { עומס הפרטים, השנים והדמויות - עם כל הכבוד לשטף, הקסם וממזריות אפיון הדמויות } שיינפלד משנה כיוון. ובגדול.

והנה שיינפלד אוסף את כל קצוות החוטים, שהתפזרו לכל קצווי העולם {למעט כאמור אפריקה אסיה ושאר אזורים נידחים} ומעלה על הבמה, ישראל של ימינו פחות או יותר, נצר אבוד של אותה משפחה. סלומון , ששאלת הזהות המינית לא ברורה לו יותר משאלת זהותו היהודית. יתום מאם, שלפי כמעט כל פרמטר מוכר, אפילו ליהדות המודרנית, לא הייתה יהודיה. פרופסור להיסטוריה ,מרצה באוניברסיטה, שבניסיון אחרון להתקרב לאביו עושה עבודת מחקר על יהודי האמזונס, אחרי שאת אביו ואת יהדות הקלושה דחה כל חייו. רק לאחר מות האב מגלה סלומון, שיש לו משפחה. ולאחר שנסע לנובוסליץ לפזר בה את עפרו של אביו, נוסע לישראל בחיפוש אחר משפחתו האבודה.

שיינפלד הוא לא הראשון לבנות דמות של משיח כאדם בודד, קרוע ועמוס לבטים כרימון. רק שאצל שיינפלד המשיחיות הופכת לפרויקט משפחתי, שכל שרידי המשפחה הענפה נוטלים בה חלק. מביאים כל אחד את ניסיונו וכישוריו המיוחדים, החל בכישרון היהודי לעשיית כסף, כושר מיקוח, אינטריגות סבוכות, סחטנות רגשית ומניפולציות תקשורתיות. וכמובן כל אחד ודעתו השונה על 'פרויקט משיח'. וסלמון המבולבל יצטרך למצוא את דרכו בין לא רק בינו לבין עצמו, ייעודו והארץ החדשה שלא בדיוק ציפתה לו בידיים פתוחות, אלא בחיבוק הדוב המשפחתי המושך ודוחף לכיוונים שונים.

כל הנ"ל בצירוף המתים שמתחילים לחזור, הופכים את השליש האחרון של הספר לסאטירה, הזויה נשכנית ומצחיקה מאוד. סאטירה הבודקת את הזהות היהודית , על ביטוייה השונים , מקור התוקף שלה ולא פחות חשוב – החלק שלה בהגדרת הזהות העצמית. סאטירה שלא פוסחת כמובן על זירת ההתרחשות : ישראל של ימינו על המערך הביטחוני, החברתי והפוליטי שלה.

ניכר בשיינפלד שיודע הרבה, הרבה מאוד. הספר עמוס בתפילות ,מעשיות, אמונות תפלות, מיסטיקה יהודית, מנהגים אזוטריים וטקסים ביזאריים לא פחות , היסטוריה יהודית והיסטריה יהודית כשמעל לכל מנצחת השפה העשירה שופעת ויפיפייה.

החלק הראשון נקרא בבליעה, השני אולי מתיש מעט, אבל מסתבר כנדבך חשוב ברומן השאפתני הזה, שמנער את המושג "יהודי" היטב היטב כמעט מכל כיוון אפשרי, ומסתיים בחגיגה פרועה, בועטת, מצחיקה שפשוט בועטת במחשבה הרדומה .

והכריכה תשאלו ?

ונוס של בוטיצ'לי, הגרסה המודרנית וגאה ?

תגובות

ספר מטורף

מדהים ומצחיק אחלה ביקורת

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס